הארי פוטר - וולדמורט בוחר בנוויל

חלק 17 - הכלב בעל שלושת הראשים

חשוב להבהיר משהו: הסעיף 'להיות צעצוע לעיסה של כלב בעל שלושה ראשים' מופיע עמוק בתחתית הרשימה של משאלותיו של הארי.
היה קשה לחשוב על משהו מעבר ל- "הצילוישפהכלבענקבעלשלושהראשיםאהההההההההה!"
הארי נפל על אחוריו ומישש את האוויר מאחור בניסיון להגיע אל ידית הדלת.
"תברח!" צרח לחברו.
ארני לא היסס לרגע. הוא קפץ אל הארי ודחף אותו לכיוון הדלת, מנסה לא למעוד בעצמו. הראש האמצעי נהם בשעשוע.
עיניו של הארי סקרו את האזור בבעתה, לחפש אם יש עם מה להילחם נגד הכלב. הוא מצא בליטה קלה על הרצפה.
זו הייתה דלת למרתף תת-קרקעי.
"רוץ!" הארי הגיע בקושי אל ידית הדלת. ליבו פעם בעוצמה. הוא חש כאילו שב לעמוד מול הכימרה.
הדלת נפתחה בעוצמה כזו, שבטח מי שטייל בקומה השביעית שמע הד קל.
הארי משך את ארני ממפרק ידו החוצה וקפץ גם הוא. שלושת הראשים נבחו בהתאמה. ארני הושיט יד אל הדלת ודחף אותה. היא ננעלה בקול פקיעה וחסמה את נביחות הכלב.
"תמשיך לרוץ!" אמר ארני. הארי לא היה צריך שהדבר ייאמר לו פעמיים. הוא כמעט מעד קדימה כשרץ אל המדרגות וירד מטה.
"כלב," נאנק הארי. "ענק. עם שלושה ראשים."
ארני השתעל בחרדה. "הבנתי. צדקת. זה היה רעיון מזעזע. בוא לא נספר לפדמה?"
"הו, היא תתחרפן." הארי גיחך, עדיין מבועת אך פחות.
הם המשיכו בהליכה דוממת ברחבי הקומה הראשונה.
"אל הינשופיה?" שאל ארני.
הארי הנהן. "המקום הזה מתחיל להרגיש לי כמו חדר הכינוסים הרשמיים של מועדון החקירה של פוטר."
"ומקמילן," אמר ארני.
"כמובן."
הם המשיכו בשתיקה בדרכם עד שנכנסו אל הינשופיה.
"אז מה אנחנו עומדים לעשות עכשיו?" לחש הארי ברגע שהתמקמו.
"מי היה יכול להביא חיה שכזאת לבית הספר, ועוד ברשות דמבלדור?" תהה ארני.
"אולי ננסה לברר!" אמר הארי, וניצוץ של תוכנית התלקח במוחו. "בטוח יש בבית הספר הזה מישהו שאחראי לגידול חיות הפלא. אחרת כל מה שנמצא בתוך היער האסור כבר היה עט על בית הספר הזה כבר מזמן. אנחנו רק צריכים לברר מי כאן מומחה בזה, ואז..."
"ומשם נתקדם," השלים אותו ארני כשלא ידע מה לומר. "השאלה החשובה יותר היא מה נעשה עם פדמה. נצטרך לספר לה מה עשינו בסופו של דבר."
"מפחיד אותי רק לחשוב על זה," הארי הצטמרר. "נחפש את האחראי לחיות הפלא בעצמנו. כשיהיה לנו משהו, נוכל לספר לפדמה ולהשמיט את הקטע שבו אנחנו מתנהגים כמו אידיוטים."
הם הגיעו להסכמה בהנהון וכמעט נפרשה בינשופיה דממה, אם לא קולות ציוץ הינשופים שמגיע מכל עבר. בין כל הינשופים, עמדה אחת בעלת קיבוע על כנפה ונשפה בקול חזק יותר מכולם.
"היי, הארי, אתה חושב שזו..." הוא כיוון את הארי בעזרת מבטו אל המקום בו עמדה ג'אול.
"זו התנשמת שהביאה לקווירל את המכתב," אמר הארי בחיוך. הוא התקרב אל התנשמת, אבל זו התעופפה מעלה וחמקה ממנו במהירות.
"נראה שהיא לא כל כך אוהבת אותך," אמר ארני וצחק.
גוש לבן ודביק צנח קרוב בצורה דרסטית לראשו של ארני.
"וגם אותך," אמר הארי, והשניים החלו לצחוק בקול.
"טוב, בוא נחזור," אמר ארני לאחר זמן ממושך. "אל תשכח לברר מי האחראי לטיפול בחיות פלא. יכול להיות שזה הפרופסור קטלבורן, אני אברר אצלו. אתה, בינתיים, תנסה לבדוק מי יודע משהו על אחראי אחר, ונתעדכן בזמן אחר." הם הסכימו בהנהון והתפצלו. הארי התהלך לבדו בדרכו לחדר המועדון של הפלפאף. הוא הבחין באנשי הדיוקנאות מביטים בו במתיחות.
"מה?" שאל הארי דיוקן של גבר בגיל העמידה בעל משקפיים עגולים וקטנים שנחו על קצה חוטמו שפער את עיניו כאשר הארי עבר לידו.
"הו, שום דבר, שום דבר. רצו שמועות בין הדיוקנאות על הארי פוטר. שמעתי גם על תלמידים נוספים, כגון נוויל לונגבוטום, הילד-שנשאר-בחיים, אבל כלאחר יד. אתה, הארי פוטר, הינך התגלית האמתית."
"מה כבר דיברו עלי?" שאל הארי בסקרנות. זה לא מה שרצה - שירוצו עליו שמועות. אפילו הדיוקנאות מדברים עליו. זה הלחיץ את הארי. הידיעה שאנשים מביטים בו ורואים את מי שעושה דברים אסורים גרמה לו להרגיש לא בנוח. למרבה הצער, נראה שהדיוקנאות ידעו גם על הפגישה עם הכלב.
"שמועות רצות מהר בין דיוקנאות," אמר הזקן בגיחוך. "אזהיר אותך ואומר, הארי פוטר, שתחושת הבטן שלי מספרת לי שמפרי החוק קרובים משנדמה לך."
"אני לא יודע עד כמה אתה מעודכן, אבל אני יודע על קווירל."
"ובכן, מדוע לא עשית דבר עם המידע הזה?"
הארי חש בחילה. הוא לא דיבר על הנושא בפתיחות עם אף אחד מלבד פדמה וארני. ואולי גם דראקו. "זה... מסובך." הוא הסתפק בזה. הוא לא היה צריך לתת עוד חומר לרכילויות של דיוקנאות.
"הם לא יהססו להיפטר ממך אם הם לא יזדקקו לך," אמר בהיסח הדעת. "הצל את עצמך, הארי פוטר!"
הארי גיחך. "תודה, אבל אני מעדיף לקבל עצות מאנשים יותר... חיים."
"איזו גסות רוח!" התנשף האיש הזקן, אבל הארי כבר התרחק ממנו. הארי שאל עצמו כמה שיחות כאלו הוא עוד עתיד לנהל.
***
למחרת, הארי ניגש לעבודה.
הוא פנה אל אנתוני גולדשטיין וביקש ממנו לברר מי ברייבנקלו יודע משהו על האחראי לחיות הפלא בבית הספר בתמורה לעשר אוניות, ושידלג על פדמה פאטיל. הוא עדיין לא הרגיש מוכן לתגובתה, והאמין שיוכל לפסוח על הרגע בו יספר לה.
כדי לברר מה יודעים בסלית'רין, הוא פנה אל דראקו בשיעור לחשים.
"היי," הוא התקרב אליו על אף הניסיון הנואש של דראקו שלא ליצור איתו קשר עין.
"מה אתה רוצה?" רטן דראקו. הוא נופף בשרביטו בהוראת הפרופסור פליטיק. הארי חיקה את צעדיו.
הארי ניסה לחייך אליו, אבל דראקו לא התיק עיניו מהשרביט, על אף שכבר לא נופף בו.
"אני צריך טובה," אמר הארי בזהירות, שוקל כל מילה. אצל דראקו הוא היה צריך לחשב כל משפט בזהירות רבה. "תוכל לעזור לי?"
"תלוי." ענה דראקו ישר. הוא נשף ברפיון והניח את השרביט על השולחן.
"תוכל לברר בשבילי מי יודע בסלית'רין משהו על האחראי לחיות הפלא בהוגוורטס?"
עיניו של דראקו, שהתרחבו בהפתעה, העידו על כמה מוזרה הבקשה.
"למה אתה צריך לדעת?" הוא שאל בגוננות.
"זה קשור למתחזים, ולמה שמוחבא ב..." הארי קלט שאין לו מושג כמה דראקו יודע. "מה שמוחבא על ידי דמבלדור. מה שהמתחזים מנסים להשיג."
"למה שאעזור לך?" אמר דראקו, צרידות סקרנית מתגנבת בקולו.
"כי אנחנו חברים?" ניסה הארי.
לפני שהספיק דראקו להגיב, הפרופסור פליטיק השתיק אותם והורה להם להניף שוב בשרביטיהם.
דראקו נופף בו כלפי מעלה ושרוול גלימתו ירד אל המרפק. זרועו של דראקו נחשפה, ויחד איתה סימן כחול כהה שהתנוסס על אמצע הזרוע. דראקו הבחין בו במהירות ומשך את שרוולו. הוא האדים במבוכה.
"זה לא השתנה," הארי מלמל בהשתאות. "נוויל ממשיך ל... דראקו, אתה חייב -"
"סתום!" התפרץ דראקו. "אתה ממשיך להגיד לי שאני חייב לעשות משהו. הבנתי, תניח לי!"
"אבל אתה לא עושה עם זה כלום, ובינתיים נוויל -"
"שכח מזה, פוטר, פשוט אל תפנה אלי. עשית כבר מספיק." ובמילים אלו הוא התרחק מהארי.
באכזבה, הארי החליט להתייאש מלחפש מקור מידע אצל סלית'רין, ועבר לגריפינדור.
אבל לפני שיעור תורת הצמחים עם תלמידי גריפינדור, ציפה להארי שיעור מייסר של התגוננות מפני כוחות האופל.
כבר מראש הארי שקל את האפשרות הפשוטה - לא להיכנס. זה היה מפחיד, הידיעה שמתחזה מלמד אותם. אבל הארי החליט שאם הוא לא רוצה להראות חשוד, עליו להיכנס.
נראה שגם פדמה וארני הגיעו לאותה המסקנה, כי שניהם, כמוהו, נכנסו אל הכיתה להתגוננות.
"אל תיצרו קשר עין עם קווירל," לחשה פדמה לחבריה בשניה שהארי התיישב לידם. "אנחנו נעבור את השיעור הזה במהירות ככל שניתן. בהצלחה, חברים." היא חייכה בניסיון להשרות רוגע על השניים, שהביטו זה בזה באשמה.
קווירל נכנס באיטיות זחוחה.
"בוקר טוב, תלמידים." נראה היה שדבריו מכוונים אל השלישייה, כשדיבר מבטו התרוצץ בין התלמידים אך ננעל לשניות ספורות על כיוונם. יכול להיות שהארי דמיין את זה?
"היום אנחנו נדבר על התגוננות באמצעות שרביטים. סגרו חוברות, שלפו שרביטים." בשמחה, סגרו תלמידי הפלפאף את חוברות הלימוד, מה שעשו תלמידי רייבנקלו בפנים קודרות.
"מי יודע לנקוב בשמו של לחש ההגנה הנודע ביותר בימינו?" שאל קווירל ואצבעות הושטו באוויר, למרבה הפלא לא רק של רייבנקלו.
"פינץ'-פלצ'לי?" קווירל פנה אל תלמיד הפלפאף המרוגש מהעובדה שהוא יודע את התשובה.
"פרוטגו, פרופסור." אמר ג'סטין ישר.
"תשובה נכונה." אמר קווירל ושלף את שרביטו. בלחש אילם הוא הטיל את הלחש והראה לכיתתו את השרביט. "אינני מבקש מכם ללמוד להטיל את הלחש בשלב זה, כי אם שתהיו מודעים לקיומו. ובכן, אני אצטרך כעת מתנדב. פוטר, בוא הנה."
בטנו של הארי התהפכה. הוא זימן אותו למרכז הכיתה, לידו...
חיוור, הארי קם באיטיות מכיסאו והתקדם אל הפרופסור.
"שלום, הארי," אמר בחיוך. הוא כיוון את שרביטו מדויק יותר ויותר להארי...
בבהלה, הארי שלף את שרביטו שלו וכיוון אותו אל הפרופסור. מצידו, פדמה נשכה את שפתה במתח וארני כסס ציפורניים.
"ובכן, הארי," חיוכו של קווירל נמתח. "אילו לחשי התקפה אתה מכיר?"
"לא הרבה, א-אדוני." אמר הארי בגמגום קל. תברח, תברח! צעק קול במוחו.
"הממ, אני חושב שנסתפק בלחש הצתת האש. אתה מוכן להטיל אותו עלי, הארי?" הוא נעמד בתנוחת דו-קרב. הוא באמת מנסה להיקלע לדו-קרב קוסמים עם תלמיד? מה זה אומר בכלל? ידו הרועדת של הארי הורמה אל קווירל. איך יצליח להטיל את לחש הריחוף כשכולו רועד? הוא לקח נשימה עמוקה.
"בסדר," הוא מצא את עצמו אומר בקול יציב. אחיזתו בשרביט לא רעדה. "אינסנדיו!" קרא בקול. קווירל קרא שבריר שניה לאחר מכן "פרוטגו!" ומגן שנוצר מסביב לשרביטו הדף את הלהבות שדעכו באוויר לאחר מספר שניות.
"זו הייתה הדגמה." אמר קווירל והחזיר את שרביטו אל הכיס.
"ז-זה הכל?" שאל הארי, מופתע.
"כן, הארי, אתה מוזמן לשבת."
הארי רץ בחזרה למקומו. ליבו המשיך להלום בחוזקה גם במהלך שאר השיעור, והוא נרגע רק כשהשיעור נגמר, והבא בתור היה תולדות הקסם.
לאחר שינת הישרים שהארי היה זקוק לה, הוא הלך לתורת הצמחים. גריפינדור כבר היו שם, מדברים ביניהם בהתלהבות, מלבד הרמיוני שהביטה בצמח שהחזיקה בעניין. הארי פנה ישר לרון.
"היי, הארי," רטן לעברו.
הארי לא בזבז זמן וסיפר לו ישר מה הוא צריך ממנו.
"למה אתה צריך לדעת את זה?" שאל ונראה מתעניין יותר. "זה קשור לחקירה? להרמיוני?"
"זאת לא חקירה," אמר הארי והאדים. "רק... בירור קטן. תוכל לעזור לי בזה? יש לך מושג על האחראי לחיות הפלא?"
"למה שלא תפנה לפרופסור?" תהה רון.
"דבר ראשון, אני לא יודע על מי אני יכול לסמוך. אני מעדיף לפנות לאנשים בזהירות ככל שניתן - ולא לפרופסורים. דבר שני, אני לא רוצה שהם ידעו שאני, ארני ופדמה ממשיכים לחפש."
רון הנהן בהבנה. "ובכן, לי אין מושג לגבי אחראי לחיות הפלא, אבל אני יכול לברר. פרד וג'ורג' בטוח היו צריכים את המידע הזה לאחת המתיחות שלהם, התשובה נמצאת אצלם בבירור."
הארי הודה לו וחזר אל ארני.
"איך אתה מתקדם?" שאל אותו ארני וחבש את הכפפות השחורות שנאלץ לחבוש לפני כל תחילת שיעור תורת הצמחים.
"עוד לא השגתי כלום," הודה הארי וחבש את הכפפות בעצמו. "אבל אני בכיוון טוב. מה איתך, פנית לקטלבורן?"
"כן," אמר ארני. "אם הוא יודע משהו על כלבים בעלי שלושה ראשים בהוגוורטס, הוא מסתיר את זה טוב מאוד, כי לא הצלחתי להוציא ממנו כלום. אבל זה בסדר, אני מרגיש שבקרוב מאוד נדע מי הביא את הכלב ההוא למסדרון בקומה השלישית."
"אתה מדבר על אותו המסדרון שאסור להיכנס אליו?" אמר קול מפתיע מאחוריהם. הארי הסתובב והתפלא לגלות את הרמיוני משלבת ידיים ומביטה בו במבט חמור סבר.
"זוזי מפה," אמר ארני בטון קר. "אין לך צמחים לבהות בהם?"
הרמיוני האדימה, נעלבת בבירור. "אתם מופרעים, אמרו לכם את זה פעם? מישהו צריך לעצור אתכם לפני שתהרגו את כולנו."
ארני גלגל עיניים. "את יודעת מה אני חושב? שהנסיונות שלך להסיח את דעתנו מעוררי רחמים."
הרמיוני החווירה. "על מה אתה מדבר?" שאלה בזהירות.
"על העובדה שעלינו עלייך, הרמיוני. או שמא את כלל לא הרמיוני."
התלמידה פערה עיניים ולקחה צעד אחורה. "אני לא מתחזה, אתם חייבים להאמין לי."
"את ניסית לגרום לנו להאמין שאת אחת, אבל רק כדי להסיח את דעתנו."
"אם הייתי מתחזה, למה שהייתי מתבלטת כל כך בפניכם? זה היה ממש כמו להסגיר את עצמי."
הארי עמד להגיב לה, אבל אז קלט שהיא צודקת.
"אז איך את מסבירה את העובדה שעמלת להסיח את דעתנו ולעדכן את פרופסור קווירל?"
הרמיוני נשכה את שפתה התחתונה. "אני לא יכולה להגיד."
"בטח שאת יכולה," אמר ארני והצביע על עצמו. "השיטה היא לפתוח את הפה ולסגור, ולהוציא ממנו מילים בדרך. את חושבת שאת מסוגלת?"
"קווירל סמך עלי, אני לא מתכוונת לאכזב אותו." היא התעקשה.
"זה די ברור," אמר הארי. "קווירל ביקש מהרמיוני להסיח את דעתנו, כי הוא המתחזה והוא ידע שהרמיוני תסכים כי היא התלמידה הכי צייתנית ונאיבית שלו, וברור שהוא יצליח להערים עליה, וזה מה שקרה."
משהו נטווה בקצה עינה של הרמיוני והיא מיהרה לנגב אותו בעזרת שרוול גלימתה. "טוב, שתדע שהסיבה שהסכמתי היא שידעתי שאתם עומדים לעשות שטויות שוב, ולהעמיד את כולנו בסכנה."
ארני פלט גיחוך. "את יכולה לפחות לנסות לא להישמע כל-כך -" אבל הוא לא זכה לסיים את המשפט כי הרמיוני הסתובבה ורצה מהם, מוחה דמעות שניסתה בכוח להסתיר.
ניצוץ של אשמה ניצת בתודעתו של הארי, והוא התעצם כשארני אמר: "אני כל-כך שמח שלא הלכתי לגריפינדור. לא הייתי שורד עם היצור הזה שבוע."
"ארני," אמר הארי בצרידות, אך הפרופסור ספראוט נכנסה והשיעור התחיל, והרמיוני נעדרה ממנו בפעם הראשונה לשנה זו...
***
"תוסיפי למכתב לאמא שנגמרה לי האספקה של שיקוי האהבה," אמרה פרוואטי לאחותה התאומה בהלצות. פדמה נאנחה וגלגלה עיניים.
"נו, אני צוחקת!" אמרה פרוואטי בחיוך. "אני לא צריכה שיקוי אהבה. מספיק לי החיוך שלי, לא ככה?"
"כן, ברור," רטנה פדמה והמשיכה לכתוב את המכתב להוריה.
פרוואטי בסדר, ממשיכה לקשקש שטויות על בנים ושיקויי אהבה כתבה פדמה וחייכה בינה לבין עצמה.
"אם כבר את זו שצריכה כוס או שתיים של שיקוי אהבה." אמרה ברמז עבה ומתגרה.
"פרוואטי, תהי בשקט או שאני אבקש מאמא להחזיר אותך הביתה."
פרוואטי הפסיקה לדבר, אבל זה לא מנע ממנה להמשיך ולצחקק בצורה שחרפנה את אחותה.
"נו, מה את רוצה להגיד עכשיו?" נכנעה פדמה לבסוף.
"את וארני! אוו, אתם כאלו חמודים!"
"רגע, מה את - אויש, סתמי!"
פרוואטי צחקה. "רואים שאת מאוהבת עד מעל לראש, פדמה, את ממש גרועה בלהסתיר את זה."
"אנחנו בנות 11, פרוואטי! זה לא הזמן ולא המקום לכל השטויות האלו."
"זה לא מה שהמבטים שלך אומרים," המשיכה פרוואטי.
"פרוואטי, בי נשבעתי, אם את לא מפסיקה לדבר -"
"יקראו לכם פרני, ולבנים שלכם יקראו -"
"את פשוט מופרעת." פדמה חרקה את שיניה.
"זה בסדר, פדמה, אני אוכל לעזור לך לפנות אליו. הרי שנינו יודעים שזה הצד שאני יותר חזקה בו. אני מוכנה לעזור לך בעניין הזה, רק כי אני כל-כך נחמדה."
"הדבר הכי נחמד שאת יכולה לעשות כרגע הוא לסתום את הפה." אמרה פדמה בכעס. היא חתמה את המכתב ב: אוהבות, פדמה ופרוואטי וקמה מהכיסא.
"אני לא 'אוהבת' אותו, פרוואטי, ואנחנו לא נמצאים בתוך אחד מספרי הרומנים המטופשים שלך."
פרוואטי נופפה בידה בביטול. "את עוד תחזרי אלי על ארבע. נו טוב, את תדעי איפה למצוא אותי כשתביני שאת זקוקה לעזרה."
פדמה יצאה מהחדר במחאה ושמעה את הצחוק המתגלגל של פרוואטי מבפנים.
פדמה ענתה בהיסח דעת על חידה מכשילה ונכנסה לחדר המועדון של רייבנקלו, מדחיקה בכוח את המחשבות על פרוואטי וארני.
***
ארוחת הבוקר כמעט הייתה שקטה, עד שפדמה התיישבה ליד הארי וארני.
"פרוואטי סיפרה לי שהרמיוני מסתגרת ובוכה בשירותים," אמרה פדמה. "זה די תמוה, לא?"
ארני כחכח בגרונו באי נעימות. "טוב... אולי לא כל כך." הם סיפרו לפדמה על מה שקרה בשיעור תורת הצמחים.
"אני לא מאמינה עליכם!" נזפה פדמה. המזלג בו השתמשה נשמט מידה והצטלצל על הצלחת. "נו, ברור שהיא תיעלב! למה עשיתם את זה?"
הארי לא האמין שפדמה כועסת עליהם. "כי היא זממה דברים נגדנו, עם קווירל! מה ציפית, שנהפוך לחברים? חוץ מזה, הסיכויים שהיא מתחזה גבוהים מאוד."
"לא, הם לא!" צעקה פדמה. "אוך, אתם לעולם לא תבינו. אתם כל כך מרוכזים בעצמכם."
ארני עמד לענות לה בהתרסה, אבל לפתע מכתב נפל לידיו של הארי מינשוף אקראי שהתעופף בין כל השאר. הוא היה מרון.
הארי פתח את המעטפה והוציא את המכתב.
הארי, גיליתי מי אחראי לחיות הפלא בהוגוורטס. קוראים לו האגריד, יש לו בקתה בסמוך ליער האסור שם הוא מגדל את הכלב שלו, פנג. אתה בטח תזהה אותו בתור זה שאסף אותנו בתחילת השנה, בדרך להוגוורטס ועמד בראש הסירות. הייתי מספר לך מאיפה השגתי את המידע הזה, אבל פרד השביע אותי על שתיקה. למעשה, הוא מסתכל עלי ברגע זה. אני חושב שהוא - כן, הוא מתקרב. הארי צחק. הוא קיווה שפנג, הכלב שהאגריד מגדל, הוא בגודל נורמלי ועם מספר רגיל של ראשים.
"ממי זה?" שאלה פדמה.
"מרו -" הוא עצר את עצמו. "מההורים שלי." שיקר. פדמה הנהנה וחזרה לאכול את ארוחת הבוקר. הארי רק שיחק בשלו עד שהיה צריך ללכת לשיעור הראשון. בשניה שהתפצלו מפדמה, הארי עדכן את ארני במידע החדש.
"נצטרך לבצע ביקור קטן בבקתה של האגריד," אמר ארני בחיוך דק.
היום המשיך, והשניים החליטו שיעשו זאת עם תום הלימודים.
אבל הארי הרגיש שמשהו לא בסדר, שהם מתקדמים מהר מדי, ביותר מדי פזיזות, למקומות שהם לא בטוחים שהם צריכים. הוא שאל את עצמו כמה פעמים אם עליו לשתף את פדמה, אבל לא הצליח להגיע למסקנה.
והיתה גם האשמה.
פניה הנבולות של הרמיוני היו ניכרות במהלך היום. היא המשיכה להשתתף בשיעורים, כמובן, אבל הלהט המתלהב שהיה בה כאילו כבה. האם היא באמת נעלבה עד כדי כך? פדמה המשיכה לכעוס, וארני המשיך ועמד בדעתו שזה הגיע לה, אבל הארי הפעם היה עם פדמה. הוא הרגיש שהוא חייב לה התנצלות. רק לפני כמה ימים הוא נגעל מהיחס המחפיר שקיבלה הרמיוני מתלמידי שכבתה בגריפינדור. אבל הוא לא יכול, לא מגיע לו לחשוב על כך כשהוא לא טוב יותר.
אבל בכל פעם שהוא ניסה ליצור קשר עין עם הרמיוני, היא התחמקה.
והמצב עם דראקו לא היה טוב יותר.
אם זה בכלל אפשרי, הוא נראה אומלל עוד יותר מקודם, ונוויל המשיך בזחיחותו המתגרית. כשנוצר קשר עין בין השניים, חיוכו של נוויל רק הפך רחב יותר, ודראקו ישר הביט לצד השני. לא משנה כמה הארי ניסה לפנות אליו, הוא פשוט הסיט מבט והלך ישר.
עם רון, לעומת זאת, נשבר הקרח. הוא, הארי וארני החלו לדבר, ולא רק על נושאים שקשורים למתחזים. הם מצאו את עצמם בשיחות רגילות לגמרי של חברים רגילים, דברים כמו תלונות על שיעורי בית והערות על פרופסורים ששמם לרוב הוא סנייפ.
הארי וארני החליטו יחד לדחות את הפגישה עם האגריד בכמה ימים, וזאת משום שהפרופסורים החלו לדבר על מבחני סוף השנה, ועל התלמידים נדרש ריכוז מוחלט כשהם למדו על החומר הכמעט-אחרון של השנה. מטלות ושיעורי בית הפכו נפוצים יותר וארוכים יותר, ולהארי כמעט לא היה רגע פנוי.
למרבה הצער, נבחרת הקווידיץ' של הפלפאף הפסידה במשחק נגד סלית'רין, וזה הפך את חדר המועדון למקום עצבני וקצר-רוח. הארי וסדריק לא דיברו יותר מהחלפות שלום או השאלת עט-נוצה, וזה היה בסדר גמור מבחינתם.
למרבה המזל, נראה שהשמועות של הדיקנואות לגבי הכניסה למסדרון בקומה השלישית לא הגיע אל התלמידים, והסוד נותר בין הארי לארני.
שיעורי התגוננות מפני כוחות האופל רק הפכו יותר יותר מפחידים. בכל רגע הארי חשב שקווירל עומד לנעול את כולם ולתקוף אותם. בעקבות כך, מצבו הלימודי במקצוע ההתגוננות הגיע לשפל.
בתום שיעור אחד, קווירל ניגש אליו. לבו של הארי הלם בחוזקה כשהתקרב.
"הארי," הוא אמר כשהגיע למקומו. הכיתה, למזלו של הארי, עוד לא הייתה ריקה לגמרי.
"כ-כן, פרופסור?" אמר הארי ולקח צעד קטן אחורה.
"אנחנו צריכים לדבר. תוכל לפגוש אותי מחר בשעה 20:00 במשרד שלי?"
לא, תסרב! קרא הארי בליבו בבעתה. זו מלכודת מוות. הוא עלה עלי. הוא יהרוג אותי. אני צריך לברוח. "כן, אני חושב שאוכל." אמר בטון יציב להפליא.
קווירל חייך אליו. "תודה. ניפגש." ויצא מהכיתה. הארי נשף והתיישב על כיסא. מה הוא יעשה עכשיו?
"הארי, אתה בסדר?" פדמה נכנסה אל הכיתה במהירות. "ראיתי את קווירל פונה אליך. מה הוא רצה?"
הארי נשך את שפתו. "שניפגש במשרד שלו מחר בערב." אמר בקול רועד. "מה אני עושה, פדמה?"
פיה נפער. "אסור לך ללכת לשם, הארי."
"אני יודע," הוא כיסה את עיניו בכפות ידיו. "אבל אני לא יכול פשוט לא להגיע."
פדמה התיישבה לידו. "הארי, אתה לא הולך לשם. נקודה. אנחנו נמצא דרך להתחמק מזה."
הארי הנהן בהיסח דעת.
פדמה הניחה את כף ידה על כתפו. "הארי, תגיד לי שלא תלך לשם."
פיו של הארי התהדק. "אולי -"
"לא, הארי, לא! אסור לך, זה מסוכן מדי! תבטיח לי."
"פדמה, אני -" הוא הביט בעיניה המתחננות. "בסדר. אני מבטיח." פדמה חיבקה אותו וקמה.
"תולדות הקסם," היא מלמלה והביטה בשעון הקיר. מבטה הופנה אל הארי. "אנחנו נחשוב על תירוץ להתחמק מזה. תקרא לארני לינשופיה היום ב20:00."
הארי הנהן ופדמה עזבה את הכיתה.
הוא הצטער שהיה מוכרח להבטיח, משום שהרגיש שהוא ייאלץ להפר את ההבטחה.
***
"התרחקי ממני, בת מוגלגים!" קרא השרת במרמור והמשיך לטאטא את הרצפה הסמוכה לחדר המועדון של גריפינדור.
"רק ביקשתי בקשה," התחננה הרמיוני. "אני אוכל לטפל בה, היא לא כשירה לבצע משלוחים וזאת בטח תהיה טרחה מצדך להמשיך ולהאכיל אותה כל היום."
"את מבקשת להחזיק אצלך תנשמת, ומחר יבוא תלמיד שירצה להחזיק אצלו את גברת נוריס, ואחר כך עוד מישהו ירצה לשחק במסדרון! שכחי מזה." פילץ' הורה בידו אל הרמיוני הרחק ממנו.
"ומה אם אני אוכיח לך שיהיה לה טוב יותר אצלי?"
"את חושבת שמעניין אותי מה טוב לה?!" הוא נהם וצמצם את עיניו, מכה במטאטא על הרצפה. "לו רק משרד הקסמים היה מאשר את שיטות הענישה שלי... כולכם הייתם מתחנכים במקום! אבל לא, הרכיכות שיושבות במשרד הקסמים מאמינות ב'עקרונות התלמיד', שטויות!"
הרמיוני לא רצתה לנחש על אילו שיטות ענישה הוא מדבר.
"אני אחראית מספיק לגדל אותה, תאמין לי, אני יכולה אפילו להשיג המלצות מפרופסורים אחרים."
פילץ' פלט נחרת צחוק. "אל תטרחי, למרות שיכול להיות מבדר לראות אותך מנסה להשיג מכל סגל הפרופסורים. בסדר, תוכלי לטפל בתנשמת המזורגגת -"
"יש! תודה!"
"- בתנאי," המשיך, "שתנקי את הקומה הזאת במקומי עד סוף השנה."
"עשינו עסק." אמרה הרמיוני בלי להסס. היא אפילו לא הייתה צריכה לחשוב על זה.
"את עד כדי כך אוהבת את התנשמת ההיא? נו, טוב..." הוא בעט אליה את הדלי וזרק עליה את המגב. "תתחילי לעבוד, בוצדמית." הוא עיווה את פניו בגועל והלך. הרמיוני החלה לשטוף את המסדרון בהתלהבות. ג'אול תוכל לעבור אל הרמיוני! היא תצטרך להשיג לה אוכל, ומקום לינה. ההתלהבות מההצלחה במשא ומתן כמעט הצליחה לגבור על הדיכאון שחשה מאז השיחה האחרונה עם הארי וארני.
כמעט.
העילבון עדיין צרב בחוזקה בכל פעם שחשבה על כך. אבל זה בסדר, כעת היא לא צריכה לחשוב עליהם, אלא על ג'אול.
כשסיימה לנקות, היא רצה אל הינשופיה, כשחיוך נסוך על פניה.
"היי, ג'אול, חדשות טובות!" קראה הרמיוני בפתח הינשופיה. היא נכנסה פנימה ומצאה את פדמה, הארי וארני בוהים בה.