The Guy From The Alley - Harry Styles

פרק 45

עבר שבוע מאז שאני והארי חזרנו, הכל היה כל כך מושלם וטוב.
לא האמנתי לעצמי כמה התגעגעתי אליו כל כך.
הקשר שלי עם אריאל לא מאיר פנים, ניסיתי לשפר את המצב בנינו ניסיתי לגרום שנחזור כמו שהיינו אבל אני לא מצליחה אני מרגישה שבכל יום שעובר אריאל מתרחק ממני.
זה מכאיב לי, אפילו שעדיין המשכתי להיות כועסת עליו מאז מה שקרה במסיבה אבל אני תמיד יודעת שזה לא היה בכדי לבייש אותי אלא שהוא באמת דאג לי.

המחשבות שלי נעצרים לי כשאני מתחילה להרגיש שגופו של הארי מתעורר לידי לאט לאט.
"בוקר טוב בייבי" הוא אומר עם חיוך גדול ועיניים ישנוניות.
"בוקר טוב" אני אומרת בחיוך.
" הכל בסדר ?" הוא שואל עם פנים מודאגות.
"כן כן.. כמובן. אני אקום להכין לנו משהו לאכול."
אני קמה מיד לפני שהוא מספיק להגיד משהו מצחצחת שיניים במהירות והולכת לעבר המטבח.
אני שמה לי שירים משהו רגוע ונעים, ומתחילה לחשוב מה להכין.

לבסוף אני מחליטה להכין פנקייק ביצה וסלט.
אני שרה לי בקולות כשפתאום אני שומעת את קולו של הארי שר איתי.
"אומיגאד , אני זוכה להופעה פרטית של הארי סטיילס ?" אני אומרת בציניות והוא מצחקק.
" כמובן.. ואפילו יותר מזה." הוא אומר עם פרצוף משעשע ומזמין.
הוא ניגש אלי במהירות מרים אותי ומנשק אותי.
"עכשיו זה בוקר טוב בשבילי." הוא אומר.
ואני מחייכת כשאני מרגישה כל כך טוב.
אני חוזרת למחבת ומסיימת עם הפנקייקים ומתחילה להכין שני ביצות עין כשאת הצלחת של הפנקייקים והסלט אני שמה על השולחן ושוקו קר ומכינה כוס תה צמחים בשביל הארי.

כשאני מסיימת אני והארי יושבים ואני מנמיכה את המוזיקה והארי מתחיל לומר.
" תודה רבה יקירה על הארוחה המדהימה הזו".
"בכייף בייב."
"אז...בייב עוד יומיים יומולדת מתרגש ?"
אני שואלת כשאני כל השבוע הזה בתסכול של מה אני אקנה לו.
" לא כל כך ."
"באמת ?"
"כן.. למה את רוצה לומר לי שאת מאלה שמתרגשים ביומולדת שלהם ?".
הוא אמר עם חיוך זדוני.
"האמ... לא כאילו...אני.."
"זה בסדר לא להתרגש מהיומולדת שלך. אני הבנתי את זה כשעברתי את גיל 16."
"אוקי... אבל עדיין רציתי לדעת אתה תרצה מסיבה ?"
" לא האמת ... רק להיות עם האנשים שאני אוהב, זה כל מה שאני רוצה ."
"אבל בייבי זה 21 , זה לא סתם גיל פה בארצות הברית."
הוא מחייך.
" את רוצה שאני אעשה מסיבה?".
הוא מביט בי בעיניו הירוקות עיניים של ילד טוב שלעולם לא יפגע בך , עיניים שמבטיחות לך שהם יעשו הכל בשבילך ולמענך.. אלוהים זה מטורף.
אני מנערת את עצמי ועונה, " זה היומולדת שלך, לא שלי בייב."
" טוב... יש עוד זמן לזה, עכשיו בואי נהנה מהארוחה המדהימה שהכנת לנו פה."

כשסיימנו לאכול אנחנו מתחילים לפנות את השולחן .
"מה עם אריאל ?" הארי שואל פתאום ואני מרגישה מן מתח בגופי.
" מה איתו ?" אני משחקת את עצמי לא מבינה למה הוא באמת מתכוון.
" מה המצב ביניכם ?" הוא מסביר.
הארי ואריאל כבר ממש לא חברים טובים, מאז מה שאריאל עשה הארי פשוט לא מסוגל להיות בסביבתו מבלי להחטיף לו אגרוף או שניים.
אבל עדיין הוא רוצה שהמצב שלי ושל אריאל יהיה בסדר כי הוא יודע שאריאל דואג לי ושהוא רוצה לטובתי והוא יודע כמה אנחנו קשורים אחד לשני.
הוא פשוט מדהים.
"אני לא יודעת הארי, אני מנסה לדבר איתו, להחזיר את המצב למה שהוא היה לפני כל הבלגן הזה אבל זה ממש לא מצליח לי." אני אומרת בעצב.
הוא מביט בי ואומר, "תקשיבי בייב המצב ביניכם לעולם לא יחזור להיות כמו שהוא היה.. ולמה זה ? כי אחד מכם אראה לשני שיש לו רגשות כלפיו וכשהמצב הזה מופיע אין סיכוי שמשהו יחזור למה שהוא היה.
אבל את יכולה לנסות או פשוט לדבר איתו על זה גם אם לא נעים לך או פשוט לנסות לזרום אבל אני חושב שהכי טוב זה להשים את כל הקלפים שהסתרתם אחד מהשני על השולחן."
אני מביטה בו ומרגישה כיצד העיניים שלי מתמלאות בדמעות.
"ואתה תיהיה בסדר עם זה?"
" כמובן, זה עדיף לי מאשר לראות אותך במחשבות ובפנים עצובות כל הזמן, עם כמה שאני לא מחבב אותו אני יודע כמה הקשר שלך איתו חשוב לך.. אז כן אני בסדר עם זה."
" אני באמת לא מבינה איך זכיתי כל כך בבחור כמוך הארי." אני אומרת לו כשדמעותי לא יכולות כבר להתאפק ונוחתות על לחיי.