אנחנו נוחתים סוף סוף בשדה התעופה בן גוריון אחרי 12 שעות של טיסה מפרכת.
" סוף סוף." אני אומרת כשאני ואריאל לוקחים את המזוודות.
כל הטיסה אריאל היה שקט כל כך, זה חירפן אותי.
חשבתי על זה שנדבר בזמן הטיסה כאילו יש לנו כל כך הרבה זמן לדבר על מה שקורה אבל חשבתי על זה שזה יכול להיות מעבר ללדבר ויכול להיות שנתעצבן אחד על השני עוד יותר ואני אצטרך לשבת לידו כל הזמן הזה כשאני אהיה רותחת מזעם עליו.
ממש לא בא בחשבון !
אני כבר את המצא את הזמן הזה , כמה שיותר מהר. אני מקווה.
" אתה רואה אותם ?" אני שואלת אותו כשאמא אמרה שאבא והיא יחכו לנו.
אריאל מסתכל מעל ומחפש, " כן הנה שם." הוא אומר ומצביע לימני ואני רואה אותם.
אימי עם חליפה ורדרדה ונעלי עקב עדינות בצבע שמנת, אבא עם חליפה ועניבה כחולה.
התגעגעתי אליהם... אני חושבת.
" הו יקירה, בואו נעזור לכם." אמא אומרת כשהיא מחבקת אותי חזק ואני מריחה את הקוקו שנאל שלה.
" היי מתוקה איך הייתה הטיסה ?" אבא שואל.
אבא שלי הוא יותר רגוע מאימי האנרגטית.
"היה בסדר." אני עונה כשאני סוחבת את המזוודה שלי.
אנחנו עולים לאוטו ומתחילים לנסוע לכיוון הבית בתל אביב, אני מחליטה לשלוח להארי הודעה.
" היי בייב אני נחתתי בשלום, אני התקשר כשאוכל." שלחתי עם סמילי נשיקה.
אנחנו נכנסים לבית כשאני הולכת לעבר החדר שלי ואילו אריאל ירד בדירה שלו שנמצאת כמה רחובות מהבית שלי.
זה טוב שניהיה רחוקים אחד מהשני, כלומר מבחינת לא לגור ביחד.
אני נכנסת לחדר שלי ועומדת בפתח הדלת כשאני מסתכלת סביבי, הכל אותו הדבר, נקי מסודר ומצוחצח.
אני מתחילה לפרוק את המזוודה כשהנייד שלי מצלצל ואני רואה שזו שירה חברתי.
" היי!'' היא אומרת בצהלה.
" היי! " אני מחזירה.
" אני בדרך אלייך." היא מודיעה לי ואני אומרת שבסדר ואנחנו מסיימות את השיחה.
החלטתי לנצל את הרגע הפרטי הזה ללא ההצקות של הורי והחטטניות של שירה, ולהתקשר להארי.
" אהובה, מה שלומך ?" הוא אומר בשקט.
" בסדר , למה אתה לוחש ?" אני שואלת.
" החבר'ה פה ישנים, יום מתיש." הוא מסביר.
" אה, למהמאתה לא נח קצת?"
" כי עכשיו זה תורי בחזרות,מה איתך? איך זה לחזור הביתה ?" .
YOU ARE READING
The Guy From The Alley - Harry Styles
Fanfictionstory about the one and only. Harry Styles
