הארי פוטר - וולדמורט בוחר בנוויל

חלק 22 - בחירה אחת גדולה

קול הנחיתה של הארי לא נשמע, אולי בגלל נגינתו הבלתי פוסקת של ארני בחליל הצד של פנלופה.
לכמה רגעים מבעיתים שום קול לא בקע מתוך הבור אליו קפץ הארי. נשימותיו הכבדות של הכלב גרמו לפדמה, ארני ודראקו לחשוב שבכל רגע הוא יתעורר.
ואז קרא קולו של הארי מבפנים שתי מילים: "אפשר לקפוץ!"
פדמה נאנחה בהקלה והעיפה מבט בדראקו וסימנה לו לקפוץ ראשון. הוא הנהן וקפץ אל החושך. פדמה נתנה מבט אחרון בארני, שלחייו כבר האדימו מנשיפה בחליל. היא קפצה אחרי דראקו, משתדלת להיצמד לקיר. אחריה שמעה את ארני קופץ וקול הנגינה שבקע מהחליל נפסק.
הנחיתה היתה רכה, הודות לצמח שכיסה את הרצפה עליה נפלו. הארי חייך כשראה את השאר קופצים אחריו. "מכשול אחד עברנו." אמר.
"אני חושב שהבא בתור לא איחר לבוא," אמר דראקו. "תסתכלו על הצמחים!" הצמחים עליהם נפלו החלו מטפסים עליהם וקושרים אותם. עד מהרה אף אחד מהארבעה לא יכול היה לקום.
"מלכודת השטן." מלמלה פדמה בבהלה. "מדאם ספראוט אמרה על זה משהו. הצמח הזה נרתע מ..."
"קחי את הזמן!" צעק הארי וניסה לנער מעליו את הצמח שנכרך סביב ידו.
"אש!" אמרה פדמה. במאמצים היא הוציאה את שרביטה למרות הצמחים המכסים את כיסה, לחשה דבר מה ואש בקע מן השרביט שלה.
תוך כמה שניות הצמח הרפה את אחיזתו מהחבורה, מנסה להתרחק מהחום והאור. מתפתל וכושל הוא ניתק את עצמו מגופם, והם הצליחו להשתחרר ממנו.
הארי ודראקו קרסו על הרצפה, מתנשפים. ארני הוציא מכיסו שני חלקים שבורים של מה שהיה פעם חליל. "הייתה לי נחיתה קשה," אמר.
"פנלופה לא תאהב את זה." אמרה פדמה ולקחה ממנו את שני השברים. "אבל בואו נמשיך הלאה."
"מכאן," אמר הארי, קם על רגליו והצביע על מעבר האבן, שרק דרכו היה אפשר להמשיך.
קולות הצעדים של הארבעה הדהדו בזמן שהתקדמו במורד המנהרה. מלבד קולות עדינים של טפטוף המים שנטפו במורד הקירות, דממה רועמת שטפה את האוויר. דראקו אחז בידו השמאלית, שנראה שנפצעה מהנחיתה.
"זה שום דבר," אמר  להארי כשקלט שהוא מסתכל על היד. "היו לי כמה דברים גרועים יותר השנה." באצבעות יד ימין שלו הוא נגע בעדינות מתחת לעינו השמאלית, שם הפנס שגרם לו נוויל עדיין לא לגמרי דהה.
עיניו של הארי הצטמצמו בכעס. "אנחנו נמצא אותו, דראקו, והוא ישלם על זה. אני לא יודע איזה מין דבר טיפשי הוא מתכנן, אבל אנחנו נעצור אותו. הילד שנשאר בחיים הוא לא גיבור. הוא אף פעם לא היה."
אם דראקו התכוון להודות לו, הוא לא הספיק מפני שבאותו הרגע אמר ארני, "אתם שומעים את זה? יש פה מעין... זמזום, מהמשך המנהרה."
"אני רואה אור לפנינו," אמרה פדמה, שהובילה בראש החבורה. הם הגיעו לקצה המנהרה וראו לפניהם חדר מואר באור גדול, תיקרתו המקושתת מיתמרת גבוה מעל לראשיהם.
"מכאן הגיעו הזמזומים," לחש ארני, ובהה במה שמילא את החדר - המון זוגות כנפיים ריקדו מסביב, במהירות שכמעט לא אפשרה לאף אחד מהנוכחים לקלוט אותם.
בצד הרחוק של הדלת עמדה דלת עץ כבדה.
"אז מה שאנחנו צריכים לעשות, זה... ללכת אל הדלת?" תהה ארני.
"זה עלול להיות מסוכן," אמר הארי. הוא ניסה להתמקד באחד מבעלי הכנפיים, לראות אותו כראוי, אך לא הצליח.
"אם מישהו לא ינסה את זה, לא נתקדם לשום מקום." אמר ארני. "תאחלו לי הצלחה, אני רץ לצד השני." לפני שמישהו הספיק להגיד משהו פתח ארני בריצה אל הצד השני של החדר. למרבה הפלא, לא קרה לו דבר. הוא הגיע אל דלת העץ ללא פגע.
פדמה אזרה אומץ ורצה כמה שניות אחריו. כמה מטרים לפני הדלת היא ניתרה לכיוון ארני ונעצרה כמה סנטימטרים לפניו... רגע, היא מסמיקה?
הארי בקושי הצליח להבחין במה שקרה שם, אבל שניה לאחר מכן ארני כבר הסתובב וניסה לפתוח את הדלת.
"היא נעולה!" דיווח ארני בצעקה אל הארי ודראקו.
"תרוץ אתה קודם?" הארי פנה לדראקו את הדרך. הוא הנהן ופילס את דרכו דרך הכנפיים המתכתיות. אחרי שראה מרחוק שלחש האלוהומורה של פדמה לא עובד, הארי שאל את עצמו איך נוויל פתח את הדלת. ואז הבחין הארי באחד מזוגות הכנפיים הנוצצות - זה לא ציפור, זה מפתח!
בריצה, הארי הצטרף אל חבריו וצעק - "הכנפיים האלו הן מפתחות אנחנו צריכים לתפוס את המפתח הנכון!"
"זה נכון, תראו!" קרא דראקו והפנה את תשומת לבם למטאטאים שהונחו על הקיר.
"יש פה שלושה," אמר הארי ולקח מטאטא.
"טוב, אני מעולם לא הייתי טוב ברכיבה על מטאטא." הודה ארני. "אנחנו צריכים מפתח גדול, מיושן - ודאי עשוי כסף, כמו הידית. צאו לחפש, ברגע שתשיגו, תמסרו אותו אלי ואנסה להשתמש בו."
פדמה, דראקו והארי התיישבו על המטאטאים והחלו במרדף אחר המפתחות.
הם היו מהירים, וחמקו מהארי כל פעם שניסה להתקרב לאחד.
"תפסתי!" קראה פדמה ושעטה לכיוון ארני, ידה הימנית אוחזת במפתח כסוף. היא זרקה אותו לארני, שמיהר להכניסו לחור המנעול. משלא הצליח, נענע בראשו ושחרר את המפתח.
"צריך אחד גדול יותר," אמר.
הארי חיפש בעיניו מפתח שיתאים למנעול. לאחר שיטוט של כמה דקות, וכמה ניסיונות לא מוצלחים של דראקו ופדמה למצוא את המפתח, הארי קלט בזווית עינו בדיוק את מה שחיפש - מפתח כסוף וגדול, בדיוק בגודל החור של המנעול. הוא שעט לכיוון המפתח אך זה התחמק ממנו.
"זה המפתח, תפסו אותו!" הוא הצביע על המפתח שהחל לתפוס פער מהארי. פדמה שעתה כמה סנטימטרים לפני המפתח אך בפיתול הוא הצליח לעקוף אותה.
"דראקו, תפוס אותו!" קראו פדמה והארי.
דראקו ריחף על המטאטא וכמעט נפל בגלל הרעד בידיו. הוא התקדם אל הנקודה בה חישב שיפגשו - ולפני שהספיק המפתח לפנות לכיוון אחר הוא הושיט יד ותפס אותו.
דראקו שינה את כיוונו ונפל על ארני. למזלו המפתח עדיין היה בידו, נאבק להשתחרר. הוא הכניס את המפתח אל חור המנעול וסובב.
והדלת נפתחה בקול חריקה.
***
"הרמיוני! קומי!" פרוואטי צרחה את נשמתה כשיצאה מהשירותים.
"אחי, אמצע הלילה!" פרד הדף אותה והיא נפלה על הרצפה.
"אני פרוואטי! אין לי מושג מה קרה פה, ולמה אני נראית ככה, אבל זאת אני - אתה חייב להאמין לי!"
פרד וג'ורג' הביטו זה בזה בתימהון.
"אני צריכה את הרמיוני, היא בטוח תבין מה קרה לי."
"אני לא יודע," אמר ג'ורג'. "אם כל זה תרמית כדי לנסות להגיע למעונות של הבנות..."
"איכס, ג'ורג'! אני רק רוצה לדבר עם הרמיוני. אתם בטוח יודעים איך לעקוף את המנגנון הזה, נו, אתם האחים וויזלי! זה מה שאתם עושים!"
"טוב, זה באמת מה שאנחנו עושים," אמר פרד במעט גאווה.
"קצת שקט! אמצע הלילה!" קרא קול מתוך המעונות של הבנות.
"הרמיוני? צאי רגע, אני צריכה אותך!"
מתוך הפתח של המעונות צץ ראשה המקורזל של הרמיוני. פניה העייפות הביטו בפרוואטי, פרד וג'ורג'.
"היי - מה אתה עושה כאן?"
היא ירדה במורד המדרגות והביטה בפרוואטי בסקרנות.
פרוואטי פתחה את פיה אבל אז הביטה בתאומים.
"מהרגעים האלה שאנחנו לא רצויים, אה?" פרד גלגל את עיניו. "אתם מודעים לזה שבעזרת הציוד שלנו נאזין לכם גם אם נלך, כן?"
"אין לכם ציוד כזה," אמרה הרמיוני בעייפות. "ואם היה, הוא כבר היה מוחרם."
ג'ורג' הכה בברכו. "לעזאזל, היא טובה. אבל ציוד האזנה זה רעיון טוב, פרד. בוא נלך לעבוד על זה! כבר יש לי שם מטריף למוצר הזה -"
וביחד צעקו שני התאומים, "אוזניעזר!" ובהתלהבות נכנסו למעונות הבנים.
"אז," אמרה הרמיוני. "מה רצית?"
זה ארך המון זמן, בעיקר בגלל הצרחות והחרדה שקטעו את הסיפור פעם בכמה שניות, אבל בסוף הסבירה פרוואטי את הסיפור.
"תן - תני לי רגע לראות אם הבנתי נכון. הלכת לחטט לארני בתיק וחזרת... ככה? איך זה הגיוני בדיוק?"
"אני לא יודעת!" אמרה פרוואטי, כמעט בצרחה. "זה מבהיל כל כך, הרמיוני! אני לא יכולה להישאר בגוף הזה, אני מרגישה כל כך - בן! זה נורא, הרמיוני, תעשה שזה ייפסק! אני שונאת זיעה, ותראי כמה יש לי!"
הרמיוני התאפקה שלא לגחך למראה החרדה שהפגינה פרוואטי.
"הריחות של הגוף הזה גורמים לי לרצות לרוץ למקלחת - אבל אני *בחיים* לא אתקלח בתוך הגוף הזה! הרמיוני, תעזרי לי! תפסיקי לצחוק, אני באמצע המשבר של החיים שלי!"
הרמיוני התיישבה על הספה, עדיין מצחקקת אבל גם מתעניינת במה שעמד מולה.
"בסדר, פרוואטי, בואי נבין למה את נראית כמו ארני."
***
החדר הבא היה כל־כך חשוך, עד שהארבעה לא יכלו לראות כמעט דבר. אבל כשנכנסו פנימה החדר הוצף לפתע אור, ולעיניהם נגלה מראה בלתי צפוי.
הם עמדו על קצהו של לוח שחמט ענק, מאחורי כלי המשחק השחורים, שהיו כולם גבוהים יותר מהם ומגולפים ממה שנראה כמו אבן שחורה. מולם, אי־שם בצד השני של החדר, עמדו כלי המשחק הלבנים.
"לוח שחמט ענקי, למה לא?" דראקו הניח יד על מצחו. "תסתכלו, הדלת בקצה השני של הלוח, מאחורי הפרש הלבן. איך אנחנו... רגע, אתם חושבים ש-"
"אנחנו צריכים להיות כלי המשחק," נפעמה פדמה. היא נגעה בפרש השחור בקצות אצבעותיה וזה צנף לכיוונה בכעס, כאילו נרתע ממגעה.
"אנחנו צריכים לנצח כדי לעבור הלאה," הבין הארי. "כדאי שנתחלק לחיילים. אני אהיה פרש. ארני, תהיה צריח. דראקו, תהיה הרץ. ופדמה -"
לפני שהספיק לתת לפדמה תפקיד היא רצה לכיוון המלכה השחורה, הוציאה אותה מלוח המשחק ונעמדה במקומה.
"תמיד הייתי גרוע בשח," אמר הארי לאחר שנעמד במקום הפרש.
"אני חושבת שאני אנהל את המשחק הזה," אמרה פדמה בחיוך מתרצה.
"ובכן, לבנים, אתם יכולים להתחיל."
חייל רגלי לבן זז שני ריבועים קדימה.
פדמה החלה לכוון את כלי המשחק השחורים, והארי, ארני ודראקו היו כפופים לפקודותיה.
"דראקו - זוז באלכסון ימינה, ארבע משבצות."
אך כשעשה זאת, למרבה דאבונה של פדמה, לא ראה שהרץ הלבן כעת פילס את דרכו אל הפרש השני. הוא נגרר אל קצה הלוח, שם שכב על פניו ללא ניע.
"אוקיי, לנצח יצורים אינטליגנטים בשחמט זה מספיק קשה, אבל לשמור על ארבעתנו בחיים? וואו, זה משחק השח המאתגר ביותר בו נתקלתי מימיי." למרבה ההפתעה, חיוך נסך על פניה של פדמה.
ואז, מהדלת השנייה, זו שניסו הארבעה להגיע אליה, בקעה צרחה - שללא ספק הייתה של נוויל לונגבוטום.
וזו לא הייתה צרחה אחת. אלה היו צעקות, חבטות, רעמות - מה בדיוק קורה שם?
פדמה המשיכה לשלוט ביד רמה במשחק, מורידה את החיילים הלבנים בזה אחר זה. ולמרות שאיבדו כמעט את כל החיילים הרגליים שלהם, ואת הפרש, הרץ והצריח שהם לא אנושיים, כאשר פקדה על הארי לזוז היישר אל משבצת המלכה הלבנה, היא ידעה שהניצחון בידיים שלהם.
"ארני, זוז חמש משבצות שמאלה, ישר אל מול המלך הלבן. אני לא יודעת מה קורה שם בחדר הבא, אבל זה נשמע שנוויל בצרות. ועם כמה שאני לא רוצה לעזור לו..." ארני נעמד במרחק שלוש משבצות מהמלך, שהיה צמוד לקצה הלוח. אם יפנה שמאלה, הארי ישעט עליו. אם יפנה ימינה, דראקו יהיה במרחק שני משבצות באלכסון ממנו.
ואם יפנה באלכסון, ימינה או שמאלה, פדמה תאגף אותו במאוזן.
שחמט.
המלך הלבן הוריד את הכתר שלו וזרק אותו לרגליה של פדמה. הם ניצחו במשחק. ואף אחד מהם לא נלקח!
דמויות השח נעו לצדדים והשתחוו לרגליהם, מפנים את הדרך לדלת.
"הנה אנחנו באים, נוויל," הארי צמצם את עיניו והביט בדלת. שלושת חבריו מאחוריו, דראקו שרוע על הרצפה, ארני כפוף על ברכיו ופדמה מביטה בדלת במבט תוהה, הנהנו אליו לאישור.
"לא משנה מה יש שם," אמר הארי בחיוך, "הוא עומד לגלות שלא כדאי להתעסק איתנו."
הוא פתח את הדלת, ולעיניו נגלה מחזה מבעית: יצור כעור בגובה ארבעה מטרים, בעל עור מחוספס בגוון אפור בהיר, הרים נבוט שעמד עוד רגע להתרסק על הילד שנשאר בחיים, בעוד זה מנסה להתחמק בצרחות ולהטיל לחשים כושלים על היצור.
"טרול הרים," אמר ארני. "באמת הרגשתי שחסר לי משהו השנה."
"אולי אם נסתובב ונלך -" הציע דראקו, אבל הארי כבר הסתער להגנת נוויל.
דראקו נאנח בייאוש. "נו, טוב, אבל אחרי זה נהרוג את נוויל בעצמנו." הוא שלף את שרביטו ולחש דבר מה.
דבר לא קרה.
"הייתי בטוח שזה יעבוד," אמר ודראקו וטפח קלות בשרביטו. זה הספיק כדי שהטרול יבחין בו, ובפדמה וארני מאחוריו. הוא שינה את מסלולו מנוויל, ומהארי שעמד בינו לבין הטרול, אל השלושה האחרים.
"דראקו, תעשה משהו!" צרחה פדמה.
"אל תסתכלי אלי, אני בקושי יודע להעיף דברים באוויר עם השרביט הזה!"
בינתיים, נוויל התאושש וקם על רגליו. הוא ניקה אבק מגלימתו והביט באורחיו בסלידה.
"מה *אתם* עושים פה?"
"כרגע? מצילים אותך ממוות מגוחך, משום מה." הארי לא טרח להסתכל עליו. הוא הביט בטרול בנחישות ורץ לקראתו בצעקת "אינסנדיו!".
הוא הצליח לפגוע במטרה, אך האש לא הייתה חזקה מספיק כדי לפגוע בו או לגרום לו כוויה. אך הטרול נרתע מהלהבה ושאג בחדות. עכשיו הוא עצבני.
נוויל חרק את שיניו. "זוזו מפה, טיפשים, אין לכם מושג מה לעשות - סרפנסורטיה!" נחש חי בקע מקצה שרביטו של נוויל וזחל לכיוון הטרול.
הוא לא התרגש, ומחץ את הנחש ברגלו. הוא התפוגג באוויר. הטרול רץ כעת אל נוויל, בנבוט שלוף. רגע לפני שהגיע למטרתו צעקה פדמה, "אקספליארמוס!" והנבוט התעופף מידו של הטרול וננעץ בקיר הנגדי.
בבלבול, הוא הביט בפדמה - המטרה החדשה שלו. ואליה הוא רץ באגרוף חשוף. אבל ארני דחף אותה משם והתחמק מהטרול ברגע האחרון, וזה נתקע בקיר ואחז בראשו הכואב.
"אנחנו צריכים לבלבל אותו, להתחלף כל הזמן," אמרה פדמה. "תראו - הוא לא יודע את מי לתקוף!" הטרול הביט בחמשת הקורבנות הפוטנציאליים בבלבול.
"תמשיכו לזוז כל הזמן, תטילו עליו לחשים תוך כדי." הארי נע מימינו והטיל עליו לחש אש ששוב, עצבן אותו יותר מאשר פגע בו. משמאלו רץ ארני, מתחמק מאגרופו האיטי והמגושם של הטרול. מבטו זגזג בין ארני, הארי ופדמה - שהטילה עליו לחשים ממולו, כך שאפילו לא שם לב לדראקו ששולף את הנבוט הנעוץ בקיר מאחוריו. נוויל הביט בכל הנעשה בגבה מורמת. פדמה ניסתה להטיל לעבר הטרול עוד לחש, אבל בהנפת יד הוא פגע בפדמה והעיף אותה על הקיר. שרביטה נחת על הרצפה בשני חלקים, ופדמה עצמה נותרה שכובה על הרצפה, ללא תזוזה של אף שריר.
"פדמה!" צרחו הארי וארני יחד.
רגע לאחר מכן נבוט נחבט בראשו של היצור וזה קרס על בטנו. דראקו, מתנשף ואוחז בנבוט הענק בקושי, הביט בטרול המדמם באלם.
הארי וארני רצו אל פדמה.
"יש לה דופק," אמר ארני לאחר שבחן אותה קצרות. אבן נגולה מלבו של הארי. בסדר, היא חיה.
לאחר כמה דקות של המתנה, והמון מבטים עוינים מצד נוויל, פדמה השתעלה ופקחה את עיניה.
המחזה הראשון שראתה היה טרול מגודל מדמם ושרוע על הרצפה.
"פדמה, את בסדר?" ארני עזר לה לקום, אך באותו הרגע היא הזיזה מעט את ידה הימנית והבעת כאב עמוקה עלתה בפניה.
"אני אהיה בסדר..." אמרה ונשכה את שפתיה בכאב. "השרביט שלי, לעומת זאת..." היא הביטה בחתיכות השרביט שלה. "לא נורא. יש לי רק שאלה אחת." מנסה לא להזיז את ידה הימנית, היא התקדמה בזהירות אל נוויל, שהביט בנעשה מהצד.
"מי אתה חושב שאתה?!" צעקה עליו, ואז אחזה חזק יותר בידה הימנית ופניה התעוותו בכאב.
"מה רצית לעשות עם אבן החכמים, טמבל?" היא שאלה אותו בארס.
"איך זה קשור אליך בדיוק?" נוויל התקשח ועקף אותה, בדרך אל הדלת הבאה. "אתם פשוט חבורת חטטנים. תחזרו לחדרים שלכם ואל תספרו לאף אחד שאני פה. אני מטפל בהכל."
"אתה באמת חושב שאתה הגיבור כאן?" אמר הארי וחסם את הדרך בינו לבין הדלת.
"אממ... אתה חי איתנו, פוטר? תשאל כל קוסם ברחוב, אני הילד שנשאר בחיים! ברור שאני הגיבור כאן."
"לא התארים והשמות שלנו הם מה שהופכים אותנו לגיבורים," אמר דראקו. "אלא הצעדים והבחירות שאנחנו בוחרים לעשות. במקרה שלך, לא משנה כמה אנשים יקראו לך גיבור, כולנו יודעים שאתה פשוט -"
"מאלפוי, קיבלת קצת אומץ, אה?" הוא הביט בו בחיוך המתקפל. כל האוויר יצא ממפרשיו של דראקו והוא נרתע לאחור. "לא יכולת להתמודד מולי בעצמך אז הלכת לספר לחברים שלך, שילחמו במקומך? אתה עלוב, מאלפוי."
"כל העסק הזה נגמר עכשיו." אמר הארי. "אני לא יודע מה תכננת לעשות עם האבן, אבל זה לא יקרה. אני נותן לך הזדמנות ללכת לספר לדמבלדור בעצמך מה קרה פה. אחרת אני אעשה את זה."
נוויל והארי הביטו זה בזה. כאילו באמצע קרב מבטים. ואז נוויל גיחך.
"מצחיק אותי שאתה חושב שאתה יכול לעצור אותי." הוא הדף את הארי בידו והוריד את ידית הדלת. הארי כבר קימץ את ידו לאגרוף כשנוויל חמק אל החדר הבא.
"אחריו," אמר ארני. "אם זה המצב, נשיג את האבן לפניו."
הארי בקושי העז להסתכל ולראות מה הדבר הבא בתור - אבל בחלל החדר הזה לא היה משהו מפחיד במיוחד, רק שולחן שעליו עמדה שורה של שבעה בקבוקים בצורות שונות.
"מה צריך לעשות פה?" תהה דראקו והביט בבקבוקים.
פדמה עמדה על סף הדלת ואחזה במשקוף בידה הלא פצועה.
משהו לא בסדר, חשב הארי. הוא שמע קול של משהו... ניצת?
"פדמה, זוזי!" הוא בקושי הצליח להזיז את פדמה ממשקוף הדלת בזמן ולפתע פרצה אש שמילאה את פתח הדלת. וזו לא הייתה סתם אש; הלהבות היו סגולות. בו־ברגע פרצו להבות שחורות במעבר הדלת לפניהם. הם היו לכודים.
"המקום הזה לא יפסיק עד שהוא יהרוג אותנו." מלמלה פדמה.
הארי סרק את השולחן, ועיניו קלטו את נוויל מחזיק מגילת נייר וקורא ממנה.
"היי, תביא את זה!" הוא חטף את המגילה מידו.
"לא סיימתי, תחזיר אותה עכשיו!" נוויל האדים, מוכן להכות את הארי בפניו. הארי גלגל את המגילה וזרק אותה אל ארני.
הוא תפס אותה ולפני שנוויל הספיק להגיע אליו זרק אותה אל דראקו.
המגילה התנודדה לו בין הידיים.
"דראקו," הטון של נוויל היה מאיים. "תביא לי את המגילה. עכשיו." עיניו של דראקו התרחבו באימה. ידיו הרועדות לא זזו.
"דראקו, תמסור אלי!" הארי נופף אליו, אבל דראקו אפילו לא הסתכל עליו.
"כן, דראקו, תביא לי את המגילה ואולי אכה אותך חלש יותר בפעם הבאה." דראקו עדיין לא זז. נוויל התקרב אליו עוד צעד. "אתה לא רוצה שאכעס עליך, נכון?" דראקו עמד להגיד משהו, אבל לפתע הארי תקף את נוויל מאחור ואחז בשני ידיו בחוזקה.
"עזוב אותי, טמבל!" הוא ניסה להשתחרר מאחיזתו אך היא כבר התהדקה.
"דראקו, תקריא את המגילה!"
הוא הנהן באיטיות ופתח אותה. "זה נראה כמו... חידה.
"פניך למוות, גבך למבטח,
רק שני בקבוקים יסייעו כך או כך.
אחד מאיתנו אותך יקדם,
אחר יחזירך לשלב הקודם
שני בקבוקים מכילים יין סרפד,
אך שלושה רעילים - ימיתוך מייד.
בחר, או לנצח עמוד והרהר,
ארבעה רמזים נספק, לא יותר:
1. למרות שהרעל מוסווה ומוסתר,
תמיד הוא נמצא לשמאלו של שיכר;
2. כל בקבוק שעומד בקצה הוא אחר,
אך לא זה ולא זה יקדמוך, חבר;
3. כולנו שונים, משמן ועד דק,
רעל אין בננס, וגם לא בענק;
4. הן שני משמאלך, הן שני מימין,
את אותו הנוזל בדיוק מכילים."
כולם השתתקו. להארי לא היה שמץ של מושג מה שמע הרגע.
נוויל ניצל את השתיקה כדי להשתחרר מאחיזתו של הארי.
"תביא לי את זה," הוא חטף את המגילה מדראקו ועיין בה.
"אה, אם כל מה שמשמאל לשיכר זה רעל, אז הימני ביותר בטוח לא רעיל!"
פדמה חטפה ממנו את המגילה. "ואז מגיע הרמז השני, טמבל. זה לא אף אחד מהצדדיים."
נוויל האדים בכעס. "זו לא היתה התשובה הסופית שלי." מלמל.
פדמה התהלכה סביב עצמה, מעיינת במגילה ושוללת בקבוקים בתורם.
בסופו של דבר נקשה באצבעותיה.
"זהו. יש לי את זה!" היא הצביעה על הבקבוק האמצעי. "אני כמעט בטוחה שזה הנוזל שיעביר אותנו דרך הלהבות השחורו -" לפני שהספיקה לסיים את המשפט, נוויל חטף את הבקבוק מהשולחן, פתח אותו וסיים את כולו בלגימה אחת.
"זהו זה. נראה אתכם נכנסים לשם עכשיו, פראיירים." ראשו פנה לכיוון הלהבות השחורות. הארי לפתע קלט את פדמה מסמנת לו משהו. היא החוותה בראשה אל הבקבוק הזעיר ביותר בשולחן.
רגע, יכול להיות שזה הבקבוק הנכון?
ואז זה אומר שהבקבוק ממנו נוויל שתה...
הארי חטף את הבקבוק הקטן בזהירות, מבלי שנוויל שם לב, והחביא אותו מאחורי גבו.
פדמה, בינתיים, לחשה משהו לארני ולדראקו. הם הנהנו ובאותו הרגע פדמה צעקה "נוויל, עצור! אתה תישרף בלהבות!" זה עצר את נוויל שניה לפני שהושיט יד אל הלהבה. מבטו הופנה אליה במבט אטום.
"למה את מתכוונת?"
"עבדתי עליך. מה ששתית היה שיכר רגיל ולא מזיק. לא רעל, ולא דרך לעבור דרך אף אחת מהלהבות." כשהתמקד בדבריה של פדמה, לא שם לב שארני ודראקו לקחו גם הם בקבוקים אקראיים מהשולחן והחביאו אותם מאחורי גבם. ארני לקח אחד נוסף ומסר לפדמה. ארני, דראקו והארי הצטמצמו בעודם מקיפים את נוויל, מאחורי גבם של כל אחד מהם נמצא בקבוק.
"איך תדע של מי הבקבוק הנכון?" שאלה פדמה בקריאת תיגר. "היי חבר'ה? בסימן שלי תסירו את הפקקים."
בהיקש ידה נשמע קול פקיקה, וארבעה פקקים של ארבעה בקבוקים נשמטו על הרצפה. הם החלו לחוג סביב נוויל באיטיות, בעוד זה מחליף את מבטו כל שנייה אל אחד אחר.
אגלי זיעה קלים נטפו ממצחו של נוויל. "הו, כשאני אמצא את הבקבוק האמיתי אתם תשלמו על המשחק הקטן הזה. אני ממליץ לכם להביא לי את הבקבוק. עכשיו."
"קח," קרא אליו ארני והושיט את הבקבוק המעוגל שלו. "למרות שאני לא הייתי לוקח את הסיכון. יש כאלה שיאמרו שתופעות הלוואי... קטלניות."
בזמן הנאום הקצר של ארני, הארי קירב את הבקבוק אל פיו, נתן לפדמה מבט אחרון כדי שתאשר שהוא עושה נכון, וכשהנהנה לו קצרות הוא לגם לגימה קצרה והחזיר את הבקבוק אל מאחורי גבו.
הם חיכו כמה זמן אחרי שארני החזיר את הבקבוק למאחורי גבו עד שפדמה צעקה, "החלפה, בכיוון השעון!".
הארי מסר לדראקו, דראקו לארני, ארני לפדמה ופדמה להארי את הבקבוקים שלהם.
נוויל הביט בדראקו בחשד. לא היה לו מושג, אבל הבקבוקון האמיתי באמת היה אצלו.
"דראקו, עד עכשיו קצת השתוללת, אבל זה נגמר עכשיו. אתה יודע איפה הבקבוק. תביא לי אותו. *עכשיו*. אני מבטיח שארחם עליך. כל מה שאתה צריך לעשות זה להצביע על מי שעם הבקבוק האמיתי."
דראקו קפא. ארני, הארי ופדמה נענעו אליו בחשש. הוא הביט בהם, ואז בנוויל, ואז השפיל את ראשו והצביע על פדמה.
"ידעתי שאתה ילד טוב, מאלפוי." הוא הסתובב אל פדמה והתקרב אליה באיום. באותו הרגע לגם דראקו מבקבוקו ומיהר להסתיר אותו מחדש. אחרי שזה קרה, פדמה ישפה את הבקבוק שלה ואמרה, "הו נוויל, טיפשון קטן, אתה לא חושב שהבקבוק הנכון צריך להיות ריק למחצה, מהסבב הקודם? החלפה!" היא מסרה את בקבוקה להארי. נוויל התחרפן.
"אוקיי, עכשיו רק צריך למצוא את הבקבוק הריק למחצה. אין בעיה."
כעת הבקבוק המיוחל היה אצל ארני. נוויל ניסה לראות את הבקבוק שהוחבא מאחורי גבה של פדמה אבל זו התחמקה ממנו והמשיכה להסתיר את בקבוקה. היא ניסתה להדוף את עצמה רחוק מארני וקרוב יותר להארי, וכשגבו כמעט הופנה כלפי ארני הוא לגם קצרות מהבקבוק.
ואז נוויל הסתובב והספיק לראות את הבקבוק בפיו של ארני.
"בינגו." באותו הרגע דראקו והארי נעמדו בתיאום בין נוויל לארני. פדמה הושיטה את הבקבוק שלה וניפצה אותו על ראשו של נוויל.
"זה על הנחש," סיננה אליו בארס. הוא נפל לרגליה, מעולף.
ארני הושיט לפדמה את השיקוי והיא לגמה ממנו כמה טיפות.
"אוקיי, עכשיו יש לנו דרך לעבור לחדר הבא ובחור מעולף. אנחנו... משאירים אותו כאן?" שאל ארני.
הארי הביט בילד שנשאר בחיים בסלידה. "אני רוצה להשגיח עליו מקרוב. הבחור הזה יודע לעשות שטויות." מקרוב, הצלקת על ראשה נראתה כאילו נחרטה בכאב. הארי דמיין או שהיא הבהבה?
"בסדר," אמרה פדמה. "אז אנחנו לוקחים אותו איתנו. אינקרצרוס!" בהנפת שרביט חבלים נטוו מקצה שרביטה של פדמה ונכרכו סביב נוויל. היא לקחה את הבקבוק וטפטפה שתי טיפות אל פיו.
הארבעה הביטו בלהבות השחורות ברוממות רוח. אחרי כל הניצחונות שחוו הערב - בשחמט, מול הטרול מול נוויל - הארי הרגיש שהם מסוגלים לעשות הכל.
"מוכנים?" הארי הביט בחבריו. "בואו נעצור את כל הטירוף הזה." והוא עבר דרך הלהבות אל תוך החדר.
***
"אני מנסה להבין מה קרה לך בדיוק כמוך." אמרה הרמיוני. "אני לא יודעת. מישהו כיוון אליך שרביט? או לחש משהו לידך? אולי קוללת. אולי כי חיטטת לארני ככה ברכוש!"
פרוואטי גלגלה את עיניה. "אפשר די להטפות המוסר ולהבין מה קרה לי?"
"טוב, תתארי לי מה עשית בדיוק."
"נכנסתי למעונות של הפלפאף," פרוואטי מנתה באצבעותיה. "מצאתי את התיק של ארני, לא מצאתי בפנים כלום חוץ מספרים. היה ממש ממש חם שם, במעונות. ממש כמו כאן. אני כולי מזיעה כאן! שתיתי קצת מהבקבוק שהיה לו בתיק, המשכתי לחפש - וכלום. ואז זכריה סמית' נכנס. נבהלתי נורא, למזלי הוא היה חצי ישן. אני מקווה שהוא חושב שזה היה חלום. ברחתי משם וכשהגעתי לפה גיליתי שאני נראית בדיוק כמו ארני."
פרוואטי כמעט יכלה לשמוע את גלגלי השיניים חורקים במוחה של הרמיוני.
"זה סיפור די מוזר," אמר קול מתוך מעונות הבנים. קודם זיהתה פרוואטי את השיער הג'ינג'י, ולכן אמרה - "פרד, אני אומר את זה בפעם האחרונה -" אבל אז הוא יצא ונגלה לעיניהן, והן גילו את רון מתיישב לידן ומביט בפרוואטי, הכלואה בגוף של ארני, בהתעניינות.
"את שתית מבקבוק? ראית את הצבע של מה ששתית?" מבלי להסביר התחיל רון לחקור אותה.
"לא הבקבוק היה מתכתי. למה?" גבותיה של פרוואטי התכווצו, בניסיון להבין לאן רון חותר.
"זה נשמע כאילו שתית משיקוי פולימיצי. זה ההסבר היחיד." הרמיוני התהלכה סביב עצמה. "אבל למה שיהיה לארני שיקוי פולימיצי של עצמו בתיק שלו?"
שתיהן הביטו זו בזו.
"אלא אם כן," אמרה פרוואטי כשההבנה הנוראית נפלה על שתיהן.
"אלא אם כן..."
"ארני,"
"הוא לא..."
"ארני?"