המסומנת

פרק 41

רק מזכירה, לאמא של אנה קוראים מרגרט ולאבא שלה קוראים אלברט.

אמה- קיצור לאמא שלה.
אביה- קיצור לאבא שלה.

_____

האווירה באקדמיה הייתה מלאת התרגשות לקראת החופש.
כולם נפרדו מחבריהם באיחולים לקראת החג והשליש הבא.

הקומה הראשית הייתה מלאה בנערים מצוידים בתיקים ומזוודות.

דלתות החצר הקידמית והאחורית היו פתוחות לרווחה וחשפו את מראה השלג הלבן שבחוץ.
ליד עץ חג המולד הגדול ניצבו שולחנות עם עוגיות חג בצורות מיוחדות.

אנה חלפה במהירות על כל המראה המשמח.
בעיניה, המראה היה עצוב. היא לא רצתה לעזוב.

בארוחת הבוקר כבר הספיקה להיפרד מחבריה, טוב, כמעט כל חבריה.

משרדה של אמליה היה ריק כשהגיעה, אבל הדלת הייתה פתוחה, אז נכנסה והמתינה לה בכיסא העור כמו שביקשה ממנה.

היא הייתה לבושה בבגדיה מהבית ונעלה את האולסטאר האדומות שלה.

כעבור כמה דקות נכנסה אמליה למשרד.
היא נראתה שלווה ורגועה.

רק עכשיו אנה שמה לב שזו הפעם הראשונה שהיא נכנסת למשרד של אמליה ולא רואה אותה בודקת מבחנים או לחוצה בגלל השדים.

"תרצי תה?" שאלה, סגרה את הדלת והפעילה קומקום שניצב על ארונית עץ. "אין כמו תה ביום השלג הראשון."

"כן, תודה." הסכימה בנימוס למרות שכבר שתתה תה הבוקר.

טרטור הקומקום הלך והתעצם תוך כדי שאמליה הוציאה מארון נמוך שני ספלים.
כשסיימה להכין את התה, הסתובבה אל אנה עם הספלים החמים והגישה לה אחד בזהירות.

המנהלת התיישבה בכיסא שלה ולגמה מהספל, "איך עבר עלייך הלילה? בטח היית מלאת מחשבות."

לאנה לקחו כמה שניות לענות.
"כן, המחשבות קצת הפריעו לי לישון."

אמליה שלחה לעברה מבט מבין.
"אני לא רוצה לגזול ממך יותר מידי זמן, רק רציתי לעדכן אותך שמרגע יציאתך מהאקדמיה, יעקבו אחרייך שומרים עד ביתך וישארו שם במשמרות עד שתחזרי לכאן בעוד כמה ימים."

אנה הנהנה ושתתה מהתה. המידע הזה היה ידוע לה כבר מחבריה.

אבל היה משהו עצוב בידיעה שהיא לא מוגנת יותר בבית שלה.
במקום שאמור להיות המפלט שלה מהעולם שבחוץ.

"ההורים שלי לא ישימו לב?"

"לא. אפילו את תשכחי מהעניין, הם מיומנים מאוד. מרסל בעצמו בחר אותם."

אה, יופי. עכשיו אני מרגישה ממש בטוחה.

"אוקיי, ואני לא יכולה להסתובב בחוץ, נכון?" שאלה במעט תקווה.

"בנוגע לזה," אמליה הזדקפה על כיסאה בגאווה. "דיברתי עם הדרגה הגבוה והצלחתי לשכנע אותם לאשר את יציאתך מהבית, אבל רק בשעות היום."