הארי ופרסי והוגוורטס כמובן

שמיים אפורים

נ.מ הארי
"למה אתה מתכוון בחלום" אמרתי ושלחתי את ידי אוטומטית לצלקת על מצחי
"אולי כדי שאני אתחיל מההתחלה" אמר פרסי רעם נשמע בחוץ למרות השמיים הצלולים.
"פרסי" אמרה אנבת' בנימה מתוחה
"תספרו לנו!" אמרתי
"אנחנו לא יכולים לספר הכל" אמרה אנבת'
"למה?" שאל רון
"כי זה לא סוד רק שלנו, זה קשור לעוד המון... דברים" אמר פרסי
"תספרו לפחות מה שאתם יכולים" אמרה הרמיוני
"זה מה שאנחנו מנסים לעשות" אמר ליאו, הייתה שתיקה רגע ואז פרסי לקח נשימה עמוקה.
"אנחנו פה בגלל... נבואה, אנחנו לא בידיוק קוסמים, ויש פה אחת שהיא כמונו ו-"
"למה אתה מתכוון בלא בדיוק קוסמים" שאלה הרמיוני. עוד פעם נשמע רעם אבל הפעם הוא היה חזק וברור.
"אנחנו לא יכולים לספר" אמר פרסי
"תמשיכו" אמרה הרמיוני בזמן שאני ורון מוחים על זה.
"הם מספרים לנו! תהיו בשקט, הם היו יכולים להתעלם מאיתנו לגמרי! אז תקשיבו במקום לחפש דברים שמביאים לכם!" הרמיוני נראתה חסרת מנוחה.
"אז באתם בגלל נבואה" אמר רון
"כן... אנחנו מחפשים אחת כמונו" הוא השתתק
"נספר להם מה הנבואה?" שאל ליאו
שלושת הלא-בדיוק-קוסמים הביטו אחד בשני והנהנו.

"קרבות היא כבר עברה,

והיא תחליט בעצמה מה יהיה גורלה.

בת החוכמה, בן הים והאש,

יצילו נשמות מגורל שבא להתממש.

המת ישוב ויעלה פעם נוספת,

וצוואתו תתגלה חקוקה במתכת."

פרסי דקלם את הנבואה שכבר ידעתי באלפה.
"מי זאת?" שאלה הרמיוני, היא נראתה לחוצה כל כך.
"אנחנו לא יודעים, היא אמורה להיות בגילכם בערך, אולי קטנה יותר. היא גם הייתה בקרבות, שאמרתם שהיו בשפע." פרסי נאנח. "איך אנחנו אמורים למצוא אותה?"
"מי אלה בת החוכמה בן הים והאש?" שאל רון
"אנחנו" אמר ליאו בחיוך גאה, פרסי שיפשף את עורפו במבוכה ואנבת' חבטה אם ידה במצחה.
"אתם לא יכולים לספר גם על זה, נכון?" שאלה אנבת'
"כן" אמר ליאו באותה נימה ממקודם.
"למה בקשתם מאיתנו ללכת אתמול?" שאלתי
"אמממ, אנחנו סוג של נלחמים במפלצות... זה כל מה שאני יכול להגיד!" אמר פרסי מניף את ידיו לפניו.
"אז הייתה שם מפלצת" אמר רון כאילו זה לא מפתיע "אנחנו יכולים להתמודד איתה! עילפנו טרול כבר בשנה הראשונה שלנו כאן!" הוא שלף את שרביטו.
"קסמים לא עובדים על מפלצות" אמרה אנבת'
"בואו נתמקד בנבואה" אמר פרסי
"בבקשה זה חשוב" הוא אמר לנו אחרי שתיקה.
"על מה אפשר לדבר? אנחנו לא יודעים כלום" אמר רון ומשך בכתפו
"אמרתם שרוב האנשים נלחמו בקרב על הוגוורטס" אמרה אנבת' ידה על סנטרה, ברגע הזה יכולתי לראות את גלגלי מוחה זזים, והבנתי למה היא קרויה בת החוכמה.
"כן..." אמרה הרמיוני מכווצת את גבותיה בבילבול
"אבל רשום קרבות, ברבים. כמה בנות בגלכם נלחמו כמה פעמים?" שאלה אנבת'
"הקרב במשרד הקסמים! הקרב במגדל הפעמון!" אמר ליאו
"מה?" שאלו כולם מבולבלים
"מה מה?" אמר ליאו ופרש את זרועותיו לצדדים
"מי נלחם גם בהם? איזה בנות?" הוא שאל
"אני" אמרה אנבת'
"את?" שאלו השלושה
פרסי אמר משהו בשפה מוזרה
"הבנת?" שאלו השלושה מיד
"לא... אבל זה מוכר" אמרה אנבת'
"יכול להיות?" לחשה אנבת'
"יש עוד בנות בגיל שלכם שלחמו במקומות האלה?" שאל פרסי
"לא בגיל שלנו" אמר רון והביט בהרמיוני בפליאה.
"יש לך שני הורים?" שאל ליאו מפתיע את כולם
"זה לא מנומס!" אמרה הרמיוני
"יש לך?" ליאו התעקש
"כן"
"אנחנו צריכים לדבר" אמרה אנבת' ומשכה את פרסי וליאו הצידה, הם שוב דיברו בשפה המשונה.
"רגע!" אמרה הרמיוני
"מה?" הם שאלו ביחד
"אתם לא יכולים להפיל כזאת פצצה ואז ללכת לדבר בצד! אתם צריכים לפחות לענות לשאלות שלנו!" היא נראתה נסערת.
"לא בטוח שזאת את... יש לך שני הורים? את בטוחה?" הפעם זאת הייתה אנבת' ששאלה
"כן!" אמרה הרמיוני, הם חזרו לדבר בשפה המוזרה.
"לפחות תענו לנו!" היא אמרה
"מה את רוצה לדעת?" שאל פרסי
"מה היה החלום שלך" אמרתי לפני שהרמיוני פצתה את פיה.
"החלום שלי?" שאל פרסי מבולבל
"כן"
"טוב... חלום שגרתי" הוא אמר "חברים שלי מתים מול עיניי ומישהו שמנסה לאיים עלי" הוא אמר, מבטו התקשח, ניהיה קר, או אולי עצוב. "שלפחות יגוונו" מילמל ליאו
"שגרתי?" שאל רון
"לנו כן" אמר פרסי
"מי איים עליך?" שאלתי נוגע בצלקת שלי.
"אתה לא חושב שזה?" שאל רון שראה את ידי
"מי איים עליך?" שאלתי
"אדם... לא אדם... הוא נראה כמו בן אדם, הוא קירח, אין לו אף, יש לו אצבעות ארוכות. והוא לחלוטין מפלצת, אין לו נשמה." אמר פרסי ואישש את חשדותי
"וולדמורט" אמרתי באותה שניה ברק הבזיק ורעם חזק טילטל את הטירה, ובשמיים שהיו בהירים לפני כמה רגעים התאספו עננים אפורים.
"הוא לא יהרוג אותנו בקצב הזה אסור לנו להמשיך לדבר" אמרה אנבת' מביטה בשמיים
"מי?" שאלה הרמיוני, ברק הכה סמוך כל כך לחלון שהזגוגית התנפצה
"אני לא יכולה להגיד" אמרה אנבת' בזמן שהמוני תלמידים עולים לחדר למשמע הרעש.

דיייי אני מרגישה השראה עצומההההה
תודה רבה💝