המסומנת

פרק 8

הלילה הזה היה הלילה הכי ארוך בחייה של אנה.
היא הייתה ערה ולא הצליחה לישון, הסיוט רדף אותה.

היא ישבה במיטתה כשרגליה מקופלות וראשה ביניהם, מביטה בארון הלבן שלה במבט חסר הבעה.

אם מישהו היה שואל אותה מה כל כך מפחיד אותה היא הייתה אומרת "היער." בבהלה ומביטה באיש במבט ריקני.

תחושה מוזרה עטפה אותה, היא הרגישה שמשהו רע עומד לקרות.
היא יכלה להרגיש את הרוע ממש מאחוריה, ביער.

הוא כאן והיא יודעת את זה.

נכון, זה רק חלום, אבל לאנה יש היסטוריה כל כך ארוכה עם החלומות שלה.
ויש לה תחושת בטן מוזרה שאומרת לה שהיא בסכנה.

היא לא יודעת על איזה סכנה מדובר, היא רק יודעת שזה משהו אפל.

השמש החלה לזרוח ולהאיר את חדרה הלבן.
רק אז, כשהזריחה הגיעה ושברה את החושך של הלילה היא הסכימה לישון.

***

דפיקות חזקות נשמעו על דלת חדרה ואנה קמה מיד בבהלה.

הדפיקות מזכירות לה את הצעדים של האנשים שרצו ביער.

היא התנשמה בכבדות והסדירה את הנשימה שלה, לא לגמרי, רק מספיק כדי שהיא תוכל לפתוח את הדלת.

בכניסה לחדרה עמדו אמילי ורוז, הן הביטו באנה בדאגה.
היא נראת כמו מפלצת עכשיו, שיערה מבולגן ועינייה אדומות ומפחידות.

אמילי התפרצה, "איפה היית? פספסת את ארוחת הבוקר!"

לפני שאנה הספיקה לענות רוז צעקה על אמילי, "את רואה איך היא נראת, אז למה את שואלת? התשובה ברורה!"

הן לא נראות חברות כאלה טובות.

"אה.." אמילי גיחכה ורוז דפקה בציחקוק על ראשה.

או שהן כן.

אנה הביטה בהן בבילבול, "מה השעה?" היא שאלה בין הציחקוקים שלהן.
רוז העבירה את מבטה על השעון שעל מפרק ידה, "תשע וחצי בערך." היא אמרה.

אנה נאנחה ביאוש ואמילי מיד אמרה, "אל תדאגי, הבאנו לך תפוח!" היא הושיטה לאנה בחיוך את התפוח שהיה בידה.

"זה הדבר היחיד שיכלנו לקחת.." רוז הסבירה וגירדה בראשה.

אנה לקחה את התפוח מידה של אמילי בחיוך ואמרה, "תודה!" ואז הוסיפה, "הקטע הוא שאני לא כל כך מרגישה טוב.." היא שיקרה.

היא בריאה כמו שור, היא פשוט פוחדת פחד מוות מהיער שנמצא ממש מאחוריה.

אמילי כיווצה את מבטה וגילגלה את עינייה, "על מי את חושבת שאת עובדת! מה קרה?" היא שאלה ושילבה את ידייה כאחת שמחכה לתשובה.

רוז העבירה לאמילי מבט של 'את חסרת אחריות.'

אנה לא שמה לב לזה ונאנחה, "סתם.. חלמתי חלום מוזר, אני עוד לא במצב של לספר אותו." היא אמרה ונגסה בתפוח שלה.