המסומנת

פרק 40

"מברשת שיער?"

"ארזתי."

"מברשת שיניים?"

"משאירה למחר בבוקר."

"אז נראה לי שסיימנו.." אמרה אמילי באנחה תוך כדי שהתיישבה על מיטתה של אנה בעייפות.

אנה קמה מהרצפה הקרה ובהתה במזוודה הכמעט מלאה.

"מחר בשעה כזו אהיה בלונדון," היא התיישבה ליד אמילי בגב כפוף, "זה יהיה סבל."

אמילי העלימה את שפתיה וניסתה לחשוב על משהו מנחם להגיד, אבל בסוף הרצינה את מבטה ובחרה להעביר נושא.
היא הניחה את ידה על כתפה של אנה,
"תקשיבי, ניקולאס סיפר לי מה באמת קרה ביניכם."

אנה הסתכלה עליה חסרת מילים בעוד היא המשיכה,

"אני לא כועסת שלא סיפרת לי, אני מתארת לעצמי שחיכית שהוא יספר.. זה בטח קשה."

"לא. זה לא." קולה היה מעט תוקפני. "הוא סתם אדיוט, בוגד ופתטי. איך האמנתי למילים שיוצאות לו מהפה? עכשיו אני הפתטית."

"הוא אמר לי שהוא מצטער ושזאת הטעות הכי גדולה שהוא עשה." אמילי מיהרה לומר.

אנה גלגלה עיניים וקמה מהמיטה,
"אם הוא מצטער שיגיד את זה לי, כדי שאוכל לאמן עליו את הכוחות החדשים שלי." היא קיפלה את מדי התלבושת האחידה שהיו זרוקים ברחבי החדר והכניסה אותם לארון.

אמילי צחקקה, "אנה! הוא באמת באמת מצטער.. אולי תנסי לדבר איתו לפני שאת עוזבת? כדי ליישר את ההדורים."

"לא. ולמה זה כזה חשוב לך?"

"אני פשוט חושבת שאת וניקולאס יכלתם להיות זוג טוב.." אמרה, ואז הוסיפה, "לפחות יותר ממך ומלוקאס.."

אנה הסתובבה אליה מיד, "מי אמר שיש משהו ביני ובין לוקאס?" שאלה במהירות ואז כיווצה את גבותיה, "ולמה את חושבת שלא יכלנו להיות זוג טוב?"

אמילי הסתכלה עליה ארוכות במבט לא מאמין ואז נאנחה.
"שניכם בעלי מזג חם, אתם תריבו הרבה. וכשלא תריבו, הוא יבלה בעונשים או בכיתת הלילה. אה, וגם, הוא אוהב להיעלם בלי סיבה ולחזור עם מצבי רוח שונים. בקיצור, עדיף לך להמשיך עם ניקולאס."

"ניקולאס מחוק מצידי." אנה סגרה את הארון. "הוא בגד בי וזה לא נסלח."

"אני יודעת.. אבל יש סיכוי קטן שתחזרו להיו-"

אנה קטעה אותה, "אני לא חוזרת אליו."

"תני לי להמשיך, עצבנית אחת. יש סיכוי שתחזרו להיות ידידים?"