״אולי זה היה רעיון לא טוב״ יונגי אמר חוסר הבטחון בקולו היה ברור ״נו באמת מה אתה מתנהג ככה כולה חבר ילדות שלך״ מיי אמרה ״מה כבר קרה בינכם שאתה ככה לחוץ?״ היא הוסיפה ״כלום פשוט זה מרגיש ממש מוזר לא דיברנו כבר כמה שנים״ יונגי השיב ובסוף המשפט גמגם כשהבין שעברו כבר חמש שנים מאז שדיבר עם מי שהיה פעם חברו הטוב ביותר אבל כל מחשובותיו עצרו כשהוא שמע קול חמוד וחייכני ״היי יונגי״ הקול החייכני אמר ומול יונגי ומיי נעמד בחור שהיה נראה הרבה יותר נרגש מיונגי אבל בשנייה שיונגי ראה את החיוך הרחב של האדם העומד חיוך רחב נפרס על פניו שלו ״היי הובי״ יונגי אמר הלב שלו דפק במהירות ״היי יונגי״ הוסוק השיב ״היי הובי״ מיי הוסיפה עם חיוך חמוד ״היי מיי״ הוסוק השיב לה ״אז איך אתה ויונגי נפגשתם?״ מיי שאלה את האדם המחייך שמולה מנסה להעביר את האווירה המעט מביכה שנוצרה ״נפגשנו בכיתה א׳ ומאז נהיינו חברים טובים״ הוסוק אמר והסתכל על יונגי ״מההה כל כך הרבה זמן?!״ מיי אמרה פעורת עיניים ״כן״ יונגי ענה באדישות המזוהה איתו ״וואו באמת לא השתנת״ הוסוק אמר וגיחך ״למה אתה מתכוון?״ יונגי חייך והרים גבה הוא ידע בדיוק למה הוסוק התכוון ״עדיין אדיש״ הוסוק ענה בפשטות ״מתי חזרת לעיר?״ יונגי שאל ״לפני בערך חצי שנה״ הוסוק אמר ״זאת הסיבה שהתרחקתם? בגלל שהוסוק עבר?״ מיי שאלה הוסוק בא לענות אבל יונגי עשה את זה לפניו ״כן״ הוא אמר בקרירות מסתכל על הוסוק ״כן כי עברתי בשנה האחרונה״ הוסוק הוסיף, השלושה קנו גלידה והלכו בפארק מדברים עד שצלצול טלפון נשמע ״מה?! טוב אני עכשיו מגיעה״ מיי אמרה לצד השני של הטלפון ״אני חייבת ללכת משהו דחוף קרה תהנו לכם בינתיים״ מיי אמרה מתנצלת וממהרת מהמקום ״היא תמיד ככה?״ הוסוק שאל ״אם אתה מתכוון באנרגטית רועשת ונחמדה אז כן״ יונגי השיב וגיחך ״יונגי״ הוסוק אמר בקול חלש ״מה הובי״ יונגי שאלה הוא כבר הרגיש בנוח עם הוסוק כשגילה שהוא בדיוק כמו שזכר אותו ״למה לא סיפרת למיי למה התרחקנו?״ הוסוק שאל ״כי זה מביך אותי קצת״ יונגי אמר בקול נבוך משפיל את מבטו ״מה?! משהו מביך את יונגי האדיש שלא אכפת לא מכלום?״ התגרה בו חברו ״מצחיק מאוד״ יונגי אמר נותן להוסוק מכה בכתף ״טוב אם אתה לא רוצה לספר אני לא אספר מבטיח״ הוסוק אמר ועשה תנועת של נעילת הפה ״ממש התגעגתי לזה״ יונגי אמר מרים את מבטו אל הוסוק ״התגעגת למה?״ הוסוק שאל מטה את ראשו ״לבלות איתך״ יונגי אמר מגרד בעורפו ״גם אני התגעגתי אליך יונגי״ הוסוק אמר עם חיוך גדול ויונגי הסתכל אל עינו הנוצצות.
*********
נ.ק ג׳ונגקוק
״היי טאה״ בירכתי את הבחור שנכנס בדלת ביתי ״היי קוקי״ הוא אמר בחיוך והתיישב על אחת מהכורסאות ״איזה סרט אתה רוצה שנראה?״ שאלתי והתיישבתי על הספה סימנתי לחברי לבוא לשבת לידי ״בוא נראה סרט אימה״ טאהיונג אמר וקם מהכורסא והתיישב לידי על הספה ״אימה?״ שאלתי בולע את רוקי ״כן״ טאהיונג אמר באדישות ״בבקשה בבקשה״ הוא אמר והוסיף מבט מתחנן ״טוב איך אני יכול להגיד לך לא״ אמרתי זוכה לחיוך גדול מחברי, הסרט התחיל להתנגן והלב שלי דפק בטירוף אני שונא סרטי אימה ההתחלה לא הייתה כזאת מפחידה ואיך שהתחלתי להשתחרר קפצה על הדמות הראשית הרוצח ״אהההה!״ צרחתי בבהלה מחבק בחוזקה את טאהיונג שישב לידי קובר את ראשי בשקע צווארו, טאהיונג רק הידק את החיבוק מקרב אותי אליו ״הכל בסדר פחדני״ הוא אמר בקול מרגיע אבל גיחך הרמתי את ראשי ״אני לא פחדן״ אמרתי מנסה לזייף פרצוף כועס ״אתה כן אתה פחדן ואתה חמוד״ הוא השיב וחרץ לי לשון, ״דיי״ אמרתי ומיהרתי לקבור את ראשי באחת הכריות לפני שטאהיונג ישים לב לצבע האדום שכיסה את לחיי
הרמתי את הראש שלי וחזרתי להשען על טאהיונג ולצפות בסרט הוא לא היה כזה נורא בסוף למרות שצרחתי יותר מפעם אחת או פעמיים.... ״בוא נזמין משהו לאכול״ טאהיונג ביקש וגם אני הייתי רעב אז מיד הנהנתי ״תזמין מה שאתה רוצה אתה מכיר אותי אני סומך עליך שתזמין לי משהו טוב״ אמרתי טאהיונג באמת היה אחד מהחברים הכי טובים שלי אם לא הכי טוב תמיד אהבתי להיות בחברתו, עברה בערך חצי שעה ואז השליח הגיע טאהיונג קם אל הדלת שילם לשליח ונכנס חזרה אל הבית עם השקית השחורה חיוך ומבט רעב ״קדימה בוא נאכל אני גווע״ הוא אמר והתקדם אל עבר חדר האוכל הלכתי אחריו לפעמים אני חושב שהוא מכיר את הבית שלי טוב יותר ממני ניגשתי להוציא צלחות מאחד הארונות הרגשתי שתי ידיים חמות עוטפות את מותניי ״קוקי תודה על האוכל״ טאהיונג אמר מחזק את החיבוק שהוא נתן לי מניח את ראשו על כתפי ״בשמחה טאה עכשיו תתן לי בבקשה להוציא צלחות אם אתה רוצה לאכול״ אמרתי למרות שלא רציתי שהוא ישחרר את החיבוק אני אוהב את המגע של טאהיונג הוא רך ונעים הוא מרגיע, כשסיימנו לאכול זאת
כבר הייתה שעת לילה מאוחרת ״קוקי אין לי כוח לחזור הביתה אני יכול להשאר לישון כאן?״ הוא שאל זאת ממש לא פעם ראשונה שטאהיונג ישן בביתי זה כבר היה משהו שבשגרה ״בטח טאה אתה תמיד יכול״ אמרתי בחיוך והתקדמתי אל עבר חדר השינה והוצאתי מהארון פיג׳מה והגשתי אותה לטאהיונג ״תודה קוקי״ הוא אמר ולקח את הפיג׳מה מידי והלך לחדר האמבטיה הדלת נסגרה ואני החלפתי לחולצה לבנה ומכנס טרניג שחור והתחלתי להתקדם אל האמבטיה בשביל לצחצח שיניים ״טאה״ קראתי מהצד השני של הדלת ״קוקי זה בסדר אתה יכול להכנס״ הוא אמר ואני פתחתי את הדלת ניגשתי אל הכיור ולקחתי את מברשת השיניים שלי ומרחתי עליה קצת מהמשחה והתחלתי להבריש את השיניים שלי והסתכלתי על טאהיונג הוא פתח את אחת המגירות והוציא משם מברשת שיניים חדשה ניגש גם הוא לכיור ומרח מהמשחה והתחיל לצחצח גם הוא. ״קוקי אני יכול לחבק אותך?״ טאהיונג ביקש שכבר נשכבנו במיטה משפיל את מבטו ״כן״ עניתי המחשבה על טאהיונג מחבק אותי העבירה בי צמרמורות זאת לא פעם ראשונה שהוא מחבק אותי בשנתו הוא מתקשה לישון בלי לחבק משהו אבל הוא תמיד שואל לפני אני מוצא את זה מאוד חמוד ״לילה טוב טאה״ אמרתי כשהרגשתי את הידיים שלו עוטפות אותי ואת הנשימות שלו על עורפי ״לילה טוב קוקי״ הוא לחש לפני שנרדם.
_______________________________
פרק יחסית קצר אבל הכרחי להמשך העלילה כי בפרק הבא תהיה קפיצת זמן יחסית גדולה
אם יש טעויות אז תתקנו
שוב פרק שאני לא ממש מרוצה ממנו אבל ממילא אף אחד לא קורא את זה😅
תודה מראש למי שקורא/יקרא את זה❤️
YOU ARE READING
לבחור צד//namjin
Romansaג'ין הוא אדם שהחיים שברו אותו והאדם היחיד שהוא מוצא בו נחמה הוא האדם שהוא למד לשנוא בכל ליבו. נאמג׳ון כריזמטי ומסודר שמסתיר את הפחדים והצרות שלו תחת המסכה של הבחור המושלם והמוסרי, ואז הוא הגיע וגרם לו ללכת נגד כל האמונות שלו רק בשביל לנסות להשיג משה...
