המסומנת

פרק 18

יום שלישי בבוקר היה עמוס במיוחד.

מספר עצום של מנקים ופועלים הסתובבו ברחבי האקדמיה כדי לנקות, לסדר, ולקשט אותה לכבוד נשף הסתיו שיתקיים בערב.

כמובן שהאקדמיה תמיד נקייה ומסודרת, אבל עכשיו היא אפילו עוד יותר.

הבוקר הגיעה אל אנה הידיעה שההורים העשירים של כל תלמידי האקדמיה באים גם לנשף.

אם אמליה לא הייתה רוצה שאנה תלמד באקדמיה בגלל שהיא הקורבן, ההורים שלה לא היו מסוגלים כלכלית לשלוח אותה ללמוד כאן.

כשהיא הבינה שהיא תיאלץ לראות את אמא שלה היא התחרפנה.
היא לא רוצה לראות אותה וממש לא מעוניינת לדבר איתה.
רק המחשבה על זה עושה לה כאב ראש נוראי.

בשביל אנה האקדמיה היא סוג של חופשה.
נכון שהחוקים כאן הרבה יותר מעצבנים כמו האיסור לטיולי לילה ללא ליווי.
אבל הם עדיפים מאשר לבלות 5 דקות עם האמא הדייקנית שלה.

העובדה שהוריה לא רצו שהיא תהיה הבעיה שלהם יותר, רק מכעיסה אותה יותר.

"אני בטוח שההורים שלך יאהבו אותי." ניקולאס חייך בהתנשאות וכרך את ידו השרירית סביב כתפה של אנה, שהסמיקה מעט אבל מיהרה למחוק את החיוך המטופש מפניה.

היא הנידה בראשה לשלילה, "אמא שלי לא אוהבת אף אחד, אפילו עם אבא שלי היא קרה כמו קרח." טענה ושילבה את ידיה בכעס.

מזג האוויר בחוץ היה נעים מאוד, לא קר מידי ולא חם - סתיו.

השמש המציקה לא סינוורה את פניהם של השניים כשהם צעדו יחד ברחבת הדשא הגדולה.

עליי העצים שביער הפכו להיות כתומים ויפים, מתאימים את עצמם לעונה.

המחשבה על זה שהעצים והשיחים יהיו קרחים עוד מעט העציבה את אנה. היא אהבה לקום בבוקר ולראות את כל הירוק, זה עשה לה טוב.
זה משהו שלא היה לה בלונדון מחוץ לחלון כל בוקר.

אנה לא רצתה לדבר יותר מידי עם ניקולאס על הוריה, הרי לו אין. הם נרצחו.
היא חוששת שתגרום לו לעצב.

היא גם מאוד מפחדת מהמפגש שלו עם הוריה. למרות זאת שהיא יודעת שאמא שלה תתרשם מאוד מניקולאס. הוא נאה, מנומס ומאוד חכם.
יש לו מראה של נער טוב, מלאך בקיצור.

"אנה!"

אנה מכירה את הצעקה הזאת יותר מידי טוב.

אחת הסיבות שהיא בחוץ עם ניקולאס זה בגלל שהיא מנסה להתחמק מהמפלצת הבלונדינית ששמה ידוע כ- אמילי.

היא נאנחה בתיסכול לפני שעוד צעקה פילחה את האוויר הצח וגרמה לכמה ילדים שהיו ברחבה להביט באמילי.

"זה לא מצחיק אותי, את צריכה להיות יפה בנשף היום!"

בסיום הצעקה אמילי כבר עמדה ממש מולה וחסמה לה את נוף הסתיו היפה.