ככול שהזמן עבר ודניאל לא הגיע האיום של לותריו הכביד עליי יותר ויותר. רציתי ללחוץ על כפתור המצוקה הקטן בשעון שלי, אבל זה היה משבש הכל, הייתי צריכה לסמוך על דניאל שיתפוס את קארלו, ואם לא אז על עצמי שאני אהיה מסוגלת להתמודד עם מה שלותריו מתכנן בשבילי. הוא השאיר אותי לבד במשרד שלו, היתה שמירה בחוץ והדלת היתה נעולה, אבל לא הצלחתי למצוא אף מצלמה נראית לעיין, ליתר ביטחון לחצתי על הכפתור בשעון שמטרתו היתה לשבש מכשירים חשמליים בטווח הקרוב לעשרים שניות לפני שהורדתי אותו, סובבתי את התחתית שלו והוצאתי מכשיר האזנה אותו החבאתי מתחת לכריות הספה. ידעתי שמנגנון ההסוואה שלו יופעל ברגע שסנואו תחלוט את הפעילות שלו. כל פעם מחדש התפעלתי מהיכולות הטכניות של מרטין וסנואו, הם הצליחו להחביא כל כך הרבה טכנולוגיה בפריט הקטנטן הזה, ועוד בלי שיצליחו לעלות עליו. ידעתי שהם אשתמשו באיזה קידוד גנטי או משהו, הוא יתפקד כמו שהוא אמור רק בידיים שלי.
מה שכן, לא אהבתי את החושך, הוא גרם לי לחזור לזיכרון ממקודם ולכל מה שבא אחריו, וזה היה זיכרון שלא אהבתי לחזור אליו, אחד מרבים, אבל בלי ספק בשלישיה הראשונה. אחרי מסיבת ההאלווין של האקדמיה ואחרי המוות של אבא.
רצתי חזרה למחנה, נכנסתי לחדר, לילה הסתכלה עליי בתמיהה כשלקחתי את הטלפון והאזניות שלי ורצתי החוצה בלי לומר מילה. היה חושך בחוץ, היא היתה כבר במיטה והייתי בטוחה שהערתי אותה, גם אני הייתי אמורה להיות במיטה כבר לפני שעות. הייתי מטומטמת.
עברתי על אין ספור חוקים, אמא בטוח תנזוף בי על זה אחר כך. אבל לא היה לי אכפת, והיא לא חייבת לגלות, אלא אם לילה תגיד משהו או אחד השומרים יראה אותי בפטרול. המוזיקה צרחה באזניי כשרגליי חבטו בקרקע. הקפתי את המחנה, נזהרתי להתרחק מהמסלולים של השומרים.
"אל תתני להם להיכנס מתחת לעור שלך." מלמלתי את המשפט שוב ושוב, את המילים של וויל, של האדם שהערצתי. מה הוא יחשוב עליי עכשיו? מה הוא יחשוב על איך שהגבתי? על איך שאיבדתי שליטה? מה אמא תחשוב על זה?היא תרצה שאני אעזוב. היא תמיד רוצה שאני אעזוב. היא לא חושבת שאני מתאימה לפה, לא משנה כמה מאיות אני מוציאה, לא משנה כמה זמן אני משקיעה, לא משנה כמה שליטה אני מפגינה למרות הכל. עכשיו איבדתי שליטה. עכשיו הוכחתי שהיא צודקת.
עוד הקפה. עוד הקפה. עצרתי רק כשהשמיים התחילו להאדים באור הראשון של השמש, התיישבתי על החול הסתכלתי על המים המנצנצים וניסיתי להרגיע את נשמתי ומחשבותיי. עכשיו כבר לא היה לי אכפת שיראו אותי. ברגע שיש אור זה נותן לגיטימציה לצאת לריצה, אבל זה אומר שלילה תשים לב שאני כאן. לא היה לי כוח לדבר איתה, עדיין לא. בכל זאת לא זזתי כששמעתי צעדים מתקרבים, לא לאבד שליטה. לנשום עמוק. אבל המגע הלא מוכר על כתפי הבהיל אותי, ולא שמתי לב שזזתי עד שששמעתי את צליל העצם הנשברת.
YOU ARE READING
נסיכת מאפיה
Romanceספר ראשון בסדרת מלכות שבורה #הושלם# טיוטה גולמית ונוס היא הסוכנת המושלמת. היא לומדת מהר, היא עושה מה שאמא שלה, המנהלת של האקדמיה לסוכנים, אומרת לה. היא היתה מוכנה למשימה הזו, היא תמיד חלמה על משימה כזו, תמיד רצתה לקחת חלק באקשן, בתקווה למצוא את הרוצ...
