נסיכת מאפיה

פרק 20

אני לא בטוחה מי התחמק ממי בשבועות לאחר מכן, אני ממנו או הוא ממני. אני ביליתי את רוב הזמן בחדר הכושר או במטבח ומדי פעם יצאתי עם גרייס לקפה או לקניות, והוא היה עסוק בעיניו, ושמחתי על כך. לא הייתי מסוגלת להתמודד איתו כרגע.

הקיץ החל לפנות את מקומו לסתיו, לא שבוגאס זה השפיע יותר מדי, והאלווין התקרב במהירות. ישבתי עם גרייס לארוחת ערב באיזה בית קפה חמוד רחוק מהסטריפ ודיברנו.
"את חייבת לבוא למסיבת ההאלווין של בית הספר שלי איתי, אני משתעממת שם נורא בדרך כלל כי לא נותנים לי ללכת לבד והשומרים תמיד צמודים אליי בשביל שאני לא אתקרב יותר מדי לבנים. זה פרימיטיבי. אני גם ככה לא רוצה לדבר עם רובם, בנים בני חמש עשרה זה מגעיל." גרייס אמרה וצחקתי, לא האשמתי אותה בכך שזו היתה המחשבה שלה. בנים בני חמש עשרה חושבים דרך הזין שלהם, בנים בכללי חושבים עם הזין שלהם אבל בגיל חמש עשרה זה אפילו יותר. "נדבר על זה עם אבא שלך ועם דניאל, אם הם יסכימו אני אבוא." האלווין באקדמיה תמיד היה אירוע ענקי, עד לפני שנה. תמיד כל המתחם עוצב בסגנון אימה, התחפשנו, והיו מלא תחרויות , אבל שנה שעברה מישהו ניצל את החג והתחפושות בשביל להזמין מתקפה של שכירי חרב לתקוף אותנו, זה היה אחד הימים האיומים בחיי,ולמרות שאף אחד לא נהרג אני בספק אם השנה יש מסיבה. כל כך רציתי להתקשר ללילה ולראות מה שלומה ביום הזה, היא סבלה בו הכי הרבה מכולם, ושנאתי את העובדה שאני לא שם בשבילה. "יופי!! אז צריך למצוא לך תחפושת, יש לך רעיון?" ההתלהבות של גרייס מזה הזכירה לי כמה אני לא ילדה רגילה. זה לא שהיא הייתה רגילה, זה פשוט שאני מעולם לא התלהבתי ככה ממסיבות ואירועים, כי הייתי עסוקה מדי בלהבין איזה סכנות יש סביבי, וזו הסיבה שחשבתי שדניאל יאשר את הסיפור, הוא ישמח שאני אהיה שם לשמור על אחותו הקטנה. אבל שנאתי את המחשבה שאני אאלץ לדבר איתו שוב. "אני בטוחה שאני יכולה למצוא משהו, אבל לפני האלווין, מה דעתך שנצא ליום טיפוח מתישהו בקרוב? אני אשמח להסתפר ואני הורגת את הרגליים שלי על ההליכון בשבועות האחרונים, אני אשמח פשוט להרגע מתישהו." היא הנהנה בהתלהבות "בטח, אני אקבע לנו משהו." באמת שחיבבתי את גרייס. היא היתה כל כך טובה ותמימה בעולם כל כך אפל, והיא גרמה לי לדאוג לעצמי לשם שינוי, משהו שאם לילה לא היתה מכריחה אותי לעשות לא הייתי עושה אף פעם, ועכשיו גרייס תפסה את מקומה. ישבנו בשקט ואכלנו כמה דקות עד שפתאום מבטה השתנה והיא השפילה מבט לשולחן "גרייס? הכל בסדר?" שאלתי והיא הנידה לשלילה "היה לי מניע נסתר כשהזמנתי אותך היום, לא יכולתי להישאר בבית אחרי..." הסתכלתי עליה בבלבול "אחרי מה גרייס? את יכולה לדבר איתי, על הכל." לא התכוונתי לגלות את הסודות של גרייס לאמא שלי, היא לא היתה חלק מזה. "אבא שלי תפס את אמא שלי עם גבר אחר." היא אמרה, פני התקשחו, ידעתי כמה זה חמור במאפיה, אם הגבר הזה לא מת עכשיו אז הוא כנראה בדרך לשם חווה כאבים מעבר לכל שיעור, לא ריחמתי עליו, ממש לא, ריחמתי על ליאונה. היא בטח רק רצתה הפסקה מהבעל המכה שלה, משהו טוב אחד בחיים שלה, ועכשיו היא תענש על כך. "אבא שלי אבא שהוא יוודה שאני לא אדבק ברעל של אמא שלי, שהוא לא יתן לי להפוך לזונה כמוה, הוא מתכנן למצוא לי בעל." גרייס הייתה רק ילדה, אבל היא תענש על המעשים של אמא שלה "גרייסי, אני פה בשבילך מתי שאת צריכה, אוקיי?" היא הנהנה והמשכתי "סיפרת לדניאל? אולי הוא יוכל לשנות את דעתו של אבא שלך או לפחות לדחות את החתונה." היא נאנחה "דניאל אוהב אותי אבל הוא לא יעשה כלום בשביל לשנות את החלטתו של אבא, וגם אם הוא יצליח זה רק לדחות את הקץ. אני הבת של הבוס, זה הגורל שמחכה לי לא משנה מה אני אעשה. אני רק יכולה לקוות שהוא לא יהיה אכזרי אליי ושהוא יהיה קרוב אליי בגיל, אם זה מה שיקרה אני אוכל לומר שאני מזליסטית, לא לכולן יש את המזל הזה."

האווירה לאחר מכן הפכה למתוחה, דיברנו על מזג האוויר, על בגדים, על כל דבר, אבל הכעס שלי על זה שזה העולם בו היא כלואה לא עזב אותי. כשחיבקתי אותה אחרי שהנהג הוריד אותי בבית של דניאל הבטחתי לעצמי שאני אלמד אותה להגן על עצמה, או לפחות לסגור את הרגשות שלה בקופסה קטנה, אני אלמד אותה כל מה שימנע ממנה להפוך לצל של עצמה לאחר הנישואים האלו, ואני אדאג לכך שתהיה לה תכנית בריחה אם דברים יצאו משליטה. אני אגן על גרייס מהסיבה הפשוטה שמאוד בקלות הייתי יכולה להיות היא, אם הדברים בשנה שעברה היו משתבשים יותר ממה שהם השתבשו.