הארי ופרסי והוגוורטס כמובן

ניקו

לא היה לי כוח להמשיך להלחם, פרסי היה מוטל על הרצפה לצד פייפר חסרת ההכרה.

הייתי מותש, עברתי מסע צללים ארוך, זימנתי שלדים ונלחמתי בילד בלונדיני אם נשמה של זקן. הדרך היחידה שלי לשכנע את וויל לתת לי לבוא הייתה להגיד לו שהתאוששתי מהפציעה הקודמת שלי בגב, מה שלא באמת קרה.

קרסתי על הרצפה לא היה לי יותר כוח, שמעתי קול מאחורי

"הינה אני חוזר פעם נוספת ואילו אתם, אתם תמותו." הסתובבתי והכל נעצר, הילד הבלונדיני כיוון עלי את שרביטו.

הכל זז כאילו הוא עשוי מדבש. קרן אור ירוקה יצאה משרביטו של הילד הבלונדיני, וגוף מוכר, וראש תלתלים זהוב חסם את הקרן בגופו. ואז הכל חזר לזוז.

וויל נפל עלי,

לא

סובבתי אותו וטילטלתי אותו

לא!

"ניקו..." הקול של וויל היה חלש כל כך

לא!!

"אני אוהב אותך" הבטתי בבטנו, לא מאמין למה שקרה עכשיו

לא!!!

"תחיה בשבילי" קולו של וויל התחיל לגווע, הרגשתי את חלקו האלוהי מתחיל להתפוגג, להתנדף מגופו. ניערתי אותו, הוא לא יכול... הוא לא.

לא!!!!

הוא הביט בעיני, וחייך את החיוך שלו, החיוך הזה שמאיר את כל העולם, ומפיץ אושר, החיוך הזה ששינה אותי, החיוך הזה שלו.

הרגשתי את זה קורה לפני שהבנתי, הרגשתי את נשמתו יוצאת מגופו, מחליקה מטה מטה אל השאול. 

הוא עזב.

רק אז הבנתי, הוא עזב.

לא!!!!!

חיבקתי אותו, חום גופו עדיין לא התנדף, ריח גופו עדיין ריפרף תחת אפי. אבל נשמתו לא הייתה שם, איך העולם יכול להמשיך בלי וויל? איך יש עדיין אור בחוץ?

בכיתי. נקרעתי מבפנים. קרסתי.

"חבל, נו טוב. הוא לא היה חשוב ממילא. אני יהרוג אותך עכשיו"

לא היה חשוב..... חבל... יהרוג....

אני לא יודע מה קרה באותו הרגע, אני התפוצצתי. האפלה שלי, או אולי הריקנות שהרגשתי כסתה הכל, איפשהו במחשבותי אני תפסתי את חרבי ונעצתי אותה בבטנו של האיש שעשה את זה. אבל זה לא היה חשוב, זה לא סיפק אותי.. וויל עדיין לא כאן, הוא לא חוזר.

לא!!!!!!!!

הרמתי את ראשי, קרבתי את וויל אלי. דמעותי נופלות מצידי פני. צרחתי

הוא לא עוזב אותי. הוא לא יכול ללכת. אני לא יכול בלעדיו. הוא חשוב מידי. הוא טוב מידי. זה אני שהייתי צריך למות. למה הוא עשה את זה? למה?

כל מי שאני אוהב נלקח ממני בידי המוות, כל אדם שחשוב לי נעלם, או מסתכן.

ביאנקה, וויל.

אהבה כואבת.

אני לא אוהב עוד אדם אחר, אני לא אפתח את הלב שלי.

עשיתי את זה פעם אחת יותר מידי.

חיבקתי את וויל, מכניס את ראשי בצוורו, ידי נוגעות בתלתליו הזהובים.

למה הוא זה שמת?

זה.

היה.

צריך.

להיות.

אני.

סליחה! אני ממש ברזיה עכשיו, אני בקושי רואה מבעד לדמעות מה כתבתי.

לכל מי ששאל, כן אני עושה ספר שני. הוא יהיה שונה....

הוא לא יתמקד לא בפרסי ולא בהארי. הם יהיו שם, אבל הם לא יהיו המרכז....

אני בטוחה שהבנתם על מי הסיפור יתמקד.

השם של הסיפור הוא להמשיך הלאה אני אוציא את הפרקים הראשונים כנראה שבוע הבאה... או אולי השבוע, תלוי אם יהיה לי השראה. (הוצאתי כבר הקדמה)

אם יש לכם רעיונות למה היה בסיפור השני, או אם יש לכם הצעות ובקשות. תכתבו לי! או בתגובות או בפרטי. אני מנסה להביא סיפור שתאהבו ואני רוצה להכניס דברים שאתם רוצים,

דמויות, מפלצות, מקומות, איזכורים של דברים.

אם אתם רוצים משהו תכתבו.

ואם זה ישתלב בעלילה אז אני אכניס.

תודה רבה שקראתם.

~נ.ח.ק