המסומנת

פרק 46

"לפני האימון נערוך ריצת חימום של שבעה קילומטרים." קרא מר ווקר בקול רם.

כל התלמידים רצו אל היציאה במהירות, בעוד אנה תפסה את זרועו של לוקאס ושאלה בהתפלאות,
"ריצת חימום של שבעה קילומטרים?"

לוקאס משך אותה אחריו בעקבות כולם.
"מר רוג'ר מודד לנו זמן. מי שמגיע אחרון מקבל עונש." הם ירדו במדרגות לקומה הראשית.

"עונש?" שאלה תוך כדי הריצה. "איזה?"

"יותר נכון לשאול איזה לא." מיי הצטרפה אליהם ורצה מצידה השני של אנה.

בחוץ נשבה רוח פראית וקרה.
חבורת התלמידים פרצה אל רחבת השלג ורצה אל היער.

כולם ידעו לאן הם רצים, רובם היו נראים כאילו שהם נהנים מהתחרות.

"אפילו כשברחתי מכלבי השמירה של השוטרים בלונדון לא רצתי כל-כך מהר!"

מיי צחקקה. "מר רוג'ר יכול להיות כלב שמירה לא רע."

"כן, יש לו פרצוף של כלב רציני."

פתאום סופיה צצה מאחוריהם ורצה ליד לוקאס.
"אנה, את מדברת יותר מידי. תשמרי כוחות להמשך." היא נתנה מרפק ללוקאס, "צריך לחשוב את מי נעקוף. פעם קודמת היה מצחיק, זוכר?"

אנה גלגלה את עיניה והאטה מעט את הריצה שלה במחשבה שלוקאס יהנה יותר לרוץ עם סופיה.

אך ידו מיד תפסה את ידה, "אנה, את מי את רוצה שנעקוף?"

היא הרימה את עיניה אל עבר השביל החשוך של היער.
מלפניהם רצו עוד מלא תלמידים שהיא לא זיהתה בחושך.

"לא משנה לי." התנשפה מעט. הריצה החלה להיות מעיקה.

"כדאי שנבחר לפני שיעקפו אותנו." מיי זירזה אותם מהצד והצביעה על שני נערים במרחק כמה מטרים מהם, "הם מטרה קלה."

סופיה הנהנה.
"מוכנים?"

ארבעתם החזיקו ידיים, האיצו את מהירותם ועקפו את שני הנערים.

נשימתה של אנה הייתה קצרה ושטוחה.
"אתם.. לא.. אמיתיים.." התנשפה בין מילה למילה.

פתאום מעדה בגלל אבן וכמעט נפלה, אך לוקאס חיזק את אחיזתו בידה ועזר לה להתייצב ולהמשיך לרוץ.

"שתמשיכו בלעדיי." אמרה בהתנשפות והאטה. "זה יותר מידי מהר בשבילי. הרגליים שלי שורפות."

"מספיק עם הדיבורים!" פתאום קולו של מר רוג'ר נשמע מאחוריהם. "אם אשמע עוד ציוץ אחד אני אפסול אוטומטית את מי שדיבר."

"את בטוחה?" שאל אותה לוקאס בקול נמוך. "רוצה שאני אהיה איתך?"

סופיה הסתכלה עליהם בחביבות, "אפשר שנרוץ כולנו לאט יותר."