The Guy From The Alley - Harry Styles

פרק 21- Happy Hanukka

אני מתעוררת לבוקר קריר כשאני שומעת רעשים של דיבורים וצחקוקים למטה, הצד לידי במיטה ריק.

הארי חזר לחדר שלו, אני מתאכזבת זה היה יכול להיות מדהים לקום לצידו, אבל שמחתי שהוא עמד במילה שלו.

אני קמה מהמיטה. כשהקור עוטף אותי, אני הולכת לעבר המקלחת כשאני מתחילה לשטוף פנים ולצחצח שיניים.

כשאני מסיימת אני עוברת ליד החדר של הארי ואני רואה שהמיטה ריקה.

אני יורדת למטה כשאני שומעת של הארי ברקע צוחק, כשהוא מדבר אם אימו.

" לירן קמה ?" היא שואלת אותו.

" אני לא יודע, אני לא רוצה להעיר אותה , עדיין מוקדם ".

" אני כל כך שמחה שהיא פה איתנו, ששניכם פה יקירי, היא מקסימה" אני שומעת אותם מדברים כשאני עדיין עומדת במדרגות והם נמצאים במטבח כך שהם לא יכולים לראות אותי.

" אני יודע אמא, אני כל כך...אוהב אותה, היא גורמת לי להרגיש דברים שלא חשבתי שאני ארגיש,".

" אני יודעת יקירי, אני רואה את זה בעיניים שלך וגם בשלה."

אני עולה למעלה בשקט ואז יורדת במדרגות ברעש כדי שהם יבינו שאני יורדת ויפסיקו לדבר , שלא יהיה רגע מביך.

" בוקר טוב נסיכה" הארי אומר לי מחבק אותי במותן ונותן לי נשיקה ליד אמא שלו.

אני מתחילה להסמיק, " את כל כך יפה כשאת מסמיקה." הארי אומר ואני מסמיקה עוד יותר בעקבות ההפללה הזו.

" בואי מתוקה הכנתי ארוחת בוקר, שבו" .

אנחנו יושבים כשאני שואלת את הארי איפה ג'מה והוא אומר לי שיש לה דירה משלה כמה רחובות מפה.

אנחנו מתחילים לאכול כשהארי מתקשר לבן ושואל אותו בקשר להערב, הם מדליקים את החנוכייה בחמש, ושם אנחנו ניהיה.

אני כל כך מתרגשת קצת מהמסורת ומהדת שלי.

אני והארי שרפנו את רוב הזמן כשאנחנו מטיילים ברחובות עירו כשהוא לוקח אותי למקום מדהים שכולו ירוק, מין יער עדין כזה. אנחנו יושבים על הדשא כשהארי הביא סלסלה של מאכלים, פקניק.

אנחנו יושבים ואוכלים.

" את רואה את העץ שם ממול ?" הוא שואל אותי כהוא מצביע על העץ ושוכב כשהוא מניח את ראשו על ידו.

אני מהנהנת.

" שם הייתה הנשיקה הראשונה שלי." הוא אומר מחייך.

" וואלה יפה.," למה לעזאזל אתה מספר לי את זה ?!

הוא מתחיל לצחוק, " אני חולה על המבטים האלו שלך שחושפים בידיוק מה את מרגישה בפנים."

אני מחמיצה פנים כשהוא משכיב אותי על הדשא ומתחיל לנשק אותי.

כשאני יוצאת מהמקלחת אני שמה עלי שמלה כחולה עם ג'קט עור שחור ונעלי בובה והארי יוצא מהחדר פשוט... עוצר נשימה.