הארי הוא סטודנט מעט פופולרי בן 16
בבית הספר לבנים ווד קרסט.
לואי הוא ילד חדש, בן 18 עם בעיות פחד קלות.
הארי עוזר ללואי לקבל את עצמו כמו שהוא והם מתאהבים, אך בדרכם נובעות גם בעיות.
All writing rights go to @the_feminist_thumb
All binding rights g...
מאורה נישק את מצחו של הארי לאחר שחבשה את ידיו וניסה להרגיע אותו. אצבעותיו היו די רגישות, אך למרבה המזל לא נעשו כוויות קשות. היא אמרה לו לשמור על התחבושות נקיות ואז השאירה את הבנים לסיים את המפגש שלהם. "אמא שלך הכי טובה," הארי אמר לנייל, מחייך מאוזן לאוזן.
"אני יודע. היא אוהבת אותך כמו בן."
הארי המשיך לחייך עד מכונת הכביסה זמזמה, וסימנה שהיא הסתיימה. הוא קם והלך ללכת להעביר את הבגדים למייבש כשהוא מרגיש שיד קרה עוצרת אותו. "חבר, תן לי לעשות את זה, אתה צריך לארוז." הארי הנהן והלך לחדרו בזמן שנייל החליף את הבגדים ואז התחיל מטען חדש במכונת הכביסה הארי הביט במזוודתו המלאה למחצה שישבה באמצע רצפתו ונאנח. הוא הרים את המזוודה והשליך אותה על מיטתו, ואז ניגש לשידתו המלאה. הוא חפר במגירת התחתונים שלו עד שהגיע למה שחיפש. לייסי ורודים רכים ושקופים הוא הרים אותם והביט בהם התפעל כמה הם יפים. היו לו רק כמה זוגות, ואלה היו המועדפים עליו.
(חולצה כזאת למי שלא יודע גם אני לא ידעתי שזה נקרא ככה
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
הם הרגישו כל כך נחמדים ורכים על מותניו, והוא אהב את האופן שבו הוא נראה בהם.
הוא לעולם לא היה מספר למישהו שיש לו אותם, הם היו הסוד הקטן והמלוכלך שלו.
הוא היה הומוסקסואלי בגלוי, אבל איש לא ידע על הסודות המוצבים בחלק האחורי של המגירה שלו.
או ה"צעצועים "הסודיים בקופסה שמתחת למיטתו. הוא המשיך להסתיר אותם זמן רב, גם כשהביא אותם איתו לבית הספר.
הוא הרחיק אותם מנייל, שהיה גם שותפו לחדר, ודאג שיהיה לו זמן רב להיות לבד כשהוא משתמש בהם.
הוא שמע את נייל חוזר במסדרון, אז הוא הכניס את תחתוניו לכיס המזוודה הצדדי וסגר אותו. תפס כמה סוודרים מארונו והתיישב לקפל אותם. הוא ישב בנוחות על הרצפה כשנפתחה הדלת והאירי הבלונדיני נכנס.
נייל ניגש לשידתו של הארי ותפס כמה מכנסי ג'ינס וחולצות, ואז התיישב ליד הארי כדי לעזור לו לארוז.
"אהה, חבר, לא שאני לא מעריך את עזרתך, אבל לא היית צריך לארוז את הדברים שלך?" הארי הביט על חברו הטוב ביותר. "כבר ארוז, חבר. אני לא איטי כמוך." נייל צחקק ואז חזר לקפל את מכנסי הג'ינס של הארי. הארי רטן אליו ואז נעמד, שלח את זרועותיו חזרה לארונו ותפס חולצות נוספות. הוא התיישב בחזרה ודפק את כתפו כנגד חברו הטוב ביותר. שני הנערים צחקקו וחזרו למשימתם.
~כעבור שעתיים~
"הארי, אני בבית," צעקה אן כשהלכה דרך הדלת. אין תגובה.
"הבאתי אוכל!"
חבטה חבטה חבטה. היא שמעה צעדים ממהרים במדרגות והיא הנידה בראשה. בלונדיני וברוטיני מיהרו למטבח ותפסו את שקיות מידיה של אן. הם הניחו אותן על השולחן והלכו להוציא את האוכל כאשר אן היכתה בחוזקה את גבם.
"אתה לא מתכוון להגיד היי לאמא שלך?" הארי נרתע ממנה, מפחד שהיא הולכת להכות אותו שוב, נייל הסתובב והעיף את עצמו על אן.
"היי אמא, כל כך שמח שאת בבית! תודה רבה על האוכל!" אן משכה אותו ממנה וצחקה עליו, ואז אחזה בהארי והניחה נשיקה רטובה על לחיו.
"לאב, אתה לא מתכוון להגיד שלום לאמא שלך?" הארי ניגב את לחיו והביט בה בשאט נפש.
"היי אמא," מלמל.
היא צחקה בלב וטפחה עליו על הגב. "אוהבת אותך גם יקירי." "כן, מאורה תיקנה אותם," אמר הארי בעודו מביט ברגליו. "ובכן, אני אדאג להתקשר אליה ואודה לה שדאגה לתינוק שלי. עכשיו בואו נבין את הבלגן הזה. אתה צריך לנקות את כל זה עד הערב כי אני לא רוצה שרובין יחשוב שאנחנו לא לא יודעים לשמור על בית. נייל, אתה יכול בבקשה לתפוס כמה מגרדים וכמה ספוגים מחדר האמבטיה שבקומה העליונה. אני אחזור לעבודה, וכשאגיע הביתה, המטבח הזה יהיה נקי. מובן? "
הבנים הנהנו בראשיהם במהירות.
"נכון, טוב, אני אעזוב. אוהב אותך, בנים. מוואה." אן תפסה את המפתחות שלה ועזבה משאירה את הבנים לבהות בבלגן.
