כמה שעות קודם לכן
לעזאזל, לעזאזל, לעזאזל.
לעזאזל עם רודלפוס, לעזאזל עם אדון האופל, לעזאזל עם קווירל - לעזאזל הכל! איך זה קרה דווקא לקוויריניוס? האדם היחיד שסמך עליו בהוגוורטס.
סוורוס סנייפ צלע בהמשך המסדרון, מנסה להבין איך נפל גורלו להיות אומלל כל כך.
לעזאזל עם החיים האלו, לאן הם עוד יכולים לקחת אותי? שנאה לוהטת בערה בעיניו של סוורוס וטשטשה את ראייתו. הוא שנא את הכל.
טוב... אולי לא את הכל.
קול אחד שהדהד באוזניו, מגע יד שסוורוס לא ישכח לעולם. אך גם זה נלקח ממנו.
גם לילי אוונס, מושא אהבתו, נלקחה ממנו.
למה לו לחיות?
הוא כמעט יכול היה לשמוע את קולה העדין והמהדהד קורא בשמו...
"סוורוס?"
סנייפ כמעט התרסק על הרצפה כשהסתובב בחדות אל עבר הקול.
"לילי... איזו הפתעה." הוא ניסה לשמור על קור רוח. הוא חייב.
עיניה הבורקות של לילי חדרו הישר אל תוך מוחו של סוורוס וקראו אותו כמו ספר פתוח. כך, לפחות, הרגיש סנייפ.
מרחקם עדיין היה רב, אך אף אחד לא מש ממקומו. הם נותרו רחוקים, ובהו זה בזה.
אני אוהב אותך. את כל מה שנותר לי בחיים האלו. תהיי שלי.
"סוורוס..." היא צעדה מעט לכיוונו, כך שיוכלו לדבר כרגיל. "הבנתי מדמבלדור, ש... שהצלת את הבן שלי." נשימתו של סנייפ נעתקה. זה מה שהיא רוצה ממני? להודות על כך שהצלתי את הבן שלה?
נו, ברור, זה לא שיש לה משהו אחר להגיד.
"אני עשיתי את מה שהתפקיד שלי דרש ממני." סנייפ התחמק ממבטה והמשיך לשמור על קור רוח.
"לא, סוורוס. אתה נלחמת בו, למען הארי. וזו לא הפעם הראשונה," סנייפ ידע על מה היא מדברת, אבל שתק.
"אז, כשאתה־יודע־מי הרג את אליס ופרנק. אתה הגנת עלינו. הקרבת את כל מה שיש לך כדי שנישאר בטוחים." כעת גם לילי השפילה מבט. "אז חשבתי שאתה משחק אותה. שהכל חלק מהתוכנית. שנחלצת לעזרתנו רק כדי שנבטח בך, שנקבל אותך לשורותינו כי ידעת שאתה־יודע־מי עומד ליפול. אבל... עשית זאת שוב. עמדת מולו שוב, והצלת את הארי." לא נראה שהיו לה עוד מילים. סנייפ לא ידע אם הוא רוצה שברגע הזה ייפסק כאן ועכשיו או יימשך לנצח. שניהם פשוט שתקו.
ולפתע, לילי חיבקה אותו.
"תודה לך, סוורוס."
סנייפ היה המום. שערות ראשה נגעו בפניו ברוך.
אבל הוא ידע.
הוא ידע ללא ספק שזו הפעם האחרונה בה יחוש במגעה של לילי אוונס.
לא, לילי פוטר.
לילי הרפתה ממנו, ושאלה אותו אם הוא יודע איפה הארי נמצא עכשיו.
"לילי, קדימה, אנחנו לתפוס את הארי לפני שמתחיל טקס הסיום!" מעיקול במסדרון הופיע לפתע ג'יימס פוטר. לילי הנהנה אליו בחיוך. באותו הרגע נשמעה צעקת, "אבא?" והארי פוטר והוריו התאחדו מחדש.
אבל תוך פחות משניה, סוורוס כבר לא היה שם.
כי הוא לא יכול היה שלא לשים לב, שג'יימס פוטר התעלם ממנו לחלוטין.
הרגע בו לקח ממנו את לילי סימל בדיוק את כל מה שהרגיש סנייפ.
לעזאזל עם ג'יימס פוטר, חשב סוורוס.
אני חייב להרוג אותו מתישהו.
YOU ARE READING
הארי פוטר - וולדמורט בוחר בנוויל
Fanfictionתארו לכם עולם של הארי פוטר בו הלורד וולדמורט, היצור חסר האף השנוא עלינו, יבחר לרצוח את נוויל לונגבוטום. למי שלא יודע, או לא זוכר, הנבואה שקיבל וולדמורט יכלה להתכוון לשני ילדים. הארי פוטר ונוויל לונגבוטום. וולדמורט בחר לרצוח את הארי. אך מה היה קורה ל...
