נסיכת מאפיה

פרולוג

הם ישבו אחד מול השנייה ליד השולחן בחדר המלון, צלחות ריקות וכוסות יין חצי מלאות הונחו על השולחן.

"אני יכולה לומר משהו מוזר?" שאלה נערה שחורת שיער בחיוך, הנער מולה, שהיה גדול ממנה, חייך אליה והנהן "ברור"

"אני מאושרת" היא אמרה ועיניה החומות פגשו בעיניו האפורות של הנער.

הם לא היו זוג אופטימלי, הם גם לא היו בגיל שמאפשר קניה של אלכוהול, אף אחד מהם, אבל עם משפחה כמו של הנער לא היה לאף אחד ברירה אלא לתת לו.

"אני גם מאושר" הוא אמר וסרק במבטו את אהובתו, שיערה הקצר והלא סימטרי בקושי הגיע לכתפיה בחלק הארוך ביותר שלו, היא לבשה שמלת סטרפלס קצרצרה מנצנצת בצבע לבן-שמנת, שבשילוב עם האיפור הקל גרמה לה להראות יותר בוגרת ממה שהיא הייתה באמת.

"אני רצינית" היא אמרה ותפסה בידו "מעולם לא הרגשתי כל כך טוב, אתה עזרת לי להתגבר על כל כך הרבה, אני לא יודעת איך הייתי שורדת את זה בלעדיך"

"בלה, מה קורה?" הוא שאל כשראה את המבט המעורער בעיניה וקלט את הטון הרציני שלה "את מדברת כאילו אנחנו לא הולכים לראות אחד את השני יותר לעולם" הוא אמר, מבטאו האיטלקי הודגש מעט.

"זה כלום" היא חייכה "אני רק רציתי שתדע כמה אתה חשוב לי" הנער בא למחות, לומר שהוא יודע שמשהו קורה, כשהטלפון צלצל. "תענה" היא אמרה לו "הכל בסדר"

הנער נאנח וענה "קוותה אני מאוד מקווה שיש לך הסבר טוב לזה" התשובה של קוותה לא נשמעה מבעד לצליל הזכוכית המתנפצת, הוא הסתובב לראות מה קרה מסתכל בעיניה של הנערה, ואז מבטו ירד מעט לידה של הנערה שהייתה צמודה לביטנה, ולכתם האדום שהתפשט על שמלתה.