הנה הפרק אני יודעת שחיכיתם הרבה 3>
אכלתם היום? שתיתם? איך אתם?
_____
הארי פתח את הדלת באמצעות מפתחות ביתו ונכנס לפני לואי. המבוגר טרק מאחוריו את הדלת ונגרר במעלה המדרגות לחדרו של הארי.
הארי הביט בו בשאלה אבל החליט לתת לו קצת אוויר, נכנס למטבח במקום זאת.
"היי, לאב, נהניתם?" הארי הנהן וניגש לאמו, כורך את ידיו סביב מותניה.
"מתי ארוחת הערב?" אן כרכה את זרועותיו מסביבו ואמרה לו "שמונה. עכשיו לך לבלות עם הילד שלך לפני שאחזיר אותך לעבודה." היא לחצה על הבטן שלו והוציאה אותו מהמטבח. הוא נאנק ונגרר במעלה המדרגות לחדרו.
הארי דפק בדלת בקלילות כשהגיע לחדרו. "לואי, אני יכול להיכנס?" הוא לא קיבל תשובה אבל בכל זאת פתח את הדלת.
הוא נכנס וראה את לואי מכורבל על מיטתו עם כתמי דמעה על לחייו.
"הו, לואי, אני מצטער. על מה שעשיתי, אני מצטער." הוא התיישב על המיטה ליד לואי והושיט את ידו כדי ללטף את זרועו.
"לואי, ספר לי מה עשיתי כדי שאוכל לתקן את זה." לואי התיישב וניגב את לחייו באגרסיביות. "אני פשוט עצבני. ואתה לא יכול לתקן את מה שעשית." הארי הביט בו מבולבל. "מה עשיתי?" לואי נאנח.
"אתה באמת לא יודע?" הארי הניד בראשו. "פלירטטת עם הבחור הזה כל הזמן שהיינו שם, לא קראת לי החבר שלך עד שבאמת היית צריך, לא אמרת לבחור הזה להפסיק להיות חמור, ואתה מסתיר ממני משהו." לואי נראה כועס והארי התרחק ממנו.
"אני מצטער. לא ידעתי שאתה שאתה עצבני." הווריד בצווארו של לואי כמעט התפוצץ.
"לא ידעת? לא חשבת שהבחור הזה שמתחכך בך וקורא לך מותק יגרום לי להתעצבן?! הייתי צריך לעמוד שם ולראות אותך מצחקק על כל דבר קטן שהוא אמר! איך אתה יכול לעזאזל לדעת שזה יעצבן אותי?" לואי כמעט צרח עכשיו והארי כל כך פחד.
הוא קם מהמיטה ונסוג לאחור לעבר הקיר, כמעט והתמוטט לרצפה ברגע שפגע בה.
"אני מצטער, לואי. אני מצטער שאתה עצבני. אבל עכשיו אתה יודע איך הרגשתי כשזאין ישן אצלך, לבש את הבגדים שלך ולחש איתך סודות. אני יודע למה כיסית את הטלפון. כי לא רצית שאשמע מה אתה אומר לו. ואז ניסית להסתיר את זה כי אמרת שזה 'מישהו'.
הכאב המזוין הזה, לואי. אז עכשיו אתה יודע מה אני מרגיש ". לואי התרכך לשנייה אבל אז התאפס על עצמו.
"אתה יודע שלעולם לא אנסה לפגוע בך ככה, שזאין לעולם לא יפגע בך ככה. אתה מקנא בלי סיבה, אבל יש לי את כל הזכות לקנא." עכשיו הוא התקרב להארי.
הארי ייבב. "בבקשה, לואי. אל תרביץ לי. אני מצטער. רק אל תכה אותי. אני אהיה טוב, אני נשבע." הארי התחיל להתייפח והתכרבל על עצמו. הוא הרגיש שהתקף חרדה מתחיל.
עיניו של לואי התרחבו כששמע מה הארי אומר והוא מיהר קדימה לחבק אותו.
הארי צרח כשראה את לואי מתקרב. "אל תפגע בי, בבקשה. זאק, אני אעשה הכל, אל תפגע בי."
לואי היה מבולבל.
זאק?
האם הבחור הזה זאק התעלל בהארי?
"הארי, מותק, זה לואי. אני לא זאק, אני לא אפגע בך, מותק. אני רוצה שתירגע. אתה תפגע בעצמך. בבקשה, מותק, עשה זאת עבורי. אתה בטוח בייב, רק תירגע. "
לואי היה קרוב אליו יותר אך עדיין לא נגע. הוא הניף את ידו ונגע קלות בשיערו של הארי.
הארי נרתע אך נרגע, ונתן ללואי ללטף אותו. "ששש, מותק, אתה בסדר." הארי ריחרח, נשימתו הרבה יותר רגועה.
"אני מצטער. הייתי רע. אני אהיה טוב יותר אני מבטיח."
לואי הניד בראשו וקרב את הילד. "לא, מותק, לא היית רע. הגזמתי יתר על המידה. אתה הבייבי שלי." הארי נשם נשימה מטלטלת. "אני יודע שאתה לא זאק. אני יודע שלא תפגע בי. פשוט לא חשבתי ישר". לואי הנהן ונישק את מצחו.
"האיש הזה, זאק היה החבר שלך?" הארי הרים את מבטו אל לואי. "כן. בשנה שעברה. הוא פגע בי, אבל אני לא רוצה לדבר על זה". לואי כרך את זרועותיו סביב הילד ופשוט חיבק אותו.
בסביבות השמונה, אן קראה להם לארוחת ערב ולואי הכיר את רובין.
"היי, בן, נעים להכיר אותך. הארי סיפר לנו כל כך הרבה עליך," אמר רובין ולחץ את ידו של לואי. "אותו דבר, אדוני. הארי באמת מעריך אותך." רובין נאנח באישור ואז התיישב בראש השולחן.
לואי והארי תפסו את המושבים האמצעיים ואשטון ישב מולם. בזמן שאן ישבה בקצה השני.
"אז, כפי שכולכם יודעים, רובין ואני מאורסים עכשיו, אז רצינו להתייעץ על כמה רעיונות לחתונה." לואי נלחץ. "עזרתי לאמא שלי לתכנן את החתונה שלה, כדי שאוכל לעזור לך." אן חייכה אליו.
"תודה לך, לואי, זה מאוד מתוק. אני אקח אותך לדבר על זה. עכשיו, הארי, חשבתי שאתה יכול להיות המלווה שלי ואשטון יכול להיות של רובין. האם זה בסדר בנים? " שני הנערים הנהנו. "אז נצטרך להכשיר אתכם. ואני רוצה שגם נייל יהיה מעורב איכשהו. אולי הוא יכול להיות נושא הטבעות. אני יודעת שהעבודה אמורה ללכת לילד, אבל נייל מספיק קרוב.. עכשיו, לפרחים, אני לא יודעת מה נעשה. תמיד-" אן נעצרה על ידי רובין.
"יקירתי, יש לנו מספיק זמן לכל זה אחר כך. בינתיים בואו פשוט נהנה מארוחת הערב המשפחתית הזו." אן לקחה נשימה והנהנה, אוכלת ביס של תפוחי אדמה.
"אמא, זה טעים. אני תמיד נהנה מהאוכל שלך יותר אחרי שלא היה לי הרבה זמן." אן חייכה. "לואי, אתה אוהב את זה?" לואי הנהן, הפה מלא אוכל.
"כן, אני אוהב את זה, אן. זה טעים בדיוק כמו איך שאמא שלי מכינה את זה." "טוב, אולי אמא שלך ואני צריכות להחליף מתכונים." לואי הנהן ואכל עוד ביס.
שאר הארוחה שלהם בילתה בשיחה על לואי ומשפחתו.
החתונה לא הועלתה שוב.
YOU ARE READING
YOU WILL BRING ME HOME {l.s Translated}
Fanfictionהארי הוא סטודנט מעט פופולרי בן 16 בבית הספר לבנים ווד קרסט. לואי הוא ילד חדש, בן 18 עם בעיות פחד קלות. הארי עוזר ללואי לקבל את עצמו כמו שהוא והם מתאהבים, אך בדרכם נובעות גם בעיות. All writing rights go to @the_feminist_thumb All binding rights g...
