נסיכת מאפיה

פרק 52

"תישארי כאן היום, אני אעדכן אותך מה קורה." זה היה המשפט הראשון שדניאל אמר לי השבוע. הוא היה עסוק ולא היה בבית כמעט בכלל מאז שנפגשנו עם לותריו, והיום משפחת מנצ'יני נוחתים בוגאס. השעה היתה מאוחרת יחסית אז הגיוני שלא ירצו אותי שם, זה זמן לשיחה בין הגברים וזה הכל. "הם יתארחו בבית של אבא שלך או בבית מלון?" שאלתי

"חלק משפחת מנצ'יני בבית של אבא שלי, המלווים שלהם במלון קרוב." הוא ענה ויצא לפני שהספקתי לומר עוד מילה. הסתכלתי על הסטטיסטיקות על המחשב שלי ותהיתי אם קרה משהו עם מה שנתתי לדניאל עד כה. ידעתי שהבראטווה היו שוליים באזור הזה, אבל הם בלי ספק ניסו לצבור עוד כוח, והקרטלים באזור היו מוכנים לקבל עזרה מכל אחד. "אין לו בררה ונוס." רפאלו היה אחראי על האבטחה שלי להיום, ואם לומר את האמת זה ממש לא היה לי אכפת. בדרך כלל עקבו אחרי שני שומרים חסרי שם וחסרי הבעות פנים, ונהנתי מהשותף לשיחה למרות שהשיחה היתה מאוד מדכאת.

"אני יודעת, אני פשוט לא מוכנה שהוא יתנהג אליי כמו אל זונה. יש לי מספיק כבוד עצמי בשביל לדרוש את זה." אמרתי "לא תכננתי להיות איתו לנצח, תכננתי להנות ממה שיש לנו כל עוד יש לנו את זה, אבל חשבתי שיהיה יותר זמן." משכתי בכתפי "ככה החיים עובדים."

"אני לא חושב שהוא יקבל את זה." רפאלו התיישב לידי והסתכל על המסך "מה אני רואה?" שמחתי על שינוי הנושא "אני עוקבת כבר כמה שבועות על הכסף שיוצא מהחשבון של אחת מחברות הקש של הקרטל שתקף בהאלווין, בהתחלה היו הרבה תשלומים למועדון הבראטווה שסיפרתי לכם עליו, אבל אז זה הפסיק, אז התחברתי למצלמות מחוץ למועדון, רוצה לנחש מה ראיתי?"

"בבקשה אל תגידי לי שראית פגישה בין חיילי קרטל לחיילי בראטווה, זה אומר צרות." חייכתי חיוך נטול שמחה "זה בהחלט אומר צרות. אני לא מרגישה בטוב עם הביקור הזה של משפחת מנצ'יני. זה לא קשור רק לרגשות האישיים שלי בנושא."

"דניאל מקשיב לך?" הנדתי לשלילה "אבל שלחתי הכל לקוותה, בבקשה תגיד לי שאתה יודע על איזו פעולה מתוכננת שאין לי מושג עליה כי אני מרגישה שהם הולכים לעשות משהו, ומהר. אתה רואה את זה?" הצבעתי על נקודה בגרף שהראתה הוצאות חריגות "זו רכישה של כמות אדירה של נשק." העלתי את הסרטון האחרון מאתמול בלילה מחוץ למועדון ועזרתי על תמונה שהראתה שני אנשים עומדים ליד כמה ארגזים וכמה שומרים עומדים מרחוק "זה המנהיג של הקרטל, פרננדה יונדס, אני מניחה שאתה מכיר אותו. וזה..." התמקדתי בפנים של הגבר השני, עור בהיר, שיער וזקן שחורים, לא היה ניתן לראות את גוון עיניו אבל ידעתי שהן בצבע כחול, הכרתי את הבן אדם. "זה הבן של הפחאן ששולט בבראטווה ליד הגבול שלכם. אני לא יודעת איך הוא הצליח להיכנס לשטח שלכם בלי שאף אחד יראה."

"זה ממש רע ונוס. בטוח שקוותה יודע על זה? כי לא נראה לי שמתכננים משהו." צחקתי, והוא הסתכל עליי כאילו ירדתי עכשיו מצלחת מעופפת וגוון העור שלי הפך לירוק. "יש לי אנשי קשר בבראטווה, אני לא בטוחה שהם עדיין ידברו איתי, אבל אני אמרתי על זה לדניאל והוא סירב שאני אעשה משהו. עכשיו אני מגלה שהוא גם לא עושה כלום בעצמו. נפלא. העיקר גרייס אמרה לי שהוא מכבד אותי." גלגלתי את עיניי "אני נשמעת כמו ילדה בת עשר כרגע אני יודעת, תעזוב את זה. אני צריכה להרביץ למשהו,ועדיף שהדבר הזה יהיה זז." חייכתי אליו במתיקות מוגזמת. "לא."