לא זזתי מהאי גם כשדניאל חזר הביתה. לא ניקיתי את הדם מהידיים שלי, מהפנים שלי. הרגתי בעבר, זה היה שונה. הרגתי בעבר מתוך הכרח, בשביל להגן על החיים שלי או של החברים שלי, בשביל לשרוד. זה לא היה הכרח. הייתי יכולה להשיג את האמון שלו בדרך אחרת. הענן השחור שהקיף את כל המחשבות שלי הקשה עליי לראות מעבר לכהות החושים שנכנסתי אליה. עבדתי על טייס אוטומטי, לא נתתי פקודות אבל הגוף שלי בערך תפקד. הוא נעמד כשדניאל החזיק בכתפיי ועזר לי להיעמד, הוא הלך כשדניאל הוביל אותי אל המקלחת בחדר שלי ושטף לי את הידיים, והוא פעל מתוך אוטומט כשהסתובבתי אל דניאל והצמדתי את שפתיי אל שפתיו. הוא היסס לשניה לפני שתפס שליטה והכניס את לשונו בין שפתיי במשחק תופסת מעוות.
הבטתי אל תוך עיניו "אני צריכה להרגיש אותך." אמרתי, לא הבנתי למה. הגוף שלי התנגד לכל הפקודות שנתתי לו. 'תעצרי.' 'תתרחקי.' 'תהיי בשקט.' כלום. הערפל כילה את הכל, חסם את הקשר בין המוח שלי לגוף שלי, ואני הייתי כלואה בין לבין. פשוט קיימת שם, בלי יכולת לעשות כלום מלבד להיכנס למערבולת של אשמה וחרטה. אני לקחתי חיים. אני הרסתי משפחות. אני הרגשתי את הדם שלהם על הידיים שלי.
דניאל לא חיכה להזמנה נוספת לפני שהרים אותי והשכיב אותי על המיטה, הוא פתח את החגורה של המכנס שלו ונפטר מהבגדים שלו, וכשנשאר רק בבוקסר הוא עלה מעליי, ידו בשערי, והצמיד את שפתיו אל שפתיי בכוח כפול מהנשיקה הקודמת.
כל הגוף שלי עקצץ, הערפל שהקיף אותי התפזר מספיק בשביל שאני אוכל להסתכל בעיניו האפורות, בשביל שאני אוכל להעביר את ידי בשיערו. הוא גרם לי להרגיש טוב, אני צריכה להרגיש טוב, מגיע לי להרגיש טוב. "תגידי שאת רוצה את זה." הוא לחש באוזני, קולו העביר בי צמרמורת.
"אני רוצה." קולי היה חלש, נשמע כמו ממקום אחר, כאילו אני צופה בסיטואציה, לא חלק ממנה. שפתיו עברו לצווארי, ידיו נאבקו בג'קט שלי במטרה להוריד אותו, לא התנגדתי לו, עזרתי לו להוריד ממני את בגדיי עד שכמוהו, נשארתי בהלבשה תחתונה בלבד.
"מה את רוצה?" הוא שאל, כשפניו בין רגליי, יכולתי להרגיש את נשימתו דרך הבד, ואת הרטיבות שבאה אחריה. "אני רוצה להרגיש אותך בתוכי, אני רוצה שתעלים את הערפל, אני רוצה שתגרום לי להרגיש טוב." לא ידעתי מאיפה הבאתי את היכולת לדבר, לא ידעתי אם זה באמת מה
שאני רוצה, לא ידעתי אם אני לא אתחרט על זה שניה אחרי, אבל הייתי צריכה להרגיש משהו מעבר, הייתי צריכה לצאת מהמצב שבו המוח שלי היה.
"כרצונך פרינצ'יפסה." פרינצ'יפסה. נסיכה. אף אחד לא קרא לי ככה כבר הרבה זמן. במיוחד לא בטון אוהד, ולא בתור זלזול או קנאה.
המחשבות שלי נקטעו כשהוא הוריד את התחתונים שלי במשיכה אחת וחדר לתוכי במכה. זעקתי מעוצמת התחושות שהציפו אותי בבת אחת וקימרתי את גבי. הערפל שהקיף אותי התחיל להתפוגג עם כל חדירה שלו, עד שלא יכולתי לעמוד בזה יותר. "מרגיש טוב, נכון בלה?" שמעתי אותו אומר "אני יודע שאת רוצה להנות, תתני לעצמך, אל תתנגדי לזה."
הצלחתי להרים את עצמי מספיק בשביל לכרוך את ידי סביבו ולהצמיד את שפתיי אל שפתיו ברגע בו הכל נהיה יותר מדי והתפרקתי בגלים של עונג שסחפו את דניאל אחרי כשהוא גמר בתוכי, ממשיך לנשק אותי ומייצב אותי במשך כמה דקות נוספות עד שלבסוף התנתקתי ממנו ונשכבתי אחורה מותשת בזמן שדניאל יצא מתוכי "בואי, את צריכה לשטוף מעצמך את הדם." הוא אמר, ואז נזכרתי איך הגענו לפה ולמה הכל מריח כמו מתכת.
לקחתי את היד שדניאל הושיט לי והלכתי איתו למקלחת, פתחתי את הברז ונכנסתי מתחת למים החמים, בשולי שדה הראיה שלי ראיתי אותו נפטר מהקונדום שלא היה לי מושג מתי הוא שם או מאיפה הוא הביא "לא היית צריך להשתמש בקונדום, אני על גלולות." ממלמלתי ועצמתי עיניים בעודי נשענת על הקיר, הרגשתי אותו מגיע מאחורי, הנוכחות שלו היתה עוצמתית כמו תמיד. "את על גלולות?" הוא שאל בשקט בעוד השפתיים שלו רפרפו על נקודת הדופק בצווארי "מן הסתם, אני אוהבת את החיים שלי." אמרתי אינטואיטיבית, ולרגע שכחתי שזה מאוד שונה מהעולם שבו הוא חיי, עולם שבו אישה צריכה להיות תמימה וטהורה עד החתונה, ואז גלולות כבר לא משנות יותר מדי.
"אדע להבא" הוא אמר, ממש שמעתי את החיוך המעצבן שלו "מה שקרה עכשיו לא יקרה שוב דניאל." אמרתי "זו היתה טעות. אתה לא יכול להיכנס איתי לקשר רציני ואני לא זונה של אף אחד."
הוא סובב אותי כך שפניי פנו אליו וגבי הוצמד לקיר "למה את לא מרשה לעצמך להנות? את הרגשת טוב עכשיו, את הרגשת טוב פעם קודמת, תתני לעצמך להרגיש טוב." הוא אמר, ובשביל להדגיש את דבריו הוא רכן לעברי ותפס בין שפתיו את פטמתי, מצץ אותה בחוזקה. הייתי צריכה לשמור על כל כוח הרצון שלי בשביל לא ליפול באותו רגע. "לא מגיע לי להרגיש טוב." אמרתי, אבל לא היה שום סיכוי שהוא יקח את התירוץ הזה. הוא ירד על ברכיו והפריד את רגליי "אמרת שזה לא יכול לקרות שוב, מבחינתי לא עצרנו." הוא אמר, וכשהצמיד את שפתיו אל פקעת העצבים הרגישה ידעתי שיהיה לי מאוד מאוד קשה להתנגד אליו.
YOU ARE READING
נסיכת מאפיה
Romanceספר ראשון בסדרת מלכות שבורה #הושלם# טיוטה גולמית ונוס היא הסוכנת המושלמת. היא לומדת מהר, היא עושה מה שאמא שלה, המנהלת של האקדמיה לסוכנים, אומרת לה. היא היתה מוכנה למשימה הזו, היא תמיד חלמה על משימה כזו, תמיד רצתה לקחת חלק באקשן, בתקווה למצוא את הרוצ...
