פרק 48 - The Stupid Key

357 37 3
                                    

אנחנו כולנו יוצאים מהמועדון כשסטיב ניגש אלי ואומר, " הוי אלוהים לירן אני כל כך מצטער."
אני מביטה בו, מצטער ? אתה הצלת אותי.
" אין לך על מה, אם כבר אני צריכה להגיד לך תודה."
"לא לא את לא מבינה"
"טוב סטייב אני חושבת שהיא עברה מספיק, אני אדבר איתכם כבר, לילה טוב" האלנה אומרת מצוברחת ונותנת להם חיבוק ואנחנו הולכות לכיוון הרכב שלה.

" את בסדר יקירה ?" היא שואלת כשהיא מביטה בי מהר ואז מחזירה את מבטה לכיוון הכביש.

" כן , פשוט קצת מבוהלת."

אנחנו ממשיכות בנסיעה כשאני מרגישה שגופי כבר איננו רועד ושליבי אינו פועם במהירות מטורפת , אלה שאני בסדר.

כשאנחנו עוד שניה מגיעות אני שואלת, " מה הקטע הזה היה עם סטיב... עם האבטחה ועם זה שהוא כל כך הצטער על משהו שהוא לא עשה ?" אני מביטה בה ואני רואה שהיא נאנחת.

"הוא...הוא המנהל של המועדון,והוא הרגיש אחראי על מה שקרה לך." היא עונה.

" למה ? זו לא אשמתו שיש אידיוטים בעולם הזה ."

"פשוט.. היה מקרה בעבר במועדון הזה .." היא אומרת בכבדות, ''מקרה מאוד מצער שלא הייתי רוצה לדבר עליו, וסטיב חשש שדבר כזה עלול לקרות שוב כשהוא אחראי למועדון ולמה שקורה בו."

''אבל.." אני מתחילה לומר, " דיי בייב מספיק," היא מפסיקה אותי מיד.

היא עוצרת מול הבניין שלי ושואלת ," את תרצי שאני אעלה איתך?"

" לא אני בסדר, לא שאני שיכורה או משהו." אני אומרת בחיוך אך היא לא מחזירה .

כשאני יורדת אני עומדת כמה דקות ורואה כיצד המכונית שלה מתרחקת ממני יותר ויותר.

לעזאזל איתי, אני פשוט מזל רע מהלך.

זה היה ברור שיקרה איזה משהו הלילה, זה היה ברור שאין סיכוי בעולם שאני אוכל להנות לילה שלם מבלי שיקרה משהו, שאני ההרוס לכולם את הערב.

אני נכנסת למעלית, מצוברחת כל כך ורק רוצה לישון.

אני מסתכלת באייפון וראה שהשעה רבע לשתיים, כשאני יוצאת אני מוציאה את המפתח שלי ומתחילה להילחם עם הדלת המחורבנת, אני מסובבת לצד ימין וזה לא נפתח מסובבת לצד שמאל וזה לא נפתח,

אני מתחילה לדפוק על הדלת "לעזאזל ! לזעאזל , למה שום דבר לא מסדר לי ? תפתחי כבר ימנובלת!!" אני מסובבת את המפתח חזק לצד ימין כשפתאום אני רואה שהמפתח פאקינג נשבר לי, אני מביטה בחצי מפתח שנותר בידי המומה, לא יודעת מה אני אמורה לעשות עכשיו.

אני מביטה על הדלת של אריאל ומיד שוללת את האפשרות אין סיכוי שאני אתן לו את הסיפוק הזה .

אני פשוט יושבת על הרצפה כשראשי מונח על הקיר, ואני עוצמת את העיניים במשך כמה דקות.

"נהנתי מאוד, אתה פשוט מדהים, אני אתקשר אלייך" אני שומעת מישהי אומרת ואני מסתכלת סביבי מחפשת מקום להיקבר בו.

The Guy From The Alley - Harry StylesWhere stories live. Discover now