לואי התעורר מהצרחות של אחיותיו הצעירות למטה.
הוא תפס את כריתו וכיסה בה את אוזניו, מנסה להשיג שקט לפני שירד למטה בכדי להתמודד עם הקרקס של משפחתו.
בדיוק כשעמד לחזור לישון, שמע שתי רגליים קטנות צועדות במדרגות ואז הדלת שלו נפתחה.
"לואי, מתעורר," שמע את אחותו הקטנה, פיבי צועקת. ואז הרגיש את המיטה צונחת כששתי הילדות ישבו עליה. "ערני ער, לואי. אמא הכינה ארוחת בוקר," לחשה דייזי באוזנו.
לואי הרים את הכרית וחבט בה.
ואז הוא התמודד עם הקרובה אליו ביותר, פיבי, והחל לדגדג אותה.
"לו-לו, תפסיק, זה מדגדג!" לואי הלך לדגדג את דייזי וראה אותה מנסה להתגנב מהחדר.
"הו לא את לא, המונצ'קין הקטן שלי!" הוא קפץ מהמיטה ותפס את הילדה בת השמונה, מדגדג אותה מתחת לזרועותיה.
היא החלה להתנשף ואז התנועעה מאחיזתו וזחלה מהחדר. לואי נעמד כל הדרך, סידר את חולצתו והעיף את דמעות הצחוק מעיניו. הוא כרך את זרועו סביב פיבי והוציא אותה מהחדר כדי לרדת למטה לארוחת בוקר.
"בובר, סוף סוף חשבנו שלעולם לא תקום." אמו ניגשה, מנשקת את מצחו וטופחת על לחיו. הוא חייך אליה ואז ישב בין אחותו בת ה -14, לוטי, לבין אחותו פיזי בת ה -12. (סורי סורי סורייי)
פיזי גיחכה אליו, בפה פתוח מלא בוופלים לעוסים וסירופ מייפל. הוא העיף עיניים למראה, טפח על סנטרה, גרם לה לסגור את פיה ולהמשיך ללעוס. הוא חפר בצלחת הוופלים שלו, ונגס בשמחה בטעם החמאתי.
אמא שלו הייתה טבחית נהדרת, והיא אהבה להכין אוכל לאנשים שהיא אוהבת, אך לעתים נדירות הספיקה לבשל עבור משפחתה.
אז הבוקר היה תענוג עבור כולם.
"בואו, אנחנו נצא בשעה 8 מחר על מנת שכולכם תתמקמו בבית הספר החדש שלכם. לכן, וודאו שכולכם מוכנים." ג'והאנה ליטפה את שיערו הנוצתי של לואי כשאמרה זאת, מנסה לא לגרום לו להתרגש מדי בגלל בית הספר החדש שלו.
עם זאת, כל המאמצים שלה היו לשווא, מכיוון שבשנייה שסיימה את דבריה, הוא הפיל את הסכין והמזלג למטה ועלה במדרגות. הוא טרק את דלתו סגר והחליק למטה. הילד הכניס את ראשו לידיו, דאגה ופחד על פניו. הוא פחד שאף אחד בבית הספר החדש שלו לא יקבל אותו. הילדים בבית הספר הישן שלו גילו שהוא הומו, והבריונות שהתרחשה הותירה אותו בטראומה.
עם זאת הוא נלחם והתאבק, ואנשים התחילו לפחד ממנו. אך, הלחימה גובה מחיר. עכשיו הוא הלך לבית ספר חדש, פנימייה של כל הבנים, כי הוא גורש מבית הספר האחרון שלו בגלל התנהגותו.
אמו ידעה שהוא לא טועה בלחימה חזרה, אך הוא פצע ילד די רע, ובית הספר לא יכול היה לעשות דבר מלבד לגרש אותו ואת התלמיד שהתחיל את כל הצרות.
בית הספר החדש היה רק כמה שעות נסיעה, באזורים הכפריים, והוא יכול היה לחזור הביתה לחופשות, אבל הוא הולך להתגעגע למשפחתו. משפחתו הייתה היחידה שקיבלה אותו על היותו גיי.
אמו ידעה שהוא הומו מאז שביקש ממנה לראשונה לעזור לו להכין כרטיס ולנטיין לחברו הנער בכיתה א'. לואי היה אובססיבי לילד ההוא, ודיבר עליו 24/7.
למרבה הצער, כשלואי נתן לילד את מכתב האהבה שלו, הילד זרק אותה לעפר ואמר שבנים לא יכולים לתת לבנים אחרים מכתבי אהבה, או להגיד "אני אוהב אותך לבנים אחרים".
לואי היה שבור לב, והוא בכה על כך במשך ימים. ג'ו (קיצור לג'והאנה) יצרה קשר עם הוריו של הילד השני כדי לשוחח איתם אותם על זה, אבל הם אמרו את אותו הדבר ואמרו לה שבנה הוא שרץ השטן. היא עשתה כל מה שהיה צריך כדי לא לסטור לשני האנשים הנוראיים האלה.
לאחר מכן, לואי הפסיק לדבר עם אנשים, והוא נעשה סגור יותר. הוא דיבר רק עם משפחתו ועם חברו זאין. ואז, כשהבנים היו בני 10, זאין התרחק ולואי שוב נשאר לבד.
הוא קם ממושבו הלא נוח על הרצפה ושלף את המזוודה שלו מתחת למיטתו. הוא עוד לא התחיל לארוז כי הוא עדיין קיווה שמשהו ישתנה ברגע האחרון והוא יזכה לחינוך ביתי.
עם זאת, מכיוון שזה היה קרוב כל כך ליום הגורלי, הוא חשב שהוא צריך להתחיל לארוז. לא היו לו הרבה בגדים, רק הרבה חולצות טריקו, ג'ינסים ונעלי וואנס.
יותר מדי זוגות ואנסים מכדי לספור.
הוא תפס קבוצת בגדים ממגירותיו והשליך אותה באקראיות למזוודה שלו, ולא טרח לקפל אותם מכיוון שהם כבר היו מקומטים. הוא השליך כמה סווצ'רטים, 3 זוגות ואנס, וכמה גרביים.
ואז הוא הלך לשירותים ולקח את כל הדברים שלו. המטענים והמחשב שלו כבר היו בתיק הגב שלו, ולא היו לו שום פריטים אישיים אחרים שרצה להביא, אז הוא סגר את המזוודה ונעל אותה.
הוא הניח לכמה דמעות זועמות לזלוג על פניו לפני ששמע דפיקה בדלתו. הוא רחרח מעט ואז אמר, "היכנס." זו הייתה אמא שלו. "בובאר, אני יודע שאתה לחוץ, אבל זה הולך להיות טוב יותר. אתה תכיר חברים חדשים. אני מבטיחה, האני." ג'ו הביטה בו עם דמעות בעיניים. היא ידעה עד כמה לתינוק שלה כואב. היא רצתה שהוא יהיה בטוח ומאושר.
"אמא, מה אם זה יקרה שוב. מה אם הם יגלו ויציקו לי? הכל בנים, אמא. אני אעשה להם אי נוחות." ליבה של ג'ו כאב. היא ידעה שהוא מפחד מכדי לסמוך על מישהו. הוא נבגד פעם אחר פעם על ידי אנשים שהוא חשב שהם חברים שלו, והוא לא רצה שזה יקרה שוב.
"מותק, אתה יכול לחזור הביתה אם זה נהיה רע, אבל אתה צריך לתת צ'אנס לבנים האלה. זו דרך בשבילך לפתוח דף חדש. אני רוצה שתנסה. בשבילי." ג'ו ידע שהיא עושה לו רגשות אשמה, אבל היא לא ידעה מה עוד לעשות כדי לגרום לו לנסות.
לואי הרים את ראשו והביט בעיניה.
"בסדר, אמא, אנסה."
אז לא הגענו למטרה בפרק הקודם, אבל אני מעלה פרק כי אני לא ימשוך את זה נצח.
אני רק עושה נסיון עם המטרות..
אז ננסה שוב,
הפרק הבאה יעלה ב7 הצבעות.
זה קצת אתם מסוגלים💙
YOU ARE READING
YOU WILL BRING ME HOME {l.s Translated}
Fanfictionהארי הוא סטודנט מעט פופולרי בן 16 בבית הספר לבנים ווד קרסט. לואי הוא ילד חדש, בן 18 עם בעיות פחד קלות. הארי עוזר ללואי לקבל את עצמו כמו שהוא והם מתאהבים, אך בדרכם נובעות גם בעיות. All writing rights go to @the_feminist_thumb All binding rights g...
