הפכתי את השולחן וגררתי את גרייס אל מאחוריו "גרייס את נשארת פה ולא זזה, זה ברור לך?" אמרתי והיא הנהנה, הוצאתי סכין מהמגף שלי והושטתי לה אותו "אל תשלפי את הסיכה עד שאין לך בררה אחרת, תשתמשי בזה בתור הפתעה. אני אחזור עוד כמה דקות." מי לעזאזל היה מטומטם מספיק לתקוף חדר שלם מלא בחיילים של המאפיה? הוצאתי עוד סכין ויצאתי משם, מתפללת שלאחד השומרים יהיה אקדח מיותר.
כמעט התנגשתי פנים אל פנים באליסיה "ונוס." פניה היו מלאות בדמעות "ה..הם... ק..קמילה, ד...דלילה, אני לא מוצאת אותן." היא לא שמה לב לסכין שהחזקתי, או לעובדה שרצתי אל מקור הרעש ולא ממנו. "אליסיה, רוצי אל שולחן החטיפים ותישארי שם עם גרייס, אל תזוזו. אני אמצא אותן" פקדתי והיא עשתה כדבריי. סמכתי על גרייס שתצליח לדאוג לעצמה מספיק זמן בשביל שאני אשים לב, אבל אם אף אחד לא ידליק את האור המזדיין זה יהיה מאוד קשה. יריות נשמעו מכל כיוון, פקודות באיטלקית ובספרדית כאחד. פאק. ספרדית. זה המקסיקנים. זו היתה משימת התאבדות, הם רצו להפיל כמה שיותר אנשים כנקמה על הסמים והאנשים שהם איבדו ולמות בדרך.
מישהו תפס בידי, כמעט הפכתי את דנטה ושיפדתי אותו עם הסכין שלי לפני ששמתי לב שזה הוא "מה הם אומרים?" הוא שאל, התרכזתי לרגע וניסיתי לסנן רק את הספרדית "הם רוצים לתפוס כמה שיותר בנות כשבויות ולהרוג כמה שיותר מכם." אמרתי "הם ממשיכים לצעוק לא להרוג אותן, הם רוצים קלף מיקוח." דנטה הנהן "יש לנו פצועים, ומתים. כל השומרים נהרגו עוד לפני שהמהומה התחילה, גם כמה חיילים. שיספו להם את הגרון ונתנו להם להיחנק מהדם של עצמם."
"פאק כמה הם? בשביל להרוג את כל השומרים שהיו פה בלי שאף אחד ישים לב היו צריכים להסתנן לפה כמויות." ואז זה נפל עליי "דנטה, מי שצועק פקודות זה גבר, אבל שאר הקולות זה נשים. אני אניח שיש פה כמה גברים אבל הרבה יותר נשים שהכנסתם לפה במחשבה שהן סתם רוצות להנות אתכם, זיון טוב ולהמשיך בחיים שלהן. זה כל כך מאורגן." ראיתי את מבט התדהמה על פניו "בוא, אנחנו צריכים למצוא כמה שיותר מהם. אני אנחש שאתם רוצים אותם בחיים?" הוא הנהן "איפה המתג של האור? ויש לך אקדח מיותר?" הוא הושיט לי אקדח חצי אוטומטי והצביע לכיוון הדלת "גרייס ואליסיה מאחורי שולחן החטיפים שמישהו ילך לשמור עליהן, אני אביא לשם עוד בנות בדרך." אמרתי והתחלתי לרוץ לפני שהוא הספיק לענות לי. כמעט הגעתי לדלת כשראיתי אל דלילה וקמילה, קמילה תמכה בדלילה שנראתה כאילו היא עומדת להתעלף, דם כיסה את הבטן שלה. פאק. רצתי אליהן ותמכתי בדלילה מהצד השני "בואו אחריי." אמרתי והובלתי אותן אל המחבוא של גרייס ואליסיה. "מה קרה?" גרייס שאלה, ואליסיה נראתה כמי שעוד רגע הולכת להקיא.
"גרייס את סומכת עליי?" שאלתי והיא הנהנה, קירבתי את הסכין שלי אליה, ראיתי את ההיסוס בעיניה אבל רק קרעתי את השרוול של התחפושת שלה "תגידו לי שלמישהי מכן יש אלכוהול עליה." מלמלתי וקמילה הוציאה בקבוקון קטן "דלילה, תסתכלי עליי, זה הולך לכאוב, מאוד. תנשכי את זה." אמרתי וקרעתי את הבד לשניים, קיפלתי אותו והכנסתי בין שיניה של דלילה לפני ששפכתי את כל תכולת הבקבוקון על הפצע והצמדתי אליו את החתיכה השניה של הבד "אליסיה, תלחצי. קמילה תבדקי כל כמה רגעים שהיא עדיין ערה ושהדופק שלה נשאר יציב, גרייס תשמרי עליהן. אני הולכת למצוא מישהו שיבוא לפה וישאר איתכן. יצאתי מהמחבוא, רציתי למצוא את קסיו כי ידעתי שהוא יגן על אחותו בכל מחיר, כלומר גם על שאר הבנות. הרעש התחיל להתעמם, אבל לא מכיוון טוב. שמעתי עכשיו הרבה יותר ברור את הספרדית, והצעקות באיטלקית הלכו ונחלשו. ונגמר לי המזל, כי האדם הבא שנתקלתי בו לא היה חברותי בשום צורה. ובעיקרון, הייתי יכולה להתמודד עם סדיסט, ושוביניסט, כל עוד הוא היה איטלקי, אבל מי שעמד מולי לא היה איטלקי. ואם לומר את האמת, פתאום נהנתי מהעובדה שהקוזה נוסטרה היתה פטריאכלית.
"ראיתי חבורה של בנות רצה לכיוון היציאה, מישהו נמצא שם?" אמרתי בספרדית, מקווה שהחושך יסווה את העובדה שממש נראיתי כמו הכלאה אמריקאית-איטלקית ולא מקסיקנית.
"כן." הוא ענה לי באותה שפה "אנחנו נסיים פה עוד חמש דקות." חמש דקות? פאק. ממש נדפקנו.
YOU ARE READING
נסיכת מאפיה
Romanceספר ראשון בסדרת מלכות שבורה #הושלם# טיוטה גולמית ונוס היא הסוכנת המושלמת. היא לומדת מהר, היא עושה מה שאמא שלה, המנהלת של האקדמיה לסוכנים, אומרת לה. היא היתה מוכנה למשימה הזו, היא תמיד חלמה על משימה כזו, תמיד רצתה לקחת חלק באקשן, בתקווה למצוא את הרוצ...
