המחוג הגדול הורה על הסיפרה שתיים עשרה והמחוג הקטן על שש, השעה בה קבעו השלושה להעמד מול בית הרפאים. אלה הגיעה ראשונה כצפוי. היא שוקלת בחשבון כל איחור בלתי מתוכנן אפשרי ומונעת ממנו מלקרות על ידי הקדמה בזמנים. טארו שלא יכל לבוא לבד בשל הפחד הבלתי מוסבר שלו ליווי עצמי ירד ממכונית אמו כשראה את אלה רץ לעברה. הוא נעמד על ידה והחזיק את ידה צמוד לגופו. "אני לא מאמין שאני פה..." הוא אמר בחריקת שיניים. אווירת המקום צימררה את גופו. שניים הגיעו, נשארה אורחת הכבוד.
"היי אלה הגענו!" חבורת בנות שקראו לחברתן הקורנת התקרבו לכיוונה. אלה הסבה מבטה לאחור לעברן. "היי היטומי, אני שמחה שהחלטתן לבוא בסוף." אלה ענתה בשמחה. "כן, הבנו שאנחנו לא צריכות להאמין לפחדן." היטומי השיבה ושאר הבנות התלחששו ביניהן. טארו שלא יכל להתעלם מהעבודה שהן לועגות לו מצא את אלה כמקור הגנה. "זה ממש לא יפה!" הוא השיב כשהציץ אחורי גבה של אלה. "אני לא משקר, הקללה האמיתית", טארו הוסיף ובכך היגן על כבדו.
"אל תירא שד קטן, גדולתך תראה בעין יפה אצל שופטי הגיהנום. תתגבר על פחדיך ותגמולך יופיע בערכי הכבוד. השקעתך לא תשכח ותיפל לטמיון".
נשמע קול הבוקע מקצה הרחוב, מבעד לחושך הלילה הנצחי שנכפה על האזור הרדוף המלווה בקולות צרצרים. הנערה פתחה בכניסה מרשימה במיוחד. עם בגד רפאים צמוד שהגיע עד לחצי מהירך, גרביוני רשת ושרוולי כנפי עטלף שנגעו ברצפה הנערה השתלבה ברקע לחלוטין. מגפי הפלטפורמה השחורות וקריאות העורב היו מקור ההתראה לבואה. עם פסיעות שנשמעו למרחקים אורחת הכבוד הגיחה מהאפלה.
למראה רוח האדם מבקרי הבית נסו על נפשותיהם, אמיצים היו אלו שנשארו איתנים במקומם. "היא פה!" טארו קרא בשמחה, הוא לא התרגש כך הרבה זמן. היטומי הרימה גבה למראה גברת האופל. "הינה הרוח המקוללת, הבית כולו לרשותך. תשהיי בו כל עוד את יכולה." היא בירכה אותה פנימה בלעג מר. "היא תשאר עד שתסיר את הקללה מעל הבית הרדוף." טארו חידד את דבריה, עדיין נמצא מאחורי חברתו למסע. "מה שתגיד, כאילו שנאמין לך הפעם", היטומי השיבה. "בואו נכנס לפני שהרוח תכנס לנו לראש." היטומי קראה לחברותיה ונכנסה אל הבית והבנות אחריה.
אלה נאנחה וטארו הוציאו את לשונו לעברן, משאיר את טעם הניצחון לרחף באוויר. "אני מצטערת אקמי, הן לא מתכוונות לרע." אלה הרגישה את האשמה מחלחלת בגופה. במקום להרגיש פגועה פרצופה של אקמי היה מאושר בצורה מחשידה. "פחד וחשכת קיבעון המחשבות מאכילות את נשמתם האפלה, מכינות את היוולדותו של השד אל העולם שמעבר לגוף האנוש. ליבי הנוקשה סופג את מילות עלבון אלו אך שום דבר לא יגרום לו להיסדק. חום האיימים של הגיהנום הוא מקור סיבולתו". אלה הסתכלה על השמיים ועיניה בישרו רע. "כדאי שנכנס פנימה לפני שיחשיך יתר על המידה." היא השיבה למראה ענני האופל שכיסוי את הרקיע. "כן, כדאי." טארו מיהר בעקבותיה והשלושה נכנסו אל הבית.
