הארי פוטר - וולדמורט בוחר בנוויל

חלק 19 - נורווגי נקוד

אז היו לי שני סיפורים.
ואת שניהם נטשתי.
אחד, הסיפור על אסטל בלופיס - שכתבתי רק את הפרק הראשון שלו ולא המשכתי, והשני - וולדמורט בוחר בנוויל - הפאנפיק המרכזי שלי, שכבר ראה אור 18 פרקים, ולא רחוק מסיום הספר.
לא עבדתי על פרק 19 כבר כמה חודשים, ואני מצטער שפשוט נעלמתי.
פחות או יותר גמרתי עם עולם הפאנדום, אני כבר לא שם.
אבל כן חשוב לי לסיים את ובב"נ. חשוב לי להגיד שסיימתי את הספר הזה. חשוב לי שהקוראים שלי ידעו מה קורה בסוף הספר.
ולכן אני אנסה לחזור לכתוב את הפאנפיק.
את אסטל בלופיס לא אוכל להמשיך. עם כמה שזה מצער, כרגע אני לא יכול להמשיך שני פאנפיקים, ו-ובב"נ יותר חשוב לי.
אז כתבתי את פרק 19, ואעלה אותו עכשיו. מצטער שזה לקח הרבה זמן, אני אנסה לכתוב בצורה רציפה מעכשיו. עשיתי תקציר לפרקים הקודמים, כי אני יודע שעבר הרבה זמן ולא כולם זוכרים מה קרה קודם.
מקווה שתיהנו :)

לא היה קשה להבחין בימים שלאחר מכן שהארי לא חש בטוב. ההתלבטות אם לשתף פעולה עם קווירל והרמיוני, ובמקביל המחשבה על איך כדאי להמשיך עם ארני ופדמה את החקירה, גזלו הרבה מחשבה מהארי, והוא התהלך מותש בהוגוורטס במהלך רוב הזמן.
שלושה ימים לאחר שביקרו את האגריד, הארי וארני שבו לבקר אותו. הם החליטו שיוכל להועיל לנסות להתחבר אליו, והם יצאו לבקר אותו ביקור רגיל, בלי שום שאלות מוזרות.
האגריד קיבל אותם בידיים פתוחות - ושמח שזכה שמארחים לו לחברה. ככל שביקרו אותו יותר, האגריד היה יותר פתוח ונחמד אל השניים.
בינתיים, פדמה שמה בצד את החקירה מפני שזו לא התקדמה כלל והתמקדה יותר בלימודים - ובלהתחמק מפרוואטי, שהפכה ליותר ויותר מציקה בכל מה שנוגע לארני. היא גייסה את החברות הגריפינדוריות שלה כדי שיביכו אותה במסדרונות עם שירי אהבה מטופשים, השאירה מכתבי אהבה מטופשים בשם ארני על המיטה שלה, ובכללי עשתה כל מה שהיא יכולה כדי שפדמה תרצה להרוג אותה.
הארי, לעומת זאת, נכנס לשיעורים רק כדי לצאת מהם. כל מה שהיה בראשו היתה ההתלבטות איך להמשיך מכאן את החקירה.
ביום האחרון של הדד־ליין שנתן לו קווירל להחלטה, הארי החליט לעשות מעשה נועז ולשתף את רון בהכל. לארני ופדמה לא יכל להגיד כלום, קווירל אמר לו בפירוש לא לעשות זאת. דראקו לא היה מספיק פתוח אליו כדי שיוכל לסמוך עליו, ועל הרמיוני אין בכלל מה לדבר. אז בתום שיעור תורת הצמחים, הארי לקח את רון לצד וסיפר לו הכל. מההתחלה.
"וואו," אמר רון בתדהמה כאשר הארי סיים והציב בפניו את הדילמה. "וחשבתי שהשנה שלי היתה מעניינת. השנה שלך היתה פשוט משוגעת - כלומר - וואו!"
"ספר לי על זה," הארי חייך. "אבל הדד־ליין שקווירל הציב לי יגמר היום. אני צריך להגיע להחלטה. חשבתי שאולי תוכל לעזור לי."
רון המהם בהתלבטות. "ואתה בטוח שלא תוכל להמשיך את החקירה עם ארני ופדמה?"
"אין לנו אף קצה חוט, ופחות או יותר כל הפרופסורים בהוגוורטס כבר שמים עלינו עין. יכול להיות שיהיה מסוכן מדי להמשיך. אבל אני מסוגל לנסות."
"אז למה שלא תעשה את שניהם במקביל?" רון חייך בהתגלות מוחצת. "תקבל את ההצעה של קווירל, רק כדי לפתוח עוד קצה חוט לחקירה עם ארני ופדמה. תעדכן אותם במה שאתה עושה, למרות שקווירל אסר עליך. זה לא יהיה בדיוק שיתוף פעולה עם קווירל, יותר כמו ריגול, אתה לא חושב?"
הארי משך בכתפיו. "זה... יכול לעבוד, אני מניח. אבל זה יחזיר אותנו לבעיה של הפרת החוקים. אני לא יודע כמה נוכל להתגרות במזל לפני שיתפסו אותנו עושים משהו אסור. תהרוג אותי, אבל אין לי כבר כוח לעונשים של סנייפ. והוא יתפוס אותנו על כל דבר הכי קטן."
רון הנהן. הם הגיעו אל חדר המועדון של גריפינדור, לשם הארי כמובן לא יכל להיכנס.
"אני חושב שהרעיון שלי שווה את הסיכון של הפרת החוקים. תחשוב על זה, טוב?"
"חשבתי על זה!" ענה הארי בייאוש. "כבר כמה ימים שזה הדבר היחיד שאני חושב עליו!"
"ואתה לא חושב שהרעיון שלי יכול לעבוד?" שאל ורון ונקב בסיסמא לחדר המועדון.
הארי השתתק, שקוע במחשבות. "טוב... אני מניח שאני יכול לנסות."
רון חייך בהתרצות. "מצוין. הארי, אני רוצה מהיום עדכון רציף לכל מה שקורה. אני לא רוצה להישאר בחוץ."
הארי הנהן בהבנה. "בטח, מתי שאתה רוצה." והשניים התפצלו, רון אל תוך חדר המועדון והארי לכיוון המשרד של הפרופסור קווירל. הוא נקש בדלת בזהירות וחיכה להוראה מבפנים להיכנס, שלא איחרה לבוא.
"נו, הארי, חשבת על ההצעה?" שאל קווירל והתמקד בעיניו של הארי. הארי נרתע מהמבט החודר.
"כן, פרופסור. החלטתי שאני סומך עליך, ואני מוכן לעבוד איתך."
"מצוין, מצוין." קווירל נראה מרוצה. "ידעתי שבסוף תדע מה לעשות. רוצה לשבת על זה כבר עכשיו? אני יכול לקרוא להרמיוני." לאחר שהארי הנהן לאישור, הוא קם מכיסאו. "חכה לי כאן, אני הולך להביא את הרמיוני ולבשר לה שהסכמת להצעה." הוא יצא מהמשרד. הארי חיכה בדיוק חמש שניות לפני שלא יכל לעצור את עצמו והתחיל לחטט ברכושו של הפרופסור. הוא פתח מגירות בחיפוש אחר חומר מפליל, כל דבר שירמוז על תשובה לשאלה הגדולה של הארי - אם אפשר לסמוך על קווירל.
לאחר חיפושים של מספר דקות שלא הניבו דבר, הוא החליט להתיישב ולעשות כאילו לא קם ממקומו. זה יהיה רע אם קווירל יכנס ויראה אותו מחטט. ואכן, פחות מעשרים שניות לאחר שהתיישב קווירל נכנס אל המשרד יחד עם הרמיוני.
תחילה הרמיוני לא אמרה דבר. היא נכנסה והתיישבה ליד הארי כמו רובוטית, חסרת הבעה ברורה. רק לאחר מספר שניות אמרה, "אני שמחה שקיבלת את ההחלטה הנכונה," ביובש.
הארי הנהן בבלבול. "היי, הרמיוני... אני מצטער אם אני או ארני פגענו בך קודם. זה לא חייב להיות קשור רק לחקירה. אנחנו יכולים להיות חברים."
משהו הפך מהוסס בהבעה החתומה של הרמיוני, אך הוא התקשח בשניה. "אין לי חברים, הארי פוטר. כבר השלמתי עם זה."
"התלמידים של גריפינדור לא חייבים לשכתב את חיי החברה שלך. את לא חייבת להישאר בודדה. אני מצטער שלקחתי חלק בקשיים שעברת השנה, אבל בבקשה, תני לי לעזור לך לשנות את זה."
הבעתה התרככה, אך לא מספיק. היא רצתה את מה שהארי הציע לה - הוא ראה את זה, היא רצתה בכל מאודה. אבל... משהו עצר אותה והשיב להקשיח את הבעתה. משהו עמוק יותר. הארי הבין שיש לו הרבה מה ללמוד על הרמיוני אם הוא רוצה לעזור לה.
אז מזל שהוא באמת רצה לעזור לה.
"ובכן," אמר קווירל והתיישב מולם. "כעת, משאנחנו שותפים, הייתי רוצה שנחלוק את כל כיווני החקירה שיש לנו." היה ברור שדבריו מכוונים להארי.
"אין לנו כלום." אמר הארי בייאוש. "נתקענו, כבר כמה זמן שלא פעלנו בכלל."
קווירל המהם בהבנה. "ובכן... יש פרטים שגיליתם שאולי נצטרך לדעת?"
הארי חשב על כל תהליך החקירה מתחילת השנה. "נוויל יודע איפה נמצאת האבן, הוא עלול לעשות דברים טיפשיים. ויש גם את סנייפ, שאני לא בוטח בו, ו... ובכן, אני יודע שהאגריד הביא את הכלב בעל שלושת הראשים למסדרון האסור, אבל עדיין לא גיליתי -"
"חכה רגע אחד," מבטו של קווירל היה חמור סבר. "איך אתה יודע מה יש במסדרון האסור?"
הארי היסס, מבין שפישל. "טוב, יכול להיות ש... ביקרנו שם. רק לכמה דקות." קווירל דפק בשולחן בעוצמה.
"הארי פוטר, זה חמור לחלוטין! המעשה הכי טיפשי שאפשר להעלות על הדעת! אתה מבין שאהיה חייב להעניש אותך, נכון?"
הארי נאנח. "פרופסור, אני יודע שזה היה מעשה אסור וטיפשי, אבל זאת הסיבה שהסכמתי להצעה שלך. לא עוד מעשים פזיזים ומטופשים. תוכל לסלוח לי, רק הפעם?"
קווירל התלבט. "ובכן... אני מניח שבסופו של דבר אכן הבנת את חומרת הדבר, והסכמת להצעה שלי, אז... בסדר, הארי. באופן חד פעמי, ארשה לך לחמוק מעונש."
"תודה, פרופסור."
"פשוט תמשיך להציף אותי במידע. אין לך עוד פרטים מהחקירה? שום דבר?"
ניסיתי לחפש עמוק בזיכרון. "ובכן... אני יודע שאבן החכמים נוצרה על ידי ניקולס פלאמל -"
"אבן החכמים?" קראה הרמיוני בפליאה. "כמו זה מהסיפורים? זו שמסוגלת ל -"
"כן, הרמיוני," אמר קווירל ונאנח קצרות. "הארי יודע הרבה יותר משצריך היה לדעת. אבל בסדר, הגיע גם זמנך לדעת. הדבר שהמתחזה - _שאתם יודעים מי_ מחפש, הוא אבן החכמים. המתחזה מנסה להשיג את האבן כדי להשיב אותו. אנחנו חייבים לגלות מי הוא המתחזה ולמנוע ממנו להתקרב אל האבן."
הרמיוני החווירה. "זה הרבה יותר רציני משחשבתי שזה. תחייתו של אתם־יודעים־מי? לא חשבתי שהסיכונים גובלים שם."
"לכן אנחנו חייבים למהר." קווירל שילב את אצבעותיו. "סוף השנה אינו רחוק כפי שנדמה, והמתחזה ככל הנראה יפעל בקרוב. נצטרך להקדים אותו, להיות חכמים ממנו."
"אנחנו לא יכולים פשוט לבקש מדמבלדור להעביר את האבן למקום בטוח יותר? אולי אפילו הרחק מהוגוורטס?"
"לא, לא, אני משוכנע שהאבן בטוחה תחת כל ההגנות. אבל אנחנו עדיין צריכים לדעת מי המתחזה שמתחקה אחרי האבן. אין לנו לקחת סיכונים. האבן כרגע מוגנת, אבל אנחנו לא יודעים מה המתחזה כבר יודע. ולכן ערכתי עם סוורוס רשימה ברורה של חפים מפשע וכאלה שעוד נצטרך לברר."
"רגע," אמר הארי, כי משהו לא הסתדר לו. "שיתוף הפעולה שלך ושל סנייפ בחדר המועדון של סלית'רין - הוא לא היה חלק מההצגה שנועדה לגרום לי לחשוד בהרמיוני?"
"ובכן," השיב קווירל בלי להסס, "כן, היא היתה, אבל לא כחלק מהתוכנית המקורית. רק בעיצומה של ההצגה נכרך הסכם שותק בין שנינו, דבר שבא בעקבות ההצגה אך לא היה חלק ממנה. אני וסוורוס אכן משתפים פעולה כעת."
הארי התרגז שגם קווירל אינו חושד בסנייפ, אבל זכר שבחדר המועדון של סלית'רין, סנייפ סיפר דבר־מה שרק הוא יודע... ובכן, מתחזה הוא לא, אבל מה אם סנייפ לא מתחזה לאף אחד, ופשוט עוזר לוולדמורט בתור סנייפ? בתור אוכל מוות?
"אז מה אתה רוצה שנעשה?" שאל הארי, והחליט שלא להעלות את החשדות נגד סנייפ.
"ובכן, רשימת החשודים בשנה הראשונה נמצאת אצלי, וחשבתי שאולי תוכלו לעבור עליה, לבחון את החשודים בשטח, ולמחוק אפשרויות כראות עיניכם." הוא הושיט להארי ולהרמיוני שתי רשימות שכתובות בדף צהבהב, שעל כל דף הופיעו כעשרים תלמידי שנה ראשונה אחרים. הארי והרמיוני לקחו את הדפים בצייתנות.
"תוכלו להתחיל עוד הערב," אמר קווירל בחיוך.
הארי סרק את שמות התלמידים הרשומים. היו מספר שמות שזיהה, וכמה שהיה סבור שלא שמע מימיו. אבל הוא הנהן לאישור. "זה הכל?" שאל בחיוך מעושה.
"נכון לעכשיו. ניפגש בעוד לא הרבה זמן לעדכונים בנעשה. ערב טוב." הארי והרמיוני קמו ויצאו מהמשרד. הרמיוני בחנה את הרשימה שלה, כאילו היא עומדת להיבחן עליה בעוד דקות ספורות. "אין ספק שזה יהיה מעניין." אמרה בעיניים נוצצות.
"כן... מעניין זה בטוח יהיה." אמר הארי ומעט חשש התגנב לקולו.
***
למחרת בערב הוא התחיל לצמצם אפשרויות מהרשימה. ראשונה הייתה ליסה טרפין, תלמידת רייבנקלו. לא לקח להארי הרבה זמן להבין שהיא לא חשודה, והחליט למחוק אותה מהרשימה כאשר מצא אותה כותבת מכתב זועם ומתגבר טיפוסי לאמה על הצרחן ששלחה לה בזמן ארוחת הצהריים. הבא בתור ברשימה היה שיימוס פיניגן, מגריפינדור. איתו ההחלטה הייתה מעט יותר מסובכת. הארי ידע שהוא חבר טוב של רון, אבל לא ידע בוודאות אם אפשר לסמוך עליו. הוא ניסה לעקוב אחריו במשך כמה זמן, אבל מה שראה הייתה התנהגות רגילה לגמרי, לא מעוררת חשד, אך גם לא מסירה חשד. כשהארי לא ידע מה לעשות איתו, הוא הותיר אותו ברשימה ועבר לבא בתור.
"מה אתה עושה?" שאל ארני ונכנס אל המעונות. הארי נבהל ומיהר להפוך את הדף על פניו.
"מה זה?" שאל ארני בסקרנות ופנה אל עבר שולחנו.
כתפיו של הארי נפלו. הוא לא יכול היה לשמור על סודות מפני חבריו, מה הוא חשב לעצמו?
"טוב, ארני... אני צריך לספר לך משהו."