נסיכת מאפיה

פרק 28

לא הייתי במסיבת תיכון נורמלית אף פעם. וכשאני אומרת אף פעם אני מתכוונת לזה. ברמת העיקרון לא היו לי גם יותר מדי הזדמנויות, וגם לא הפריע לי שלא הייתי כי נהנתי במסיבות של האקדמיה, אבל זו היתה הרגשה משונה. כן, יכול מאוד להיות שזה קשור לחבורת הגברים שעמדו צמוד לקיר וצפו במתרחש בעיניים בוחנות, כך שלומר שזו מסיבת תיכון נורמלית היתה הגזמה, אבל אנשים פה היו משוחררים, הם ידעו שיש מי שדואג שדברים יהיו בסדר ושהם יכולים להנות, בלי לחפש את הסכנה בכל מקום. אבל אני חיפשתי את הסכנה, וידעתי שהיא שם. "גרייס יש לי בקשה מוזרה, ואני צריכה שתקשיבי לי טוב טוב." אמרתי בשקט והוצאתי סיכת שיער מתוך התסרוקת ששמרה על השיער שלי מתחת לפאה. "אני רוצה שתשימי את הסיכה הזו בשיער שלך, ואם מישהו מתקרב אלייך, מישהו שאת לא מכירה או שנראה לך חשוד, תשתמשי בזה. זו סכין, ויכול להיות שאני סתם פרנואידית אבל זה יכול להציל אותך." גרייס בהתה בי בעיניים פעורות אבל לבסוף הנהנה "אם את חושבת שזה יכול לעזור אני אקשיב לך, אבל רק מתוך סקרנות, כמה נשק מוחבא בבגדים שלך כרגע?" תחילת המשפט נאמר בהססנות, בפחד, אבל את הסוף היא אמרה בחיוך ובצחוק, מנסה להסוות את הרגשות הקודמים לכך. "מספיק בשביל לדאוג שאת יוצאת מפה בלי שריטה." עניתי, נותנת לקולי להישמע מסתורי הרבה יותר מהנחוץ, והיא הגיבה בצחוק. "בואי, אני אכיר לך את חברות שלי." היא תפסה בידי אחרי שהצמידה של הסיכה לשיערה וגררה אותי לתוך המולת האנשים.

חיפשתי בעיניי פנים מוכרות, אבל זה היה קשה. הייתי צריכה למצוא מישהו ממי שעבדתי איתו, כי אם באמת קורה משהו הם אלו שיקשיבו לי. לא הצלחתי להתנער מהרגשה שמשהו הולך לקרות, הרגשתי שמישהו עוקב אחריי, כלומר אחרי גרייס.

"ונוס, תכירי, קמילה ואליסיה, החברות הכי טובות שלי. קמילה היא הבת של הקונסיליירי של אבא שלי ואליסיה של אחד מהקפטנים." קמילה היתה נערה עם שיער זהוב שעמד בניגוד מושלם לעיניים בצבע פחם, היא היתה לבושה בתחפושת של אחות והיתה נמוכה ממני בכמה סנטימטרים, וזה על עקבים. אליסיה היתה ההפך הגמור, עם שיער בצבע חום כהה ועיניים כחולות בהירות בתחפושת של חיילת, שנראתה כמו משהו שנלקח מסרט פורנו ולא הזכירה בכלל מדים אמתיים. ככה הבנתי שההזדמנות היחידה של הבנות בעולם הזה להראות קצת עור זה בתחפושות.

"מי היא?" אליסיה שאלה באיטלקית, למה הם תמיד חושבים שאם הם ידברו באיטלקית אני לא אבין? "תחסכי את זה, היא יודעת איטלקית יותר טוב משלושתינו ביחד." גרייס אמרה בחיוך "היא חברה של אח שלי. חברה אפלטונית." היא הדגישה הרבה יותר מדי את המילה אפלטונית, מה שהצחיק אותי בעיקר בגלל שהיא היתה שקר.

"והסכימו לך להביא אותה ולא שומר?" עכשיו היה תורה של גרייס לצחוק, הן נעצו בה מבטים מבולבלים "אני מקווה בשביל כולנו שלא תאלצו להבין מה מצחיק אותה כרגע." מלמלתי כשנערה נוספת רצה אלינו "ראיתם את אח שלי? הוא נעלם עם דנטה ורפאלו לפני כמה דקות ואני לא מצליחה למצוא אותו." אליסיה וקמילה הנידו לשלילה "אנחנו רק הגענו." גרייס אמרה, אבל המוח שלי רק קלט 'דנטה ורפאלו'. "טוב אם תראו אותם תגידו לו שאני מחפשת אותו, כל הדברים שלי אצלו ואני אשמח לקבל אותם בחזרה." ובכך היא סיימה את דבריה ונעלמה. עם הידיעה שיש מישהו מוכר בקהל חזרתי לסרוק את סביבתי.

מישהו קפץ על הבמה שהוקמה במרכז האולם "טוב, המסיבה הזו קצת מבאסת עד כה, לא חושבים?" הוא אמר "אנחנו צריכים שינוי אווירה." האורות נכבו, פנסים בודדים נדלקו פה ושם, מאירים בתאורה בגווים של אדום וירוק. המוזיקה התגברה. מעולה, חשוך ורועש. ולא רק זה, לאט לאט ריח של אלכוהול התחיל למלא את המקום. המסיבה התחילה רשמית, מה שהקשה עליי מאוד לשים לב למה שקורה סביבי. גרייס גררה אותי ברחבי האולם והציגה אותי לאנשים, כל אדם נראה יותר שיכור מקודמו, אבל כשסוף סוף נתקלנו בדנטה ורפאלו, שהיו עם קסיו, הם נראו כאילו מבין כולם שם הם היחידים שלא שתו.

"בבקשה תגידו ליי שאתם לא פיכחים כי אתם מרגישים את מה שאני מרגישה." מלמלתי

"טוב לראות גם אותך ונוס." רפאלו אמר "סליחה סליחה, נחמד לראות אתכם, פשוט אני לא אוהבת מסיבות, ואני לא אוהבת את מה שאני מרגישה כרגע."

גרייס שהספיקה לשתות כוס אחת או שתיים של אחד מהמשקאות שהסתובבו פה הסתכלה על קסיו "דלילה חיפשה אותך, משהו על הדברים שלה." היא אמרה, אז זו היתה הילדה ממקודם.

"רפאלו זה רק אני או שמגבירים את המוזיקה בכוונה בכל רגע שעובר?" התעלמתי מהשיחה שהתפתחה בין קסיו וגרייס "זה לא רק את, גם אני מרגיש משהו, ניסיתי להתקשר לקוותה אבל כמובן שבבית ספר המפגר הזה עדיין לא תיקנו את הקטע של הקליטה." אוי מעולה, גם אין לנו איך לתקשר עם העולם שבחוץ.

תפסתי את כתפיה של גרייס והכרחתי אותה להסתכל עליי "גרייס יש לי הרגשה ממש רעה, תעשי לי טובה ותחזרי למיצים ומים בבקשה, ותאכלי משהו." היא הנהנה "אני הולכת לדאוג שהיא תהיה צלולה, שמישהו ילך לבדוק שהדלתות עדיין פתוחות, כי יש לי דה ז'ה וו, ולא מהסוג הטוב." רפאלו הנהן "הייתי מתעצבן מזה שאני מקבל פקודות מאישה אבל אני קצת מפחד ממך אחרי מה שקרה במחסן ההוא." חייכתי "אבל יותר מזה, כן. יש משהו מוזר במקום הזה. קסיו תמצא את אחותך ותתכוננו לצאת מפה במהירות האפשרית." גררתי את גרייס אל שולחן החטיפים שעמד ליד הקיר והכרחתתי אותה לאכול ולשתות מים. פאק אני הייתי צריכה כרגע משהו יותר חזק מרוב מה שהסתובב פה. אחרי שהיא סיימה באתי ללכת איתה לכיוון היציאה, אבל זה היה הרגע בו נשמעה הצרחה.