The Guy From The Alley - Harry Styles

פרק 47 - moving on

הימים עברו בצורה מהירה ושקטה, המחשבות לא הופיעו כל הזמן, ובכן אולי זה בגלל שלא נתתי להם.
המילים היחידות שעברו בראשי זה הכל בסדר ,אני בסדר ויהיה בסדר.
חיוכים וצחקוקים אני נותנת לחברים שמסביבי בעבודה לא מראה לאף אדם שמץ של כאב או געגוע.

אני והארי כל הזמן הזה כמעט שבוע אם לא יותר כבר לא מדברים, לא בטלפון ולא הודעות.
קורה לפעמיים שאני מחפשת עליו באינטרנט לדעת מה קורה איתו, עדיין, הוא היה אהבה הראשונה שלי.

"לירן את חייבת להזמין מישהי שתנקה פה, הבית נראה זוועה." האלנה אומרת כשהיא מצביעה על הסלון המבולגן והמטבח המלוכלך.
היא צודקת מאז הפרידה ההזויה שלי ושל הארי אני אדישה לכל דבר ולכל אדם.

לצערי הדבר היחיד שאליו לא נשארת אדישה זה הפרפרים האלה שעולים בי כשאני רואה את אריאל נכנס לדירה שלו רוב הפעמיים עם בחורה או שתיים, וליבי מתכווץ לו לאט.

נו באמת למה בידיוק ציפיתי ?
שברגע שאני והארי ניפרד אריאל יבוא אלי בזרועות פתוחות?
אני מחייכת חיוך דבילי.
" כן אני יודעת, אני אתחיל היום." אני אומרת , אני שמחה דווקא שיש לי משהו עכשיו לעסוק בו.
כל דבר העיקר שלא יהיה לי את הזמן הזה לשבת בשקט אכזרי של מחשבות דוקרות.

האלנה נותנת לי נשיקה קצרה על הלחי והולכת לכיוון הדלת, "מה לעזאזל!" היא נלחמת בדלת כשהיא לא נפתחת

"למה - אני - לא - מצליחה- לפתוח- את - הדלת - המחורבנת - הזו!" היא מתחרפנת ואני מתחילה לצחוק.

"כן בזמן האחרון היא די נדפקה לי." אני הולכת לכיוונה ועושה את השיטה שהבנתי כיצד להשתמש בה.

"הנה." אני פותחת את הדלת לרווחה.

"תודה רבה ." היא אומרת במעוצבנת ויוצאת מהדירה, ואני שוב לא יכולה שלא להגניב חיוך.

אני שמה לי שירים בטלוויזיה על שיא הווליום מחליפה בגדים למכנסון קצר וגופיה פשוטה ומתחילה לנקות ,לסדר ולהבריק את הדירה.
השיר של טיילור סוויפט שייק איט אוף מתנגן ואני מנענעת את כל גופי ושרה לי בזיופים איומים שאף אחד לא שומע.
אחרי שאני מסיימת עם הסלון אני עוברת למטבח ומתחילה בשולחן האי.
לפתע המוזיקה פסקה אני מיד מסובבת את ראשי ורואה את אריאל עם השלט ביד מחייך לו.
" אני מפריע ?" הוא שואל כשהוא מביט בי, ובוחן את גופי. אלוהים !!! אני מתחילה להתנענע קצת בגלל שהגוף שלי מתחיל להתעורר לו אני מיד הולכת לעברו.
" אתה צריך משהו ?"
" באמת הגיע הזמן שתתחילי לנקות פה ,המקום היה נראה כמו דיר חזירים. ודרך אגב מה יש לדלת שלך?"
"אני בטוחה שהדירה שלך לא נראת יותר טוב. ואני יודעת אני צריכה לסדר אותה."
הוא מחייך וצוחק , " את מוזמנת לבוא ולראות כמה מצוחצחת היא, בלי נגיעה של אבק. אני לא גר פה וכבר את מפרקת את כל הבית." הוא אומר מרוצה מעצמו.
" משתגיד, ושוב.. אתה צריך משהו ?"
" לא, רק רציתי לדעת אם הכל בסדר?".
" הכל מעולה."
" משתגידי מותק."
"תעשה טובה ואל תקרא לי מותק."
"למה לא ?"
" ככה " אני אומרת בעצבים וחוטפת ממנו את השלט אך הוא מהיר יותר ממני ומיד מרחיק את היד שלו כך שקרה שקצת נפלתי עליו ואני מיד מחפשת את השיווי משקל ומתרחקת ממנו.
" וואו... לירן, את לא צריכה שלט כדי למצוא תירוץ לגעת בי."
" אתה חי בסרט אריאל, עכשיו תביאי לי את השלט המחורבן."
" את מוזמנת לקחת אותו."