❝The dark side of life❞
נשמותיהם של המתים חלפו על פני מדרגות הבית, עוקבות אחר כל צעד העולה מעלה אל עבר החיים והמוות.
פסיעות אשר השאירו אחריהן שביל עפר מתפוגג.
פסיעות המותירות את אבק גופם שלה המתים.
פסיעות ההולכות ונחלשות.
פסיעות האפלה.
הנשמה העצובה נכנסה אל ביתה הזמני אשר נקרא חדר. החושך הכפוי ששרר בתוך החדר נתן תחושת נצחיות תמידית אשר גרמה לבידוד מוחלט משאר הבית. כמו חדר נפרד מהעולם, כך הוא היה. לצערה של אותה נשמה ראייתה הלילית לא הייתה חזקה מספיק בכדי לתת לה את האפשרות לעשות כמה פעולות בסיסיות ביותר שהאדם יכל לבצע. היא הלכה אל השידה הצמודה למיטתה ופתחה את אחת המגירות בה היו נרות בשלל צבעים, אחד מהפריטים שיכלו להביא קצת צבע למערת קבורה זו. היא הניחה אותם על השידה והחלה להדליקם בעזרת גפרור אשר היה גם הוא במגירה יחד עם חבילות הגפרורים שנערמו להן לצד אוסף הנרות. בעזרת הגפרור שאחזה בידה אקמי הציתה את ראשו על משטח הגירוד שהיה בצד קופסה, מביאה לבערה ולניצוץ אשר יביא קץ לימי החדר החשוכים. היא החלה להדליק את הנרות אשר עמדו על השידה. אחד־אחד, כל נר הודלק והואר בייחודיות שרק הוא יכל לספק וביחד הנרות האירו את החדר בצבעים מרהיבים ביופיים. היא לקחה את הנר עם הלהבה האדומה והלכה אל עבר ארון הקבורה. כשהגיעה, אקמי משכה בידית הארון והנר המדמם משעוותו החמה עזר לה לראות את הממצאים בבירור. אלו היו ערימות על ערימות של בגדים שחורי פחם ולולא נר זה, היה ניתן לחשוב שהארון היה ריק מבגדים.
היא לקחה שני מדים שחורים שלא היה ניתן להבחין באילו פריטים היא בחרה לקחת, הניחה את הנר לידה ופרשה את המדים לפניה. הבגד הראשון שנחשף היה חולצה שחורה בעלת שרוולים ארוכים שהתרחבו בקצוום ומותניים צרות והפריט השני היה חצאית שחורה עם צלבים הפוכים בצבע כסוף בתחתית שכללה חגורה שחורה בעלת עיגולים כסופים ובאבזם הייתה מחוברת שרשרת כסופה שצידה השני היה מחובר לקצהו המרוחק של החגורה. היא פשטה את הפיג'מה השחורה שלבשה ושמה את הבגדים שבחרה. לפני שהחליטה לארגן את תיקה, אקמי פנתה בחזרה אל הארון ופתחה את מגירת ההלבשה התחתונה. היא לקחה גרביוני רשת ולבשה אותם ומעליהם שמה עוד גרביון שחור בעל קולר הזהה לחגורה שלבשה ונעלה את נעלי הפלטפורמה השחורות שבחרה ללבוש לכבוד יום זה. כעת אקמי הייתה מוכנה להראות את נוכחותה בבית הספר, לא שרצתה בכך. אם יכלה, אקמי הייתה מבלה את שארית חייה האומללים בחדרה האטום מנפש חיה וממקור אור המספק חיים. אקמי הלכה אל תיקה הזועק באפלה ופתחה אותו למראה הריק השחור אשר בלע כל דבר אשר בא איתו במגע. היא בהתה בו והכניסה לתוכו ספר אחד ויחיד, ספר אשר לא היה דומה לשום ספר לימוד שבית הספר היה מקצה לתלמידיו.
היא כיבתה את הנר ופסעה מחוץ לחדר עם התיק עליה, יורדת אל הקומה התחתונה. בהייה חסרת רגש אל אחותה במטבח ורגליה הלכו אל דלת היציאה. היא לקחה מהמתלה שליד הדלת מטרייה גדולה ושחורה עם קצוות תחרה אפורות ויצאה מבניין מגוריה הזמני אל העולם המסוכן הנקרא 'החיים'. הנערה עמדה בתחנת האוטובוס כששרווליה כיסו את כפות ידיה המחזיקות בידית המטרייה שהגנה עליה מפני השמש הקופחת, נותנת אשליה של רוח רפאים המחזיקה במטרייה. מבטה הקפוא הרתיע את העוברים והשבים, מרחיק אותם מסביבתה. כמו אזור אפור ונגוע, כמו מעגל קסם העוטף את הנערה, אף איש לא יצא ולא נכנס.
