נקודת מבט ג'ין
רצתי, רצתי אל המקום היחיד שהרגיש לי בטוח הכאב ברגל שלי היה נוראי והאף שלי עוד דימם תחושת האשמה הציפה אותי ולא נשאר לי דבר מלבד להמשיך לרוץ
נמאס לי להסתכל על המבט המאוכזב שבפניו של אבא שלי.
אז החלטתי פשוט לעצום עיניים כל פעם שזה קורה, לתת לכאב להגיע לספוג אותו ולקחת עליי את האשמה ״רק ככה הוא ילמד״ ״זאת הדרך הטובה ביותר לחנך״ הוא תמיד אומר ואני שותק עוצם את עיניי ונותן לכאב להגיע.
רצתי
מולי הופיע בקתת עץ קטנה שלידה מספר לא קטן של עצים ופרחים יפייפים בשלל צבעים נכנסתי אל הבקתה והתיישבתי על הכורסה הכחולה שהייתה ליד השולחן החום, עיצבתי את הבקתה בעצמי לא הייתי צריך לדאוג לכסף יותר מדי כיוון שהורי עשירים אבל דאגתי לקנייה של הרהיטים סחיבתם ועיצוב המקום, לא רחוק מהבקתה שלי יש נהר קטן, לקחתי איתי מגבת נייר והתקדמתי לכיוונו.
דמעות מעיניי ודם מאפי לא הפסיקו לרדת, אחרי כמה דקות ספורות של הליכה הגעתי אל הנהר טבלתי את מגבת הנייר וטחבתי לתוך אפי במטרה לעצור את הדימום לקחתי עוד מים בעזרת ידיי ושטפתי בעדינות את פניי רגלי ודימעותיי.
״אתה בסדר״ קול קטן אמר מאחורי והרגשתי יד מונחת על כתפי הסתובבתי ומולי נגלה ילד שנראה בערך בגילי שיערו החום התנופף בשל הבריזה הקרה שעברה ועינו נצצו בדאגה ״כ-כן״ גמגמתי לעברו ״אני טאהיונג״ הוא השיט לי את ידו ללחיצה ״אני ג'ין״ אמרתי ולחצתי את ידו ״למה אתה פה? עם נייר רטוב ואדום בתוך האף? ובוכה?״ הוא שאל וגיחך ״זה סתם״ ניסיתי לשקר ״למה אתה פה?״ ניסיתי לשנות את השיחה עליו ״המשטרה שוב רודפת אחריי אז אני מתחבא פה״ הוא אמר בקול אדיש ״המשטרה?״ שאלתי בפחד ״כן״ הוא ענה בקול קר ״למה המשטרה רודפת אחריך? בן כמה אתה?״ שאלתי בחשש ״אני בן 10 ואני אענה לך על השאלה הזאת אם תספר לי את האמת לגבי החבלות שלך״ הוא אמר בקלילות ״אבא ש-לי״ אמרתי בלחש ומיד השתתקתי ״תורך לספר״ אמרתי מיד משפיל את מבטי לרצפה ״שוב תפסו אותי עם סמים״ הוא אמר ומשך בכתפיו ״ס-סמים!?״ שאלתי בדאגה ״הרגע אמרת לי שאבא שלך מכה אותך ואתה דואג מקצת מריחאונה״ הוא אמר והתחיל לצחוק ״דרך אגב בן כמה אתה?״ הוא שאל והמשיך לצחקק ״אני בן 11״ אמרתי עדיין לא מרים את מבטי מהרצפה ״למה יש לך מריחואנה?״ שאלתי ושיחקתי באצבעותיי מלחץ ״בשביל כסף״ הוא אמר ״למה אבא שלך מכה אותך?״ הוא שאל וחייך חיוך קטן ״הפעם זה היה כי נכשלתי במבחן״ נאנחתי ״אני מבין״ הוא אמר והניח את ידו מסביב לצווארי ״לא יודע מה איתך ג'ין אבל אתה חבר שלי מעכשיו״ טאהיונג אמר והסתכל עליי בעיניים נוצצות ״אני אשמח להיות חבר שלך״ אמרתי בנלהבות וחיבקתי את החבר החדש לי.
****************************************
נקודת מבט טאהיונג
שמעתי שלוש דפיקות על הדלת ״מי זה״ צעקתי מהצד השני של החדר ״זה ג'ין״ הקול מאחורי הדלת אמר ואני רצתי לפתוח לחברי הטוב ״היי ג'ין״ אמרתי בחיוך וחיבקתי אותו ״היי טאה״ הוא בירך אותי לשלום ונכנס לדירתי ״מה עשית?״ ג'ין שאל בהתעניינות אבל יכולתי לראות שקרה לו משהו דקות ספורות קודם לכן, אומנם אני וג׳ין מכירים רק מספר חודשים אבל הוא הפך לחבר הטוב ביותר שלי ולמדנו להכיר אחד את השני טוב יותר מכל אדם אחר ״לא משהו מיוחד? עכשיו תספר לי מה קרה?״ אמרתי ברוך כשהתקדמו לחדר השינה שלי סוגר אחרינו את הדלת למרות שלא היה אף אחד בבית
לפתע הרגשתי חיבוק חם סוגר אותי ומיד נעניתי לחיבוק מלטף את גבו של ג'ין בעדינות ״כל כך כואב לי״ ג'ין ילל לתוך שקע צווארי ״בבקשה תעשה שהכאב יפסיק״ הוא המשיך לבכות ״מה קרה ג׳יני?״ שאלתי בחשש והמשכתי ללטף אותו ״אמא ש-לי ו-ואחותי ש-וב רבו אז א-חותי פשוט הו-ציאה את כ-ל העצבים שלה עליי״ הוא ייבב ״נמאס לי אני רק רוצה לשכוח מהכל לרגע, גם לרגע אחד שהכל יהיה שקט״ ידעתי בדיוק מה יכול לעזור לג׳ין יכולתי להעניק לו מה שהוא מבקש אבל זה האם זה הדבר הנכון לעשות האם ג'ין מתכוון לבקש את זה ממני חשבתי לעצמי ״טאה״ הוא אמר והרים את ראשו והסתכל לי בעיניים ״כן״ אמרתי בקצת חשש ״אתה יכול לעשות את זה נכון?״ הוא שאל ״את מה?״ שאלתי בתמימות אבל ידעתי למה הוא התכוון ״אתה יודע למה אני מתכוון, אם אתה לוקח את זה וזה כל כך טוב אולי גם אני?״ הוא אמר ושאל כאחד הבטתי בעינו שנצצו מהדמעות שעוד ירדו מהן ״אתה בטוח שזה מה שאתה רוצה?״ שאלתי ״כן״ ג'ין ענה בישירות ״ט-טוב״ אמרתי וירדתי ממיטתי מכניס את ידי את מתחת למיטה ומוציא משם שקית קטנה ובתוכה תערובת עשבים ירוקה ׳מריחואנה׳ לקחתי את שאר הדברים הנחוצים והתחלתי במלאכה ג'ין הסתכל ובחן כל פעולה שלי וכשהשטתי לו את הדבר אותו ביקש עינו זהרו בחשש ובפליאה
לקחתי את המצית והדלקתי את הג׳וינט שהיה בידו הימנית של ג'ין
נקודת מבט ג'ין
הג׳וינט שהיה בידי נדלק קירבתי אותו לפי ולקחתי ממנו שאיפה מיד נחנקתי והרגשתי את העשן הצורם בגרוני, טאהיונג הסתכל עליי בדאגה, לקחתי עוד כמה שאיפות והצריבה הנוראית שהרגשתי בהתחלה נעלמה לאחר בערך שלוש דקות הרגשתי את הלחץ הגדול יורד מכתפי כאילו לא היה שם מעולם בראשי לא הייתה אף לא מחשבה אחת על משפחתי או הלימודים ראשי היה ריק לגמרי מלבד האדם שישב מולי שעישן גם הוא, דיברנו וצחקנו בלי שהרגשתי שום כאב ׳אולי זאת התרופה׳ חשבתי לעצמי ולקחתי עוד שאיפה עמוקה מהג׳וינט שהיה בידי, ההרגשה הייתה מעט מטושטשת אך עם זאת טובה וחדה הכל הרגיש טוב יותר כאילו מעולם לא היו בי דאגות. גם לאחר שהג׳וינט נכבה המשכנו לדבר ולצחוק וההרגשה הטובה לא עזבה את גופי, תחושת הרוגע והשלווה נשארה ונהנתי מכל שנייה
הרגשתי תחושת עייפות גדולה ונשכבתי לאחור על מיטתו של טאהיונג שנשכב גם הוא על ידי וחיבק את גופי, לא חשבתי על דבר אפילו לא על תגובת הוריי כשאחזור מחר רק עצמתי את עיניי נהנה מתחושת הרוגע שהתחוללה בגופי ונהנה מקרבת האדם החשוב לי ביותר.
_____________________________
פרק קצר שמסביר על החברות בין טאהיונג לג׳ין
מקווה שתהנו אני אישית מאוד אוהבת את הפרק הזה
תודה רבה למי שיקרא/קורא את זה❤️
כותבת בשלוש לפנות בוקר כמה נחמד🤩
(אני אומרת את זה כאילו מישהו באמת קורא את זה🤡)
YOU ARE READING
לבחור צד//namjin
Romanceג'ין הוא אדם שהחיים שברו אותו והאדם היחיד שהוא מוצא בו נחמה הוא האדם שהוא למד לשנוא בכל ליבו. נאמג׳ון כריזמטי ומסודר שמסתיר את הפחדים והצרות שלו תחת המסכה של הבחור המושלם והמוסרי, ואז הוא הגיע וגרם לו ללכת נגד כל האמונות שלו רק בשביל לנסות להשיג משה...
