אמא ואבא מורידים אותי ואת אריאל בשדה התעופה, אנחנו נפרדים לשלום אחרי כל הדאגות והחפירות של אימי.
אני ואריאל מאז אותו הערב לא מדברים כבר, כלומר אנחנו מדברים רק כשאנחנו צריכים משהו אחד מהשני אבל לא מעבר לזה.
אני עדיין לא כל כך החלטתי מה אני הולכת לעשות בקשר לדירה, אני... לא יודעת אני מצד אחד לא יכולה לגור איתו באותה דירה אבל מצד שני אני לא רוצה לגור לבד, אני אוהבת שהוא בסביבה זה גורם לי להרגיש בטוחה.
אחרי שסיימנו להעביר את המזוודות אנחנו יושבים בכיסאות שלנו כאני מבינה שהמקומות שלנו מרוחקים אחד מהשני ואריאל לא נראה מופתע כל כך.
הוא תכנן שזה יהיה כך?
טוב זה לא כל כך מעניין אותי , ההפך זה יותר טוב בשבילי.
אני יושבת באמצע ליד בחורה בלונדינית בסוף שנות השלושים שלה ועוד בחור מבוגר באמצע שנות הארבעים שלו ואילו אריאל יושב בקצה ליד החלון, מניאק. הוא יודע שאני אוהבת את המקום הזה.
את רוב הזמן שלי שרפתי על ידי צפייה בסרטים שהורדתי לאייפד או בשמיעת מוזיקה עד שנרדמתי.
" היי קומי, הגענו" אני שומעת את קולו של אריאל.
אני פוקחת את עיני ורואה אנשים עומדים ומתכוננים לנחיתה.
אני מכניסה את האייפד והאייפוד אל תוך התיק הקטן שהבאתי ואני מתקדמת לעבר דלת היציאה.
אנחנו לוקחים את המזוודות שלנו ומזמינים מונית.
" לעזאזל!" אריאל אומר ואני מגניבה חיוך כשאני נזכרת שזה היה ככה בידיוק כשהגענו לפה בפעם הראשונה, הוא פשוט מתעב מוניות.
מונית עצרה ואנחנו מכניסים את המזוודות אריאל יושב מקדימה ואני מאחורה.
אני חושבת שבחיים לא הגענו למצב כזה שאריאל אפילו לא יורד עלי או סתם זורק כל מיני קטנות, הוא פשוט שקט כל כך, רציני כל כך שזה מפחיד אותי כבר.
אנחנו יורדים סוף סוף מול הבניין שלנו,
הוי זה באמת מרגיש כמו להגיע הביתה.
" סוף סוף" אני פולטת ואריאל מביט בי וכך גם אני והוא מוריד מיד את מבטו ומתעסק עם המזוודות.
שנינו מתקדמים לעבר המעלית כשאני מתעסקת באייפון.
" תקשיבי, " אריאל אומר פתאום והלב שלי פועם בצורה מפחידה כל כך.
" אני... שכרתי דירה פה בבניין." הוא אומר כשהוא מביט לא מביט בי.
" אה, אוקי." אני עונה.
" אחלה." הוא אומר.
" מעולה." אני אומרת והמעלית נפתחת ואני באה לצאת, " רגע איזו-" אני באה לומר אך אריאל נתקל בי כי עצרתי בפתאומיות.
YOU ARE READING
The Guy From The Alley - Harry Styles
Fanfictionstory about the one and only. Harry Styles
