לואי התעורר לצלצול הטלפון שלו.
הוא נאנק והושיט יד כדי לענות, תוהה מי לעזאזל מתקשר ב-2 בלילה.
"שלום?" לואי פיהק בקול רם. "זה לואי טומלינסון?" לואיס כחכח בגרונו. "כן, זה אני. מה קורה?" "אדוני, אני מתקשר מהמרפאה המלכותית של דונקסטר. היה לנו מטופל, הארי סטיילס, שהגיע מוקדם יותר. האיש שאיתו היה אמר שאתה האדם הטוב ביותר להתקשר אליו מכיוון שלא הצלחנו להשיג את אמו. אני אצטרך אותך." לבו של לואי נפל ושמיעתו התערפלה. הארי היה בבית החולים. הוא נפגע. וכל זה היה באשמתו. הכל בגלל שהוא היה מסומם מדיי מכדי להבין שהוא עזב. האיש על הקו חיכה שיענה.
"כן, כן, אני אהיה שם ברגע שאוכל." הוא ניתק וקפץ מהמיטה, זרק כמה מכנסיים לפני שיצא מהחדר. שיט. הוא היה צריך עזרה. הוא לא יכול היה לנהוג במצבו. הוא חזר לחדרו והעיר את חברו. "זאין. תתעורר. אתה צריך לקחת אותי לבית החולים. הארי נפגע." עיניו של זאין התרחבו כששמע את דבריו של לואי.
"כן, מותק, כמובן. בוא נלך." הם יצאו לרכב ונסעו לבית החולים.
זאין עבר הרבה מעבר למהירות המותרת אבל לאף אחד מהם לא היה אכפת. הארי היה צריך אותם. הם הגיעו לבית החולים ולואי קפץ החוצה, מיהר אל הדלתות האוטומטיות.
הוא רץ לחדר ההמתנה, ראשו עדיין חושב לא ברור. הוא היה צריך למצוא את הארי. שולחן פקידת הקבלה. הוא צריך ללכת לשם. הוא מיהר אל השולחן, חסר נשימה ועיניו פרועות.
"שלום, אדוני, איך אני יכולה לעזור לך?" לואי התנשף. "אני לואי טומלינסון. החבר שלי הובא לכאן מוקדם יותר. הארי סטיילס." האישה הנהנה והקלידה משהו במחשב שלה. "הוא במצב אנוש כרגע. הוא נלקח לניתוח מיד כשהגיע. אנחנו לא בטוחים כמה זמן זה ייקח, אז תצטרך לחכות קצת. בבקשה שב". לואי ניגש לאזור ההמתנה והתמוטט במושב.
זאין, שזה עתה נכנס דרך הדלתות לאחר שהחנה את המכונית, ניגש אל לואי וכרע ברך לפניו. "איך הוא?" לואי ריחרח. "הוא בניתוח. אמרו שהוא במצב קשה. אני לא יודע מה קרה". זאין נאנח. "זו אשמתי. רבנו והוא עזב בגללי". לואי הסתכל על חברו בעיניים דומעות.
"על מה רבתם?" זאין שפשף יד על פניו. "הוא היה מוטרד מזה שנעדרנו כל כך הרבה זמן והשארנו אותו לבד. ואמרתי שהוא ילדותי. ואז הוא התחיל לבכות ואמרתי לו להתבגר. אז הוא הלך". לואי פלט יבבה קטנה.
"לא. לא לא לא. זאין. כשאמרתי לו שהוא היה ילדותי אתמול. הוא חושב שאני שונא אותו. רבנו ואז הוא חשב שאני הולך להרביץ לו. הוא קרא לי זאק". הלב של זאין כאב.
הוא ידע איך לואי מרגיש.
"בייבי, זה בסדר. הוא לא ישנא אותך. לא ידעת על העבר שלו אז הוא צריך להבין שלא התכוונת לזה. חציתי גבול. ידעתי על העבר שלו ועדיין אמרתי את זה." זאין קם והתיישב ליד הילד הבוכה.
YOU ARE READING
YOU WILL BRING ME HOME {l.s Translated}
Fanfictionהארי הוא סטודנט מעט פופולרי בן 16 בבית הספר לבנים ווד קרסט. לואי הוא ילד חדש, בן 18 עם בעיות פחד קלות. הארי עוזר ללואי לקבל את עצמו כמו שהוא והם מתאהבים, אך בדרכם נובעות גם בעיות. All writing rights go to @the_feminist_thumb All binding rights g...
