הארי פוטר - וולדמורט בוחר בנוויל

חלק 9 - ריח אורנים

מה הארי אמור לעשות עכשיו? לפנות למקגונגל? לסנייפ? לדמבלדור?
הוא יצא בבהלה מהחדר. הוא צריך לספר לארני. לתלמידי הפלפאף אמור להיות כעת התגוננות מפני כוחות האופל, עם פרופסור קווירל. הארי החליט ללכת לשיעור. הוא הסתיר את חצי הספר במזוודתו. הוא השתוקק לבדוק באיזה חלק של הספר נמצא המידע על אבן החכמים.
כשהגיע לכיתת ההתגוננות מפני כוחות האופל, הוא פנה ישר לארני.
"נו, איך היה אצל דמבלדור?" שאל בהיסח דעת.
"ארני, מירטל נעלמה מהשרותים."
ארני הפסיק להתעסק בקצוות גלימתו והביט בהארי. "מה זאת אומרת?"
"מה ששמעת. אנחנו חייבים לברר מה קרה לה. היא לא צחקה כשאמרה שהמתחזה יכול לפגוע בה. אני לא יודע איך, אבל-"
"פנית עם זה לדמבלדור, למקגונגל, למישהו?"
"לא היה לי זמן." אמר הארי. הוא הבחין בפרופסור קווירל שנכנס אל הכיתה ויישר את הטורבן על ראשו.
"אז זה מה שתעשה. לך לפרופסור מקגונגל ותספר לה."
"לספר לה מה?" התקרבה פדמה אל השניים בסקרנות.
"מסתבר שמירטל נעלמה." אמר ארני בדאגה.
"מה זה אומר? אתם חושבים שהמתחזה עשה לה משהו? מה הוא יכול לעשות לה? ולמה?"
"אני יכול לענות רק על השאלה האחרונה." אמר הארי, ממוקד בספר הקרוע שהחזיק. "מירטל יודעת מי המתחזה. הוא איים עליה שלא תעיד בעדי."
"היא סיפרה לך את זה?" שאל ארני.
"לי ולדמבלדור. בכל מקרה, היא פחדה מדי כדי לחשוף אותו, היא ממש פחדה שהוא יעשה לה משהו. אחרי שדמבלדור, סנייפ ומקגונגל נכנעו, היא סיפרה לי שלמתחזה היה עותק של סוגי אבנים ותכונותיהן."
"אבן החכמים!" אמרה פדמה, כמעט בצעקה, בפה פעור.
"בדיוק! הלכתי משם ישר לספרייה, אבל אז נוויל הגיע. מתברר שהוא האזין למה שמירטל אמרה, והוא רצה לדעת למה אני מחפש את הספר הזה."
מבטו של ארני התקשח. "הדביל הזה- לכן הספר קרוע?"
הארי העיף מבט בקרעים שבהם קיווה למצוא את המידע הנדרש על אבן החכמים. "כן, זה בגללו. הוא מחזיק בחצי השני. נותר לי רק לקוות שהמידע על אבן החכמים נמצא בחלק שלי."
"אני יכולה לראות את זה?" הארי הושיט לעברה את הספר. היא רפרפה בין עמוד לעמוד, סורקת את התמונות והאותיות.
"אני צריכה לקרוא את זה בעיון לאחר השיעור. אם רק-"
"שלום, תלמידים." אמר פרופסור קווירל ועצר את דבריה. היא הביטה בפרופסור בדאגה והושיטה להארי את חצי הספר.
"אם לא נמצא כלום בחצי הזה של הספר..." לחש ארני במהלך השיעור.
"אני יודע לאן אתה חותר." אמר הארי במבט נחוש. "אנחנו נצטרך למצוא דרך לקחת את החלק של נוויל."
"ועדיף לפני שהוא מעיין בו." אמר ארני. "לא היית צריך לסבך את עצמך ככה שוב. אם נוויל יגלה על אבן החכמים-"
"אני יודע, אני יודע! אני על זה. רק תסמוך עליי."
"אני אעזור לך, ברור. אני רק אומר שהצעד הזה היה טיפשי. היית צריך ללכת עם המידע הזה לדמבלדור, או-"
"אתה מוכן להפסיק להתייחס אליי כאילו אני הבן שלך?" אמר בכעס. נמאס לו מההטפות של פדמה ושל ארני. "יש לי שני הורים, שניהם מספיקים בשבילי, תודה רבה!"
ארני חתם את פיו. הוא הסיט את מבטו אל השולחן למשך שארית השיעור. הארי מצא את עצמו מתחרט על שדיבר כך אל חברו, אך לפני שהספיק להתנצל בפניו ארני לקח את חפציו ויצא מהשיעור, שהספיק להיגמר. פדמה התקרבה אל הארי במהירות.
"למה הוא יצא?"
"זה לא משנה עכשיו. יש לך זמן לסרוק את הספר?" הארי זיהה מקצה המסדרון את פרופסור מקגונגל הולכת לצד מדאם פינס. לא, חשב הארי. זה היה תזמון נורא. הוא קיווה שהשתיים יפנו באחת הפניות של המסדרון לחדר אחר, אבל הן נכנסו בנימוס אל כיתת ההתגוננות מפני כוחות האופל. מדאם פינס כמעט התנגשה בקווירל בעת פנייתו אל הדלת, וכתגובה לכך רק אמרה לו להסתכל לאיפה שהוא הולך. פדמה זיהתה את מדאם פינס ונעצה בהארי מבט נזהר. כמובן, היא מזהירה אותו להסתיר את הספר! הארי נחפז להסתיר את הספר בשולי גלימתו. הוא ידע מה עתיד לקרות, אך מה עליו לעשות כתגובה?
"זה הוא! פוטר הזה-" מדאם פינס הצביעה על הארי בצמצום עיניים.
מקגונגל נותרה אדישה. היא ניגשה אל הארי וכחכחה בגרונה.
"פוטר," אמרה ברשמיות יתרה. "לפי הנאמר לי על ידי מדאם פינס, אתה ואדון לונגבוטום השחתתם את רכוש בית הספר. האם זה נכון?" לפי הבעת פניה זיהה הארי שהיא לא מתרגשת מהעניין כמו מדאם פינס. פינס הביטה בהארי במבט חמור סבר.
"זה נכון." אמרה פדמה לפני שהספיק הארי לענות. היא נשמה עמוקות והמשיכה. "הארי ונוויל רבו על הספר וקרעו אותו- אבל נוויל לקח את שני הקרעים לעצמו." כמו תמיד, פדמה הצליחה לחלץ אותו. בינתיים.
"אני לא מעוניינת בקרעים!" צעקה מדאם פינס. "אני מעוניינת שהעבריין יבוא על עונשו!"
"אני אקבל על עצמי את העונש." אמר הארי נחפזות. הוא יעשה כל מה שצריך כדי להוריד ממנו את מדאם פינס.
"טוב ויפה. אירמה, אני יכולה לקבל דקה עם התלמידים?" מדאם פינס נעצה בהארי מבט אחרון ויצאה בהתרסה.
"אציו סוגי אבנים ותכונותיהן" אמרה. חצי הספר נשלף משולי גלימתו של הארי הישר לידה של הפרופסור. "אני מקווה שיש לכם הסבר שיספק את הדעת."
פדמה מלמלה בהשפלת ראש.
"זה נוגע לאבן החכמים, פרופסור." אמר הארי בכנות.
"ששש!" מקגונגל נרתעה. "איך אתם יודעים עליה?"
"מירטל סיפרה לנו." נחפזה פדמה להגיד. "היא-"
"זה בסדר, פדמה." אמר הארי בכניעה. "האזנתי לכם בתחילת השנה, אחרי השיחה שלי."
"זה חמור ביותר, פוטר." אמרה מקגונגל. היא רפרפה בספר. "אני אקח את זה, ברשותך."
"חכי רק רגע, מינרווה." אמר קול מפתיע. פרופסור קווירל נכנס אל החדר, תוך שנופלים לו כל ספרי הלימוד שהחזיק. הוא התנצל, אסף את ספריו חזרה, והצטרף אל השיחה.
"אני חושב שאנחנו צריכים להניח להארי לעשות מה שהוא רוצה, כעת משאנחנו יודעים שהוא איננו מתחזה."
"הוא שמע על האבן!"
"אבל לקיחת הספר היא איננה העונש הראוי! בסופו של דבר, הארי רק רצה לקרוא את הספר."
"זה מספיק, קוויריניוס." אמרה מקגונגל בהחלטיות. היא הסתובבה, ולפני שהספיק קווירל להגיב, היא יצאה מהכיתה.
קווירל נאנח. הארי הביט בפרופסור בהשתאות. "פרופסור- תודה שניסית, אני-"
"שמעתי מעט מהשיחה שלכם. אני יכול לעזור לכם במשהו, ילדים?"
"מירטל נעלמה." קראה פדמה. "אנחנו חושדים שהמתחזה עשה לה משהו."
קווירל החליף מבט מופתע מהארי לפדמה, ואז צחק. "ילדים, מירטל המייללת לא נמצאת רק בשרותים, אתם יודעים. לא פעם מדריכים הופתעו למצוא אותה אורבת באמבטיית המדריכים. ואני כמעט בטוח שהיא מסיירת מדי פעם באגם הגדול."
הארי האדים. איך לא חשב שהיא יכולה להיות במקומות אחרים? זה אפילו הגיוני, היא לא רצתה שישאלו אותה שאלות נוספות, והיא פשוט ברחה.
"אם אתם עדיין לחוצים, אני אוכל לברר את זה בשבילכם. היא סיפרה לכם משהו?"
הארי הביט בפדמה בשאלה ברורה- האם הם יכולים לשתף את קווירל?
לפדמה לקחו כמה שניות עד שהנהנה בזהירות.
הארי הביט בידו, שעד לפני מספר דקות החזיקה את מה שיכול היה לכלול את המידע הדרוש על אבן החכמים. תחושת הפספוס שהרגיש הלכה וגברה. הוא ניסה להתמקד בצד החיובי- הוא קיווה שמקגונגל תגיע אל נוויל לפני שיקרא את הספר.
"היא סיפרה לי שלמתחזה היה עותק של 'סוגי אבנים ותכונותיהן', הספר." אמר הארי בסופו של דבר. "המתחזה איים עליה, שלא להעיד בעדי. עכשיו אני מניח שהיא מתחבאת מהמתחזה, או מפנינו- יש לה כל הסיבות להתחבא."
"כן, זה נכון." אמר קווירל בעניין. "אני אברר בשבילכם, ילדים. אחפש את מירטל ברחבי הטירה או מחוצה לה, אתם יכולים להיות רגועים. ואם קורה משהו, כל דבר, אתם יכולים לפנות אליי."
הארי ופדמה הנהנו בנימוס וחיכו שקווירל יצא מהכיתה.
"מה נעשה עכשיו?" שאל הארי. "הידיים שלנו כבולות מכל הכיוונים. אין לנו אף חלק של הספר, ומירטל נעלמה."
"אולי- לא, נדבר על זה מחר." אמרה פדמה. אבל הארי הבין מה רצתה להגיד. היא רצתה להציע לו לעזוב את העניין. כמו ארני.
"נתראה מחר, פדמה." התיז הארי. הוא יצא מהכיתה וחזר לחדר המועדון של הפלפאף. עיניים ננעצו בו בעת שחלף על פני התלמידים בדרכו אל מעונות הבנים.
"הארי, חכה רגע!" קרא קול שהארי זיהה. לא היה לו שום רצון לדבר איתו כעת. "הארי, אל תלך כל כך מהר, אני-"
"מה!" קרא הארי כפקעת עצבים והסתובב בחדות לעבר סדריק דיגורי.
"הארי- אני שמעתי... שמירטל הודתה שהיית בחדר שלה בפריצה." הארי חיכה שימשיך והסיט את מבטו. "אני מצטער שלא האמנתי לך."
"היית צריך להאמין לי קודם." דמעות עלו בעיניו. העלבון צרב בגרונו. "חברים אמתיים לא זקוקים להוכחות כדי להאמין לחברים שלהם."
סדריק זע באי נוחות. "אני מצטער, הארי. כל ההוכחות היו נגדך. לא הייתה לי ברירה אלא להאמין-"
"הייתה לך ברירה. אתה בחרת שלא להאמין לי."
"מה הייתי אמור לעשות? לרדוף אחרי טענות מופרכות כמו עיוור?"
"הן לא כל כך מופרכות אם הן הוכחו כנכונות."
"הארי, אני מצטער, אומר את זה שוב ושוב, אבל ההוכחות היו חד משמעיות-"
"לא בשביל ארני. או פדמה. הם האמינו לי, למרות ההוכחות. הם היו שם כשהייתי זקוק להם. אתה, לעומת זאת, העדפת שלא להאמין לי, זה היה לך יותר נוח."
"אני ספגתי עונש בשבילך ביום הראשון! איך אתה יכול להגיד שלא הייתי בשבילך?"
"תן לי ללכת." אמר הארי. הוא לא נתן מקום להמשך השיחה. הוא עקף את סדריק בזעם וקבר את ראשו בכרית כאשר הגיע למיטתו. חוסר האונים שהרגיש לפני שהגיעה אמו שב ומילא את רגשותיו של הארי. פדמה וארני צדקו. הוא לא היה צריך לרדוף אחרי הצרות מחדש- הוא היה צריך ליהנות מההזדמנות לקבל שנה רגילה. לאחר מה שאמר לסדריק הוא הבין עד כמה טיפש היה כשדיבר ככה אל ארני, אותו האחד שהאמין לו. אבל האם ארני יסכים לסלוח לו? בדיוק לפני שניה קרה בדיוק אותו המקרה. הארי לא הסכים לסלוח לסדריק.
הוא קיבל הזדמנות מהר מאוד. ארני נכנס אל מעונות הבנים, חסר הבעה, והתהלך על פני הארי בדרך אל מיטתו.
"ארני, חכה-"
"סליחה" אמרו השניים בו-זמנית. ברגע אחד הם הביטו זה בזה וכל מה שקרה קודם לכן נמחק.
ארני חייך בעצב. "בוא פשוט נשאיר את זה מאחורינו. מה עם הספר? הוא אצלך? קדימה, בוא נעבור עליו."
חיוכו של הארי נמחק כליל. "מקגונגל לקחה אותו. היא יודעת עכשיו שאנחנו יודעים על אבן החכמים."
"אוי." אמר ארני. והתיישב ליד הארי. "מה פדמה אמרה?"
"לא הספקנו לדבר על זה. קווירל הציע לעזור לנו, אגב."
"קווירל? מה פתאום?"
"הוא היה די נחמד. הוא ניסה לעצור את מקגונגל מלקחת את הספר. הוא לא הצליח, אבל זה היה נחמד מצדו. לדעתי אנחנו צריכים לספר לו על החשדות שלנו."
"אתה מדבר על סנייפ?"
הארי הנהן בנחישות. "מחר אני אצטרך שאתה תיכנס לספרייה ותחפש עותק נוסף של סוגי אבנים ותכונותיהן. מדאם פינס לעולם לא תרשה לי לחזור לשם שוב, וגם לא לפדמה אחרי שהיא ניסתה לעזור לי בכיתת ההתגוננות מפני כוחות האופל. אני בינתיים אנסה לעשות מה שאני יכול כדי לגנוב מנוויל את החצי השני של הספר מחר בשיעור לחשים."
"אלא אם כן מקגונגל לקחה גם את החלק שלו."
"אנחנו צריכים לקוות לטוב ביותר. קווירל אמר שהוא יחפש אחר מירטל, אבל אני לא בטוח שאפשר לסמוך על זה. הוא אמר שמירטל מרבה לארוב באמבטיית המדריכים. אנחנו צריכים להיכנס לשם."
"אנחנו לא מדריכים, בפעם האחרונה שבדקתי."
"זה לא ימנע מאתנו. קווירל לעולם לא ייכנס לאמבטיית המדריכים בתור פרופסור. יש לו חובת חינוך. אנחנו חייבים לחפש שם בעצמנו." אמר הארי. הוא תהה אם כל התוכנית הזו מעט מוגזמת, אבל לא רצה לחשוב על זה יותר מדי.
"ומה אז? גם אם נמצא את מירטל, היא כבר הבהירה שהיא לא מעוניינת לעזור לנו."
"אבל איזה עוד ברירה יש? לשבת בחיבוק ידיים ולתת לאתה-יודע-מי לעלות? תזכור את מה שסנייפ אמר, יכול להיות שאבן החכמים מחייה את המתים. אנחנו לא יכולים לקחת את הסיכון הזה."
"אז למה לא לפנות עם זה למקגונגל או לדמבלדור, או אפילו לקווירל?"
"כי הם בטוחים שסנייפ חף מפשע! אנחנו לא יכולים לקחת את הסיכון שהם טועים."
"אם הם אומרים את זה אני בטוח שיש להם סיבה טובה."
"זה לא מרגיע אותי. איך אתה יכול לדעת שמסתובב בנינו אוכל מוות מסוכן ולא לעשות כלום?"
ארני נאנח. הדילמה בה עמד הלכה והתחזקה.
"נו, טוב." אמר בסופו של דבר. "איך אנחנו אמורים להגיע לאמבטיית המדריכים?"
"בזה אני יכול לעזור לכם." קרא קול מפתח המעונות.
הארי פנה להביט בסדריק דיגורי. "מה זאת אומרת?"
"אני יכול לעזור לכם להסתנן אל אמבטיית המדריכים. אבל יש לי תנאי."
"איך אתה יכול לעזור?" שאל ארני בחשדנות.
"הודות לגבריאל טרומן."
"המדריך של הפלפאף?" ארני הביט בו באי אמון.
"הוא חייב לי על קטטה שחילצתי אותו ממנה לפני שנתיים עם תלמיד רייבנקלו דביל אחד שטען שברידג'ט וונלוק, הכשפומטיקאית הידועה הייתה מרייבנקלו, כשהיא בכלל הגיעה מהפלפאף."
"אז עצרת את הקטטה?"
"הו, לא, הקטטה קרתה, אפילו הייתי בעדה, אבל עזרתי לו להיחלץ מעונש חמור. לולא אני, הוא בחיים לא היה מדריך היום."
"מה התנאי שלך?" פנה אליו הארי.
"שתסלח לי." אמר סדריק בכנות. עיניו הביעו חרטה. "הייתי צריך להאמין לך. ועכשיו יש לי הזדמנות לכפר. אתה יכול לתת לי אותה?"
הארי לא ידע מה לחשוב. הוא הביט בארני, שדחק בו לסלוח. הם היו צריכים את זה, לטובת החיפוש אחר מירטל.
"בסדר." אמר הארי. "תשיג לנו את הסיסמה לאמבטיית המדריכים ואני אסלח לך."
פניו של סדריק אורו. "תודה, הארי." באותו הרגע נכנסו מספר תלמידים אל המעונות, גבריאל טרומן ביניהם, וסדריק פנה אליהם, מותיר את הארי וארני לבדם.
"זה היה הצעד הנכון." סינן לעברו ארני. הוא בהה בחלל האוויר בעוד עוד ועוד תלמידים נכנסים.
"אני יודע." אמר הארי. "אני רק מקווה שאנחנו לא עושים טעות."
***
היום למחרת עבר על הארי באיטיות מייסרת. במקום שעה תמימה של תולדות הקסם, הארי הרגיש שאלו היו 3. בזמן הפסקת הצהריים, ארני פנה אל הספרייה במטרה לחפש את סוגי אבנים ותכונותיהן, אך חזר לשיעור שינוי צורה בידיים ריקות.
"סרקתי את כל החלק הקדמי של הספרייה," אמר ארני, מותש, כשנפגשו. "לא מצאתי כלום."
פרופסור מקגונגל הייתה עוינת כלפי הארי. היא הורידה עשר נקודות מהפלפאף כשהארי ענה תשובה שגויה, ועוד 5 כשביקש דף מחנה אבוט בזמן שדיברה. אבל כנראה שהרגישה רע עם עצמה, כי לאחר מכן היא נתנה להפלפאף עוד חמש נקודות כשהעביר לה את המאפרה.
בשיעור לחשים פגש הארי את נוויל בפעם הראשונה מאז התקרית בספרייה. הוא הסיט מבט וניסה להתעלם מהארי, מה שהיה מבחינתו בסדר גמור. האם נוויל יודע כעת על אבן החכמים? הארי קיווה שגם אם נוויל קרא עליה, הוא לא קישר אותה להארי. מתוארים המון אבנים בספר, איך הוא ידע שמדובר דווקא באבן החכמים? המחשבה הרגיעה את הארי במקצת.
הארי ניסה למצוא את החלק השני של הספר בקרבתו של נוויל, אבל בחיפוש על ידי עיניו לא מצא דבר.
רק בשיעור תעופה הזדמן להארי לדבר עם פדמה. הוא עדכן אותה בכל התוכניות.
"זה יהיה מסוכן, לפרוץ לאמבטיית המדריכים."
"את לא חייבת להצטרף אלינו." אמר הארי בהבנה.
"אתה חושב שאני אפספס את זה? אני בפנים."
הם החליפו חיוכים וקבעו שעה להיפגש בפתח אמבטיית המדריכים.
שאר היום עבר על הארי בלי מאורעות מיוחדים. רק כשחזר לחדר המועדון של הפלפאף, סדריק הציג בפניו בגאווה את הסיסמה לאמבטיית המדריכים. "זה 'ריח אורנים'." אמר בסיפוק
"מה סיפרת לגבריאל?" אמר הארי, עדיין חשדן.
"לא הייתי צריך להסביר הרבה. רק הזכרתי שהוא חייב לי והוא נמהר לעזור. אז מתי אתם מתכננים לפרוץ לשם?"
"הערב. ו-אתם? גם אתה בא."
"באמת?" אמר סדריק בעיניים פעורות. "חשבתי שלא תרצה-"
"זה בסדר עכשיו, סדריק. אתה יכול להצטרף אם אתה רוצה."
ההלם בהבעתו של סדריק הפך במהרה לסיפוק. "כמובן שאני אצטרף, הארי." אמר. "נתראה הלילה."
הארי המתין בקוצר רוח לשעת כיבוי האורות, וכשסוף סוף היא הגיעה, הארי לא התקשה לקום ממיטתו, משום שהיה ערני לגמרי.
הארי, ארני וסדריק יצאו מהמעונות. איכשהו גם בשעות הלילה הצליח חדר המועדון להרגיש שטוף שמש. הדגש על יסוד האדמה בחדר המועדון הורגש להארי מתמיד- הצמחים הרבים שתלויים מסביב לחדר שרו ורקדו במרץ, כמעט כאילו התכוננו להופעתם הפתאומית של השלושה באמצע הלילה.
הם פגשו את פדמה מחוץ לאמבטיית המדריכים.
"איפה הייתם? פילץ' עבר פה וכמעט תפס אותי! בנס הספקתי להתחבא מאחורי הפסל הזה של בוריס המבולבל."
הארי הביט מסביבו בבהלה, כאילו בכל רגע עלול פילץ' לצאת מאחד העציצים ולתפוס אותם.
"יכול מאוד להיות שמירטל בכלל לא תהיה בפנים," אמר בחשש. "ואז כל זה היה לחינם."
"אם היא לא תהיה בפנים, אנחנו נמשיך לחפש." אמר סדריק מבלי להסס. ניכר עליו שהוא שמח שהארי סלח לו.
הארי נשם עמוקות. "אתם מוכנים?" הוא חיכה שהשלושה יהנהנו, לפני שנקב בסיסמה.
"ריח אורנים." לחש אל הדלת.
אבל דבר לא קרה.
"למה זה לא נפתח?" אמר הארי, ספק מבוהל ספק מאוכזב. "עשיתי את זה לא נכון?"
"ריח אורנים." אמר סדריק, בקול גבוה יותר. "זה לא עובד. אם טרומן עבד עליי-"
"אני יכולה להציע משהו?" אמרה פדמה בעדינות. היא לקחה את ידית הדלת ומשכה כלפי מטה. הדלת נפתחה באיטיות. "הסיסמה לא עובדת כי הדלת כבר פתוחה. או שמישהו שכח לסגור פה, או..."
"שמישהו נמצא בפנים ברגע זה." השלים ארני.
"אבל- כבר אחרי כיבוי אורות!" קרא סדריק באי אמון.
הארי החליט להיכנס. הוא לקח מספר צעדים קדימה, עד שהיה בתוך החדר האפלולי. הוא סרק כל פינה, מתאי השירותים עד האמבטיה, שנראתה כמו בריכה גדולה עם ברזים.
פדמה הייתה ישר מאחוריו. סדריק וארני היססו להיכנס, אך עשו זאת לאחר שראו שפדמה והארי מתרחקים.
כשהגיע הארי לתא השמיני, הוא שמע רחש קרוב. כעת לחץ החל לכרסם בו. מה אם המתחזה נמצא ממש כאן? צעדיו הפכו איטיים עוד יותר. הוא לא רצה לדעת מה מסתתר בתא השרותים התשיעי, אבל לא היה דרך חזרה. הוא הביט אל תוך התא התשיעי, ומבטו נפגש עם מבטו של קוויריניוס קווירל.