❝The blood moon will be your hope for all our answers. Listen carefully and you will learn our deepest desires❞
מי זה?
מי שם?
אתה שומע אותי?
"אה! הצילו מה זה היה?!" טארו קפץ בבהלה. גבו החשוף היה מוצב מלפנים, מהווה מטרה קלה עבור טרפו.
החשכה הייתה חולשתו.
"זאת רק אני", אמרה אלה בעודה מחזיקה את כתפו בעדינות. "אני מוודאת שלא נלך לאיבוד." היא הסבירה, מרגיעה את הנער מפחדיו הבלתי פוסקים.
השניים בהו בחושך הבלתי נגמר שאת סופו היו רחוקים מלגלות.
❝Welcome to hell❞
השקט המופתי שפקד את החדר העלה איתו ספקות וחששותיו של טארו לא נעלמו אף לא לשניה אחת. "טארו, איפה המזוודה שלך? אני חושבת שהשארת אותה למטה." אמרה אלה כשקולות החריקה הישנות והמוכרות מגלגלי המזוודה לא נשמעו. "אני אביא לך אותה. תישאר פה עם אקמי, זה לא יקח יותר מדי זמן." היא השיבה, מקדימה את טארו שעמד לבקש בדיוק את אותה הבקשה. "תודה אלה, אני מודה לך מקרב לב".
אחת הלכה, נשאר רק עוד אחד.
טארו מצא את עצמו קבור בחשכת החדר עם הגברת שלא יכל לראות. התמזגותה עם האפלה לא הועילה לליבו ופחדו רק גבר כששהותו במקום האפל והקר החלה להשפיע על תודעתו.
"אז, את באה לפה ה-"
"פטתי."
"כן, סליחה... לא היה לי מה להגיד ושקט מחריד אותי." טארו השפיל מבט. הניסון שלו לייצר שיחה חווה כישלון. הוא לפחות ניסה.
"אני רוצה הביתה." טארו התייפח בשקט. עיני רואות השחור הביאו לתבוסתו. את זה הוא לא רצה עוד לראות. מבטה של האחת שהייתה לידו באורח פתע לא הוסר מפניו. עיניה ננעצו כטפרי הנשר האחוזים בטרפו חזק ולא מרפים.
"שמור על פיך".
החושך מטשטש את יכולת האמדת המרחק.
"אה!! את פה!" טארו קפץ בשנית. הוא לא חשב שחברתו תהייה כמה מטרים ספורים ממנו. ליבו הלם במהרה וקצב נשימתו רק הלך וגבר.
קולות חריקה מוכרים הפרו את הדממה המביכה. "חזרתי." קולה החמים של אלה הגיע מפתח הדלת, מסדירה נשימתה אחרי מסע מפרך במעלה מדרגות העינויים. "זה לקח פחות זמן ממה שחשבתי." היא אמרה לעצמה בגאווה והניחה את המזוודה לשכב מלפנים. "המזוודה הזאת ממש כבדה. הייתי שוקלת להפחית בכבודה או לחלק את תכולתה לשתי מזוודות קטנות או אפילו לתיק נשיאה", אלה הציעה. היא לא הצליחה להבין למה טארו היה חייב להביא את כל הבית איתו בכל פעם שהיה הולך לישון מחוץ לביתו.
"אהובה שלי! את בחיים!" הנער שהיה מפוחד עד מוות ראה את האור מתגלה מול עיניו. עכשיו הוא יהיה מוגן. הוא הושיט את ידיו לפנים והחל לגשש את סביבתו עד למציאת הכבודה שהשאיר מאחור.
הגעת ליעד.
למרגש גלגלי האבק הישנים טארו ישב על ברכיו, הוא היה נרגש.
"התגעגעת אלי נכון? כי אני התגעגעתי אלייך מאוד!" היה זה איחוד משפחתי מרגש שלא היה עוד כמותו. איחוד שיזכר לדורי דורות.
"אתה מודע לכך שאתה מדבר אל מזוודה נכון?"
אלה הרימה גבה. טארו סינן והמשיך לחבק את היקר לו מכל עד עמקי נשמתו."אני מבטיח שלא אעזוב אותך שוב", הייתה זו הבטחת הזהב.
מראות החיבה החליאו את בעלת החדר שעמדה במקומה, לא מראה אף טיפת חמלה למאורע המשמח.
