המסומנת

פרק 4

הייי! צירפתי למעלה תמונה של התלבושת האחידה של הבנות♡

_________

דפיקות חלשות על דלת חדרה של אנה העירו אותה משנתה.
מרוב שהמיטה כל-כך נוחה בשנייה שהיא הניחה את ראשה עליה, היא נרדמה.

לא עבר רגע והדפיקות חזרו על עצמן, הפעם חזקות הרבה יותר. חסרות סבלנות.

בלית ברירה, אנה קמה ממיטתה ומיהרה לגשת אל הדלת.
לא עברה בראשה המחשבה שהרגע התעוררה מהשינה ובטח נראית נורא.

רק הגעתי, שיתנו קצת לנוח.

היא סובבה את המפתח ופתחה את הדלת לרווחה.

אל מולה נגלתה נערה בהירה וגבוהה.
שיערה שטני, חלק ונראה כאילו עשוי ממשי.
עיניי הדבש שלה זוהרות ונוצצות.

היא הייתה לבושה בתלבושת אחידה;
חולצה מכופתרת לבנה עם שרוולים קצרים וחצאית שהגיעה טיפה מעל ברכיה בצבע כחול כהה עם פסים לבנים בקצה.

פתאום אנה הרגישה מוזנחת.
היא מעולם לא העלתה בדעתה שתרצה להיראות או להתלבש ככה, אבל עכשיו, כשהנערה החיננית עומדת מולה, תחושת קנאה זהירה הציפה אותה.

בטח היא תוכל להשיג כל בחור, אפילו את ניקולאס ההוא..
אנה לא הייתה מתפלאת אם יתגלה שהם זוג.

בגלל שאנה הייתה מלאת מחשבות, היא לא שמה לב להבעה הטרודה שעלתה על פניה של הנערה כשבחנה את עיניה.

לבסוף הנערה הפרה את השתיקה,
"ברוכה הבאה לאקדמיה! אני קימברלי, החונכת שלך." חיוך נוצץ עלה על פניה כשהושיטה את ידה ללחיצה.

אנה הסיקה שהיא כבר יודעת את שמה, אז רק לחצה את ידה במעט רישול.

בדיוק באותו הרגע חבורת נערות מדוגמות עברה במסדרון ובחנה את אנה במבטים שיפוטיים.
היא קיללה את עצמה בליבה על כך שלא הסתדרה מעט לפני שפתחה את הדלת.

שתיקה קצרה פילחה את האוויר.
עיניה של קימברלי הציצו מעט לתוך חדרה של אנה, אבל מיד חזרו להביט בה.

"הבאתי לך כמה סטים של התלבושת האחידה. תתלבשי ונרד לארוחת הערב." קבעה והתכופפה להרים ארגז קרטון בינוני שהיה ליד נעליה השחורות.

"ארוחת ערב?" אנה פלטה בטעות את מחשבתה בקול.
היא חשבה שנרדמה רק לפני כמה דקות.

קימברלי הנהנה והעבירה מבט חטוף בשעון המכובד שעוטף את מפרק ידה.
"כן, עכשיו שבע ורבע." קולה היה מלא בביטחון. "זמני הארוחות כתובים בחוברת. את קראת אותה?" מבט בוחן עלה על פניה.

"אה, כן.. בטח, החוברת!" אנה אמרה כמובן מאליו. חיוך מסגיר עלה על שפתיה.

היה ברור שהיא לא קראה את החוברת ולא פרקה את המזוודה.
למעשה, היא לא עשתה כלום.