הארי פוטר - וולדמורט בוחר בנוויל

חלק 15 - יוצאת מן הכלל

הרמיוני ג'ין גריינג'ר גרמה למשפט "יוצא מן הכלל! 10 נקודות לגריפינדור!" להפוך למשפט הנפוץ ביותר בהוגוורטס.
משפט זה יצא מפיו של כמעט כל מורה שלימד אותה, למעט פרופסור סנייפ ופרופסור בינס.
ולמרות זאת, אף תלמיד גריפינדור לא הודה לה על כך. הם היו עסוקים מדי בללעוג לה על אותו הנושא בדיוק.
יוצא מן הכלל, אמרו הפרופסורים בכל פעם שהרמיוני הייתה הראשונה להטיל את הלחש בצורה האידיאלית, בכל פעם שהגישה חיבורים בעלי עשרות שורות יותר מהממוצע, בכל פעם שהפכה שולחנות לחזירים על אף שלא היה זה מהחומר הלימודי של השנה הראשונה.
וזה מה שהייתה, יוצאת מן הכלל. שונה מהכלל, שונה מתלמידי גריפינדור הסובבים אותה.
בעוד לבנדר בראון וקייטי בל ריכלו על בנים ושיחקו שחמט, הרמיוני למדה. בעוד אנג'לינה ג'ונסון התאמנה למשחקי הקווידיץ' בקביעות, הרמיוני קראה. בעוד פרוואטי פאטיל הסתובבה בטירה והגיעה אל מגורי הבנות רק כאשר הייתה צריכה לישון, הרמיוני השלימה שיעורי בית.
ועל כך, ככל הנראה, הייתה מושא ללעג.
והישועה לא הגיעה ממגורי הבנים.
תלמידי השנה הראשונה - שיימוס פיניגן, דין תומאס ורון וויזלי - נידו אותה לחלוטין. זה התחיל כשהרמיוני תיקנה את וויזלי בשיעור לחשים.
"אתה מבטא את זה לא נכון," העירה לו, בעיקר משום שהוצמדה אליו על ידי הפרופסור פליטיק. "אומרים וינ-גאר-דיום לב-יו-סה, תעשה 'גאר' ארוך כמו שצריך."
למעשה, היא הייתה די בטוחה שלאחר מכן, כשרון השיב לה "אם את כל כך חכמה, תעשי את זה בעצמך" והיא הפעילה את הלחש בצורה מושלמת, הייתה זו הפעם הראשונה בה שמעה את המשפט "יוצא מן הכלל! 10 נקודות לגריפינדור!".
אבל מסתבר שזה לא עזר למצב החברתי שלה.
לאחר השיעור הזה הבנים התלחשו, מודעים בבירור לכך שהרמיוני מקשיבה, ואמרו עליה דברים כה מגעילים עד שהיא אפילו לא רצתה לחשוב על זה. היא ידעה שזה לא באמת כל כך גרוע; רון היה מעוצבן עליה, הוא לא באמת החרים אותה. אבל הרגישות שהייתה לה כלפי הפרטים הקטנים הללו, כלפי ההתלחששויות הקטנות האלו, כל פיסת מחשבה פסימית שחלפה מפה לאוזן בחדר המועדון של גריפינדור, זה היה קשה מנשוא לאישיות של הרמיוני.
בכללי, משפחת וויזלי הייתה משפחה מזעזעת.
מפרד וג'ורג' וויזלי, חסרי הגבולות המוסריים והמעשיים ועד פרסי וויזלי, שהעובדה שאחיו הקטנים עוד לא הושעו היא אחריותו.
פרסי וויזלי היה אחד המדריכים הגרועים ביותר בתולדות גריפינדור. הוא ייצג כל מה שמדריכים לא צריכים להיות - שחצן, לא אמפתי, משעמם, ופשוט שותק בכל פעם שאחיו הקטנים מתחו מישהו בכניסה לחדר המועדון, או הבריזו משיעורים בגלוי כדי לקדם פרויקטים מכל מיני סוגים.
מעט זמן אחרי שהבינה שהישועה לא תבוא מבית גריפינדור, הפרופסור קווירל פנה אליה.
עד כאן לא היה חדש. הרמיוני הרבתה להיות אהובת המורים, ואפילו שלא הייתה מוצלחת בשיעורי התגוננות כמו בלחשים או בתורת הצמחים, היא הייתה מוצלחת מספיק כדי להוציא מקווירל "יוצא מן הכלל! 10 נקודות לגריפינדור!" ככה שכשקווירל פנה אליה, היא הניחה שהוא רוצה לדבר על שיעורי הבית שלה או משהו.
אבל הוא רצה לדבר על משהו אחר.
***
האם הארי פוטר באמת טיפש מספיק כדי להכניס את עצמו לעניין כל כך גדול? ועוד כל כך עמוק?
"אין לך מושג עד כמה." אמר קווירל כאילו קורא את מחשבותיה של הרמיוני.
היא הנהנה קלות. "כן, אני מודעת לבעיה של תלמידים שלא יודעים מה הם עושים."
קווירל הביט בה בעניין, ולפתע החל לצחוק. "מעניין מאוד, גברת גריינג'ר. למען הפרוטוקול, אני מניח שעליי לומר את זה - אני לא חושב שבמקומך הייתי מזלזל במי שסביבך."
"אני לא מזלזלת בהם!" הרמיוני האדימה. זה לא מה שהיא רצתה להעביר. היא הייתה מודעת לשוני שלה כלפי החברה בגריפינדור, כמובן, אבל לא הייתה מעלה בדעתם שהם אינם טובים במה שהם עושים. תחומי עניין אחרים, זה היה המפתח. ותחומי העניין של הרמיוני ושל חבריה לבית היו כמו שחור ולבן.
"אני לא אומר שהארי פוטר הוא טיפש, חלילה," אמר קווירל. "להפך. יש לו מספיק פוטנציאל למצוא בעצמו את מה שאת-יודעת-מי מחפש. הבעיה מגיעה כשהוא לא מודע להשלכות של מעשיו, ולסיכונים שהוא לוקח. הוא קפץ רחוק מדי, הרמיוני, ונצטרך להתמודד עם העניין הזה יחד כדי לסדר אותו. לך ולו יש הרבה משותף, את יודעת? בעולם אחר, בנסיבות אחרות לגמרי, אולי הייתם יכולים להיות אפילו חברים."
"אתה צוחק עליי," הרמיוני גלגלה את עיניה.
"משמח אותי שאת מבינה, הרמיוני," אמר בחיוך והחליף את נושא השיחה בצורה ישירה. הוא הרים את מבטו לכיוון שעון הקיר וצקצק בלשונו. "אני אלך לשיעור עכשיו, הרמיוני, אני מאחל לך הצלחה. ואני רוצה שתפני אליי כשאת מרגישה שהארי מתחיל להסתובב סביבך."
לפני שיצא מהכיתה הריקה, הוא חיכה שהיא תהנהן.
גלגלי שיניים הסתובבו במוחה במהירות.
במהרה היא גילתה שהיא כועסת. הנחת הבסיס שלה הייתה שקווירל הזהיר את הארי לפני שנקט באמצעים תחמניים כדי לתמרן אותו. והרמיוני שנאה אי ציות לחוקים.
יכול להיות שזה מה שלא עבד לה עם תלמידי גריפינדור.
הארי פוטר אולי חש אצילי ובוגר כשהוא קופץ אל הסכנה (כמו מי שבהכרח מתאים לגריפינדור, אגב) אבל הוא משקר לעצמו כדי להסתיר את האנוכיות ואת הרצון לצאת ה"גיבור" בסיפור. זאת הייתה נטייה פסיכולוגית, הרמיוני קראה על כך בספר כלשהו. אנשים נוטים להידחף לעניינים לא להם ולו רק כדי שישבחו אותם, והם מסוגלים לעוות את המחשבה של עצמם לגמרי ולחשוב שהם עושים זאת מתוך רצון וכוונה טובה.
ויכול להיות שזה לא היה המצב.
כל זה היה בגדר הניחוש מבחינת הרמיוני, אבל היא לא באמת הכירה את הארי פוטר. היא רק השתמשה בנתונים שהיו לה, אף על פי שהם לא באמת הספיקו.
כדי להחליט איזה סוג אדם הוא הארי פוטר, היא תצטרך לחכות שיפנה אליה. מה שעתיד לקרות בעוד שבוע בדיוק.
***
פדמה שוחררה מהמרפאה.
הארי פגש אותה רק בשיעור שיקויים, משום שהיה כה עייף באותו הבוקר שהחליט להמשיך לישון ולהתחמק מהארוחה.
"הארי!" קראה בשמחה. היא רצה לעברו, בבירור מתרגשת לנוכח היכולת שלה שוב להשתמש ברגליה במקום לשכב על מיטת החולים.
"פדמה," חייך הארי בעייפות. "טוב לראות אותך בריאה שוב."
חיוכה של פדמה לא התערער. "אני מקווה שלא עשיתם שוב מעשים טיפשיים בכל מה שקשור לנוויל,"
"לא, מה פתאום?"
"אוקיי, מה עשיתם?"
"אנחנו צריכים לדבר."
ארני הצטרף אליהם.
"הו, היי, ארני. התאוששת מאתמול?"
"אני חושב שכן," אמר באגביות. למרות הזעזוע שהפגין ארני ביום הקודם, נראה שהיום הוא מרגיש טוב יותר.
"מה היה אתמול?" התעניינה פדמה.
"לא סיפרת לה עדיין?" ארני החליף מבט ספק מבודח ספק תוהה עם הארי.
"בדיוק עמדתי לספר לה," אמר הארי.
"אז שמישהו פשוט יספר לי, או שאתם רוצים להמשיך לדון על זה?"
השלושה צחקו, ואז הארי החל להסביר את אירועי הערב הקודם. פדמה הייתה קהל נהדר. היא התנשפה באימה במקומות הנכונים, נאנחה בהקלה במקומות הנכונים, אבל היא לא הגיבה כמו שהארי חשב שהיא תגיב.
"אוי, הארי, ארני," אמרה כשהארי סיים לדבר, "זה היה מהלך... פזיז. ממש פזיז. אני מפחדת לקרוא לו טיפשי, אבל..."
"מה?" ארני התקומם. "אבל ראית כמה למדנו מאותו הערב!"
"מה זה משנה אם שניכם יכולתם לגמור בהשעיה, בבתים שלכם? הייתם כל כך קרובים להיתפס -"
"בסדר, פדמה, זה קרה. זה עבר. את מוכנה להניח את זה בצד ולעזור לנו לחשוב מה עושים עכשיו?"
פדמה הנהנה. "אתה באמת אוהב להיכנס לבעיות, אה?"
"אני רק רוצה לעזור. בכל מקרה, מה את יודעת על הרמיוני גריינג'ר? מסתבר שהיא החשודה העיקרית של פרופסור קווירל."
"אממ," פדמה התיישבה. "אני יודעת שהיא תלמידת גריפינדור מצטיינת. בשיעורי לחשים, היא עוקפת את כל תלמידי רייבנקלו לפני שהיא מספיקה למצמץ. אני די בטוחה שכמה תלמידי רייבנקלו הפכו אותה ליריבה אישית מהבחינה הזאת."
"ואיך היא מתנהגת?" הארי בחן אותה. "כמו ילדה רגילה, או... אני לא יודע, מתבודדת?"
"אני חושבת שמתבודדת זו המילה המתאימה." אמרה פדמה. "הרמיוני גריינג'ר שונה מאוד מהתלמידים שהיא פוגשת במהלך היום-יום, ואני די בטוחה שזה משפיע על מצבה החברתי. וזו סיטואציה די נוחה להתחזות, למרות ש... טוב, אני לא שוללת, בשלב הזה זה יכול להיות כל אחד, במיוחד שיש יותר ממתחזה אחד. אבל... משהו בהתלהבות הלימודית שלה פשוט לא מרגיש לי מזויף. למרות שמצד שני, אני באמת לא יכולה להבין איך נכס כזה הלך לגריפינדור, אז אולי..."
"זה דורש בדיקה." סיכם הארי.
"כן," אמרה פדמה. "אבל... אממ... אנחנו לא יכולים להסתובב בעצמנו ולקרקר סביב הרמיוני. אם היא באמת המתחזה, היא אחת מאלו שהפלילו אותך, ככה שאם תתחיל לעקוב אחריה, במידה והיא אכן אחת המתחזים, היא תרגיש שעלו עליה, וזה לא מה שאנחנו צריכים."
"את צודקת. גם את וארני לא תוכלו לברר, כולם מכירים את שלושתנו בתור 'שלישיית הכימרה' או משהו."
"היינו ארבעה," פדמה הרימה גבה.
"אה, כן, ארבעה."
"טוב, על זה נדבר אחר כך." אמרה בדחק. "אם אף אחד מאתנו לא יכול לברר לגבי הרמיוני, נצטרך להיעזר במישהו מבחוץ, שלא נחשב קשור אלינו. יש לך מישהו כזה בשלוף?"
המחשבה כבר התגבשה במוחו של הארי, והוא לא הצליח לעצור את עצמו מלחייך. "דראקו מאלפוי."
"מאלפוי? הבן של אוכל המוות המפורסם?" תהתה פדמה. "דווקא עליו אתה סומך?"
"אני אפנה אליו אחרי השיעור. רק סמכי עליי, פדמה. אני חושב שעם קצת כושר שכנוע נוכל להשיג במהרה מקור מידע מהימן למדי מהרמיוני גריינג'ר."
פדמה נאנחה. "טוב, אם אתה אומר..." והפרופסור סנייפ נכנס אל הכיתה, ולא הפגין שום סימן לעייפות, שום סימן לכך שבילה את הלילה בדיון עם הפרופסור להתגוננות.
"אה, הארי," פדמה לחשה אחרי שהתיישבו. "אתה זוכר שמשפחת מאלפוי שונאת בני-מוגלגים, נכון?"
לעזאזל. הוא לא חשב על זה.
"בטח שאני זוכר, פדמה, אני נראה לך טיפש?"
***
"אני אומר לך את זה בפעם האחרונה, פוטר, אין שום סיכוי." דראקו מאלפוי נראה זועם. השניים היו באמצע שיעור לחשים, והארי פוטר לפתע פנה אליו בבקשה מאוד מוזרה.
הוא שאל אותו אם הוא יוכל להתחבר להרמיוני גריינג'ר.
"אבל למה? אני לא באמת מבקש ממך להתחבר אליה, רק לנסות לראות אם היא חשודה."
עורו של דראקו החל להאדים מכעס.
"הארי פוטר, לבקש ממני להסתובב עם בוגד דם זה דבר אחד, אבל עם בוצ - בת-מוגלגים? אני לא יודע מי אתה חושב שאני, פוטר, אבל לפני הכל אני בן למשפחת מאלפוי. ובתור אחד כזה, זה לא יקרה."
הארי היה צריך לפתוח את השיחה במה שקרה אתמול.
"אפילו לא תצטרך לדבר איתה, רק לברר אם היא מתנהגת בצורה חשודה. וחוץ מזה, אתה יכול להסביר לי מה כל כך רע בבני-מוגלגים?!"
עיניו האפורות והעגמומיות של דראקו הבזיקו בכעס.
"זה עיקרון, פוטר, ואתה צריך להבין אותו. בעלי הדם המלוכלך הם נחותים. דמם מתערבב בשלנו, הטהורים והורס אותנו. ולכן הבוצדמים צריכים להיעלם."
הארי פעור הפה משך בכתפיו. "אני חשבתי שאתה שונה, דראקו."
דראקו רטן בסלידה. "אני סלית'רין. מה ציפית ממני?"
"אני חושב ששנאת בני-מוגלגים אינה בתנאי הקבלה לבית סלית'רין. התנאים הם ערמומיות ושאפתנות, והבית שלכם פשוט התדרדר לשנאה חסרת פשר. אבל חשבתי שאתה יותר מזה, דראקו. חשבתי שיש בך עוד משהו שאינו אבד, ראיתי את זה אתמול."
"אתה באמת רוצה לדבר על אתמול?" אמר דראקו.
הארי הנהן תוך שליפת השרביט שלו, משום שהפרופסור פליטיק הטיל עליהם לנסות את לחש הריחוף בפעם השביעית מתחילת השנה.
"וינגארדיום לביוסה!" קרא ונופף בשרביטו. הנוצה נרעדה מעט ואז התעופפה. הארי חייך בשביעות רצון ואז שב לדראקו. שיעור לחשים היה מאוד נוח מהבחינה הזו, כי לאחר שהצלחת לבצע את הלחש, ובכלליות במהלך כל השיעור, מתבצעת המון עבודה ואפשר לדבר עם הסובבים אותך תוך כדי.
"דראקו, מה שנוויל עושה... זה לא בסדר."
דראקו זז במבוכה. הוא לא אהב להראות חלש. מהצד השני של הכיתה, נוויל צמצם אליו את עיניו, משוכנע שהספר בקרבתו.
"השאלה היא מה אנחנו צריכים לעשות בעניין הזה."
"פוטר, אם אתה עומד להודיע למקגונגל או לפרופסור אחר -"
"ביקשת שלא אעשה את זה, ואני מכבד את הבקשה שלך. אבל כן נצטרך לעשות משהו. אתה מבין אותי?"
דראקו שתק ועיניו התמקדו בנוצה המרחפת, מתחמקות ממבטו החודר של הארי.
"דראקו..."
"אתה לא יכול, פוטר. אין לך מה לעשות. פשוט תשכח שראית משהו. אני מתחנן. אני מטפל בזה בעצמי."
"ואני מבין שהתשובה עדיין שלילית לגבי גריינג'ר?"
"וכך היא תישאר. תמצא מישהו אחר לעבודה הזאת."
לפני שהתחיל לדבר איתו, הארי באמת חשב שיוכל לשכנע את דראקו. אבל הוא נראה כל כך נגעל רק מעצם המחשבה על כך, שהארי הניח לזה. נראה שהוא יצטרך לעשות זאת בעצמו.
***
היה זה שיעור תורת הצמחים הראשון בו הארי שם לב כמה תשומת לב משכה הרמיוני כלפי הפרופסור ספראוט.
"זה הטיפול בלענה הטוב ביותר שנראה בהוגוורטס זה עשור! יוצא מן הכלל! 10 נקודות לגריפינדור!"
הרמיוני גריינג'ר הייתה תלמידה בעלת עור בהיר, שיער מקורזל ומתולתל שופע, ועיניים חומות וצלולות שנצצו בלהט בכל פעם שנשאלה שאלה או שניתנה עבודת כיתה. הארי הבין למה פדמה אמרה שהיא אינה נראית מתחזה. עיניה נראו באמת ובתמים שמחות כשעבדה.
ואז...
מבטיהם נפגשו, וכעבור שבריר שנייה מבטה הוסט בפאניקה.
טוב, עכשיו זה דורש בדיקה.
הארי התקרב אליה בניסיון לא לעורר חשד. הוא כבר תכנן איך יפנה אליה.
"היי, הרמיוני," הוא חייך בנאיביות.
"אה, היי," היא אמרה בקול אטום, אך הארי מצא פרצה קטנה של בהלה בקולה.
הארי נתן לשתיקה להימשך שניות ספורות.
"ראיתי שהצטיינת בטיפול בלענה, תוכלי אולי להסביר לי מה אני עושה לא נכון?" הוא שלף מגלימתו את הלענה הנבולה למחצה שהיה עליו לטפל בה. הוא השתמש בכישלון שלו בתורת הצמחים בתור אמצעי לגיטימי לפנייה אל הרמיוני.
היא הרימה את עיניה מהשולחן עליו עמדה הלענה הזורחת שלה והביטה בשל הארי.
"זה לא נראה שאתה משקה אותה מספיק. ו... נתלשו העלים שלה?"
הארי הנהן במבוכה. "בתוך המזוודה נתלשו כמה."
"בתוך המזוודה? אתה צריך לתת לה אור שמש! לא הקשבת לפרופסור ספראוט כשהיא הסבירה על זה?"
"אה..." הארי הביט בצמח. "הבנתי. תודה, הרמיוני."
הם הביטו זה בזה בהיסוס.
"אני אוכל אולי לעמוד פה ולצפות בך עושה את זה כמו שצריך?" הוא ניסח את עצמו בזהירות.
"אה... כן, בטח." היא השיבה לאחר מספר שניות.
ארני, מהצד השני של החממה, העביר לו חיוך דק.
הרמיוני חזרה לעבוד. ידיה תקתקו עבודה במרץ, והניצוץ בעיניה שב בעוד הבעתה המרוכזת שבה להביט בצמח המושלם.
"אז את הרמיוני...?"
"גריינג'ר," אמרה באגביות תוך כדי עבודה.
"גריינג'ר... השם הזה מוכר לי. מה שמות ההורים שלך, אולי הם מכירים את שלי."
על התמרון הזה הוא חשב עוד בשיעור לחשים. הוא שיער שמתחזה אמיתי לא ידע את שמותיהם של הוריה, בהתחשב בכך שהם מוגלגים.
הרמיוני פתחה את פיה, אבל דבר לא נשמע ממנו. ידיה עדיין לא הפסיקו לנוע בחריצות.
"אני... אממ... לא - לא זוכרת."
"לא זוכרת? מה זאת אומרת?"
הרמיוני נשכה את שפתה. "פשוט... אל תיכנס לעניינים שלא שלך."
"אבל -"
"אתה מפריע לי לעבוד." מבטה הורם אל הארי, וזה היה זועף ומבולבל.
הארי החוויר והתרחק ממנה.
"תודה על העזרה, אני אחזור אל המקום שלי..." והוא ברח משם.
הוא המשיך בהליכה מהירה אל הצד השני של החממה עד שהגיע לארני.
"נו?" שאל בסקרנות.
"זה חשוד בצורה מטרידה," הרהר הארי.
"למה? מה היא אמרה?"
היא לא זוכרת איך קוראים להורים שלה, ארני."
הוא בהה בהארי.
"אתה חושב שאנחנו צריכים לספר לקווירל?" לחש הארי.
"לא, אני לא חושב. הוא חושד כרגע שמישהו האזין לו ולסנייפ, בגלל הספר שנפל, ואם נגיע אליו עם חשד על הרמיוני הוא ידע בוודאות שאנחנו היינו שם. נספר לפדמה ונראה מה אנחנו צריכים לעשות. וכדאי שנשיג עוד מידע על הרמיוני לפני שנקפוץ למסקנות.
הארי סרק את החממה.
מי יכול לספק לו מידע על הרמיוני?
ועיניו נחו על הפתרון לשאלה הזו.
"אני הולך אליו," אמר הארי בחיוך פרוש.
"אל מי?" תהה ארני.
"אל רון וויזלי, נראה מה הוא יודע."
ארני הנהן והמשיך לעבוד בזמן שהארי התרחק ממנו והלך מספר שולחנות אחורה, אל רון וויזלי ושיימוס פיניגן.
"הו, הארי פוטר," אמר שיימוס בתמיהה כשהארי נעמד מולם. רון נשף בעצבים ומירפק את חברו.
השניים המשיכו לעבוד מבלי להביט בו.
"עדיין, רון?" אמר הארי.
שיימוס פתח את פיו, אבל רון כנראה דרך על רגלו (הארי היה מהצד האחר של השולחן כך שלא יכול היה לראות) והוא השתנק ופיו נסגר.
"רק רציתי לשאול אותך שאלה." אמר הארי. "זה נוגע להרמיוני גריינג'ר."
מבטם של השנים הורם באחת.
"מה לך ולה?" אמר רון בהרמת גבה, שוכח מהחוקים נגד הדיבור עם הארי פוטר שהוא עצמו הטיל.
"אני חושד בה."
שיימוס פער את עיניו. "אתה מתכוון בתור..."
"מתחזה, כן."
שיימוס התנשף בהתרשמות.
"אז מה אתה רוצה מאיתנו?" רון לא התרשם.
"רק רציתי לדעת אם היא מתנהגת מוזר בתור תלמידה, או בתור ילדה באופן כללי."
"היא הילדה הכי מוזרה שתוכל למצוא בגריפינדור," הודה רון. "היא צייתנית כל כך, זה דוחה. בכל פעם שאנחנו מתבדחים על משהו היא חייבת להידחף ולהרוס."
לאחר שניות ספורות הארי הבין שהוא גמר לדבר.
"תוכל אולי לפרט? מה זאת אומרת להרוס?"
"אני אתן לך דוגמא," אמר רון בקוצר רוח. "לפני כמה שבועות השגנו מלאי ענק של חטיפים שפרד וג'ורג' הבריחו מהמטבחים. זאת הייתה חגיגה ענקית בחדר המועדון באותו הערב, ואז הרמיוני הלשינה למקגונגל וכל השלל נלקח מאיתנו. אתה מבין?"
הארי הנהן. "אני חושב שכן. ומה עם... התנהגות חשודה? אולי משהו שהיא אמורה לדעת והיא לא?"
"לא יודע," רטן רון, "כמעט אף אחד לא מדבר איתה מתחילת השנה, חוץ מבשיעורים או משהו."
"אהא." המהם הארי. לפתע חש אהדה כלפי הרמיוני גריינג'ר. במשך קרוב לחצי שנה היא קמה בכל יום לחרם מצד חבריה לבית.
וגם היה דראקו, שהותקף בבריונות באופן קבע.
מישהו צריך לשבת לשיחה רצינית עם תלמידי השנה הראשונה.
"הניחו את הלענות, תלמידים," קראה פרופסור ספראוט בקלילות. "אני אאסוף אותן ואראה איך טיפלתם בהן במהלך השבוע." הארי הנהן וחזר אל מקומו, ליד ארני.
כשהשיעור נגמר, והשניים היו בדרכם לשיעור התגוננות מפני כוחות האופל, הארי סיפר לו מה אמר רון, וכשהגיעו אל כיתת ההתגוננות ופגשו את פדמה, הם עדכנו אותה.
פדמה פערה את פיה כשהארי סיפר לה שהרמיוני לא ידעה את שמות הוריה.
"זה נהיה חשוד מדי, אני חושבת שאנחנו צריכים לפנות עם זה לפרופסור קווירל."
הארי הציץ לעבר ארני, לראות מה דעתו. הוא הנהן בהשלמה.
"לנו אין יותר מדי מה לעשות עם המידע הזה," אמר ארני. "אם נגיד את זה לפרופסור קווירל או מקגונגל, הם יוכלו לטפל בזה ואנחנו נוכל להמשיך לחפש אחרי אבן החכמים."
פדמה הנהנה, למרות הבעתה המהורהרת. "אני מסכימה, אבל הבעיה היא שאני לא חושבת שיש לנו מספיק מידע מרשיע כדי שנוכל להעביר את התיק לאחד הפרופסורים. הוא פשוט יצחק על "מועדון החקירה של פוטר" וימשיך בשלו. אני חושבת שאנחנו צריכים הוכחה דרסטית."
הארי חייך. "את צודקת. נצטרך להשיג עוד הוכחות." והפרופסור קווירל בדיוק נכנס אל הכיתה והשיעור החל.
***
ידה של הרמיוני כאבה מהכתיבה, אבל היא לא יכלה להפסיק כשהייתה כל-כך קרובה לסיים את החיבור הגדול שהטילה עליהם הפרופסור סיניסטרה בשיעור אסטרונומיה שעבר.
קוטרו של כוכב צדק הינו 142,984 קילומטרים, זה לא היה חלק מהחומר, אבל היא ידעה שהפרופסור סיניסטרה אוהבת כשהיא מוסיפה.
בכל הנוגע לאסטרונומיה, גם הקוסמים נאלצו להודות כי המוגלגים מובילים עליהם בענק. והרמיוני השתמשה בזה כדי להצטיין. ספר מוגלגי על כוכב הלכת צדק הונח על ברכיה והיא השתמשה בו ושאבה ממנו מידע שהקוסמים היו חולמים לדעת איך המוגלגים מצאו. כמובן, על העניין הזה טהורי הדם שוכחים לדבר כשהם מרצים על כמה הקוסמים טהורי הדם מוצלחים מהמלוכלכים.
אה, וכמובן, המפגש עם הארי פוטר היה הצלחה מסחררת. התודעה שלה קיפצה משמחה לאיד כשחשבה במשך שבריר שניה איך לתמרן את הארי פוטר, אף על פי שזה לא היה סיפור גדול. אפילו תלמיד גריפינדור ממוצע היה יודע מה הוא צריך לעשות בסיטואציה כזו.
"אני לא זוכרת", היא צחקקה שוב כשנזכרה בכך. אם זה לא העלה את חשדו של הארי פוטר, היא לא ידעה מה כן יוכל.
לכוכב צדק לוקח 8 שעות, 55 דקות ו-30 שניות להקיף את עצמו.
לא, רגע. היא דפדפה בספר אל המידע הפזור וראתה כי למעשה אלו 9 שעות, 55 דקות ו-30 שניות.
בפעם הראשונה בחייה היא לא הצליחה להתרכז בעבודה. במקום, היא הוציאה פתק והחלה לרשום לפרופסור קווירל, המשרד למורה להתגוננות מפני כוחות האופל.
שלום, פרופסור. הארי פנה אליי היום בזמן שיעור תורת הצמחים, הוא שאל אותי מספר שאלות ובחן אותי בזהירות. הוא השתמש בשאלה מאוד בסיסית, ושאל אותי מה שם ההורים שלי. עניתי לו שאני לא זוכרת, הרמיוני צחקקה שוב והמשיכה. אני מקווה שאצליח להסיח את דעתו למספיק זמן.
הרמיוני.