רעשי המנוע חדלו לעבוד כאשר אל היעד האוטובוס הגיע ודלת החירות נפתחה עבור הנערים צמאי החופש שאור השמש הזרים את דמם. התלמידים הנמרצים יצאו אל הרחבה ואבק ריצתם השכיח את התלמידות ששתיקתן נעמדה לפניהן. "אקמי, הגענו." קול המלאכים התגנן באוזנה של זו שמגן עדן נפלה. ראשה עבד קשות במסך החשכה, מוחק כל זיכרון מימי העבר אותם לא רצתה. אך הזמן נגמר וכך גם שהייתה במקום הקודר כשפקחה היא את עיניה ופסעה היא אל האור המסנוור.
רוחות האביב נעו בין עצי הדובדבנים שמלאו בנשירתם את מדרכת הפסיפס בקטיפתם העדינה. פירות העונה נתנו ריח ומשקעי המטע ליפפו את מבקרי המקום כשל עדין המביא את השמש לעמוד בשמיי הזריחה. ובין צמרות העצים נותני החיים שתפוסתם התפרשה על אלפי קילומטרים שוטטו הרוחות ללא דאגה כי הטבע אותם כך הנחה. עם ציוצי ציפורים ונוף עוצר נשימה, התלמידים התקדמו אל עבר המסע המופלא. "כל התלמידים מתבקשים להגיע אל השער בכדי להתחלק לצוותים." אחת המורות קראה מתחת לשער האדום המבריק. לאחר שכולם נעמדו במקום, מתקבצים כסרדינים באורו של יום, המורה החלה לחלק לקבוצות כל שכבה ושכבה ובכך הדליקה את נר הלהבה שבער בלב כל תלמיד שעל ידה עבר. "קבוצה מספר שתיים, נא לעמוד על יד אלה קינירושי." המורה קראה והתלמידים עשו כרצונה ונעו היישר אל הבחורה הזהובה. "שלום לקבוצה מספר שתיים, אני אלה קינירושי ואני אהייה המדריכה שלכם במהלך הטיול." אלה פתחה את דבריה וחיוכה הרך התמזג עם מזג האוויר הנעים שהשרה לתלמידים פתיח של טיול מהסרטים.
אלה הכניסה את קבוצתה דרך השער הגדול אל רחבה עצומה מלאה באורחים שביקרו גם הם במקדש שפתח שעריו לתיירים ברחבי העולם. "ברוכים הבאים למקדש טאקיארה, אבן התרבות החשובה ביותר במדינה. שם המקדש לקוח מהמילה מפל ביפנית שבהשראת תרבותה נבנה המקדש בו רבים באים להתפלל עבור האלים שעל פי האמונה מביאים מזל. המפל המקודש בעל המים הטהורים שעל שמו כונה המקדש, מושך הרבה תיירים שבאים מדי שנה להיטהר במי המפל שקדושתם ניתנה להם בעקבות זרימת המפל לאורך כל ימות השנה. אנחנו נתחיל בסיור בכמה מבנים ברחבה ונסיים באולם המרכזי הגדול." אלה הסבירה והחלה ללכת אל עבר נקודת הציון הראשונה. ויד אחת נשארה מאחור, נוגעת ברקיע ללא מענה כשזמן השאלות נגזל טרם ניתנה ההזדמנות. היא התקדמה אחריהם ופיה רצה במידע לפלוט אך עליה היה להעזר בסבלנות.
זרימתו של המפל הדהדה ברחבי המקדש כשהתלמידים חלפו על פני מאות המבקרים שמלאו את המקום. הם נצמדו אחד לשני בכדי לא להאבד, מתקרבים אל ראשת המשלחת שהובילה את העדר. בהגעתם אל היעד עם סקרנות שהלכה וגברה, פגשו התלמידים בביתן קטן מוקף בניירות שהציתו את מאגר השאלות במוחם. "מה זה?" אחד התלמידים שאל בפליאה, לא מסוגל לעמוד בחוסר הוודאות אף לא לשניה. אלה נעמדה על יד הביתן ושפת גופה העדינה הרגיעה את התלמיד הסקרן. "הגענו למקום הראשון בסיור. אתם רואים את הניירות שתלויים על החבלים? אלו הם תלושי נייר שמנבאים את סיכוייו של האדם למצוא זוגיות, בריאות ומזל." אלה ענתה על שאלות הנער ולאחר שקיבלה את הנהון הכבוד היא המשיכה בהסבר והצביעה על קופסא אטומה בפתח הביתן. "את התלושים לוקחים באקראי מהקופסא וסיכויי המזל שלך תלויים באותו התלוש שהוצאת. אם הוצאת תלוש בעל תחזית רעה, נהוג לקפל את התלוש והצמידו לעץ אורן או קיר חוטי ממתכת לצד מזל אחר והרעיון שמאחורי זה הוא שהמזל הרע יחכה ליד העץ ולא יתחבר אל האדם שקיבל אותו. במקרה שהמזל יהיה טוב, לאדם יש שתי אפשרויות: הוא יכול גם לקשור את התלוש לעץ או לחוטים כדי שהמזל ישפיע יותר כפי שניתן לראות כאן, או שהוא יכול לשמור אותו למזל ולקחת הביתה", אלה הסבירה והצביעה על עמודי הנייר שנתלו על קרש גדול בביתן. "מה שנעשה עכשיו זה שכל אחד בתורו יקח תלוש מהקופסא ונראה איזה מזל כל אחד קיבל." אלה הורתה על המשימה והתלמידים במרץ נעמדו בשורה וחיכו לתורם לדעת מה המזל יעלה בגורלם.
