לאחר שנייל וזאין חזרו לחדריהם, לואי וליאם נותרו לבד בדממה מביכה.
לואי החליט לשבור אותה.
"אז אה, אתה וזאין, יוצאים?" ליאם צחק.
"לא, זאין ואני פשוט ממש קרובים. הוא היה שם בשבילי בתקופה קשה מאוד בחיי ופשוט התחברנו. הוא נהדר." ליאם חייך כשחשב על ידידו הטוב ביותר.
"זה נחמד. אני זוכר שהוא תמיד היה כל כך טוב בלהקשיב. הוא מעולם לא ניסה להפריע או לשנות את הנושא אליו."
הבנים חזרו לדממה.
״אתה רוצה לצאת לסיור הזה עכשיו? ״ לואי הנהן. "כן, בטח, בוא נלך." שני הנערים קמו וניגשו לדלת. "בוא נקרא לנייל והארי לבוא איתנו." לואי הנהן, נרגש באופן מוזר מהסיכוי לראות את הילד בעל הראש המתולתל.
מה קרה לו?
שני החברים יצאו לדרך במסדרון, והתנגשו זה בזה. הם הגיעו לדלתם של הארי ונייל וליאם פתח אותה בידיעה שלשני הנערים לא אכפת שהוא לא דפק.
הם נכנסו וראו מראה מקסים.
הארי הוצנף מתחת לזרועו של נייל, ונייל היה עם סנטרו תחוב על התלתלים של הברונטי.
“אוווו, אתם ככ חמודים.” ליאם ניגש אליהם וצבט את לחייהם.
הארי ייבב לעבר חברו חום העיניים.
לואי הרגיש את הזין שלו מתעוות לבכי של הארי. ליאם נחר ומשך את הילד מעל המיטה ובין זרועותיו. "בוא, האז, אתה יודע שאתה אוהב אותי." הארי רטן והתרחק.
נשימתו נעתקה כשראה שגם לואי נמצא בחדר.
"אה, היי לואי."
לואי נופף.
"היי, הארי."
ליאם שם זרוע סביב כל אחת מכתפי הברונטינים ומשך אותן פנימה.
"אנחנו הולכים להראות את לואי הקטן שלנו ברחבי בית הספר. מכיוון שהוא חדש כאן, אנחנו צריכים להראות לו את כל הנקודות הטובות." הארי הנהן ולואי היפף. "אני 1.72, זה לא כל כך קטן." הוא נעמד קצת על אצבעות רגליו והביט בנער הגדול. "כן, נכון, 1.72."
"אז, בחורים, אנחנו יוצאים לסיור?"
הארי הנהן שוב וניאל ירה. "כן, חברים, בואו נעשה את החרא הזה. אני רוצה להראות ללואי את כל המקומות הטובים ביותר ללכת על מנת לדלג על השיעור." ליאם הניד בראשו לדבריו של ניאל, הוא היה די אבא לכולם, עם כמה שהוא היה צריך להוציא אותם מהצרות.
הם כנראה היו מגורשים או מתים עד עכשיו אם הם לא היו בסביבתו. הארי שלף את נייל ממיטתו והם יצאו לדרך, מוכנים להראות לחברם החדש את כל הדברים הטובים בבית הספר שלהם.
"איפה היינו רוצים להתחיל בנים? האם עלינו להתחיל בקצה המערבי של הבניין ואז לעבור, או שנצטרך להתחיל במזרח?" אמר ליאם והביט בחבריו.
"לו, מה אתה חושב?" שאל הארי.
לואי הסמיק מהכינוי. "אתה מכיר את המקום הזה טוב ממני. " "בסדר, מה דעתך שנתחיל בצד המערבי. ככה נסיים את הסיור באותו צד כדי שלא צריך ללכת רחוק כדי לחזור." הבנים הנהנו לעבר ליאם והוא פתח את הדלת המערבית לבניין הראשי, והניח לכולם להיכנס לפניו.
לואי בהה ביראה בתקרות הגבוהות עם נברשות ענק. בית הספר הזה היה יותר מפואר מכל בניין שראה. הוא הרגיש שהוא נמצא בארמון.
"בסדר, בנים, ככה." ליאם הוביל אותם במעלה המדרגות לקומה העליונה, כדי שיוכלו להתחיל מלמעלה ולעשות את דרכם למטה.
גובה הבניין היה בן 4 קומות, והכיתות המרכזיות היו בשלוש העליונות. בקומה הראשונה היו הגימנסיה, חדר האוכל, המשרדים הראשיים, הבריכה המקורה והאולם.
"הקומה הזו היא בעיקר חדרי המדע והמתמטיקה. מעבדות המדע נמצאות בצד המזרחי הרחוק, וחדרי המתמטיקה נמצאים בצד הזה. בין לבין חדרי הרחצה וארון השרת. לא הרבה כאן, אבל הבנתי שזה יהיה היה טוב לדעת איפה מתמטיקה ומדע נמצאים, "אמר ליאם והניף את ידיו בכיוונים הכלליים של החדרים שהוא הזכיר.
"הארונות של השרת הם מקומות נהדרים להתעמק בהם במהירות. האריבו ידע, לא?" הוסיף נייל, מרגיש גאה בעצמו.
הארי הסמיק בעוז ולואי הרגיש גל של משהו בבטנו.
זו לא הייתה הרגשה טובה.
הוא קינא.
הבנים המשיכו ללכת במסדרונות כשליאם הצביע על דברים חשובים למחצה. לואי לא שם לב; כל מה שהוא יכול לחשוב עליו היה הארי נועל שפתיים בארונות השרת עם בחורים אקראיים.
הוא לא אהב את התמונות שמחשבותיו מעלות.
"זו הדלת למרפסת האולם. אנחנו לא אמורים להיכנס לשם בלי אישור של מבוגר, אז אל תנסה להיכנס. בכל מקרה צריך לנעול אותו רוב הזמן." נייל הרגיש צורך להוסיף עוד את המשחק לליאם.
"זה מקום נהדר להתחבר אליו. ראיתי את זאין מחליק לפני כן עם כמה בחורים שונים. זה מעולם לא היה נעול, המורים פשוט אומרים לנו שכדי למנוע מאיתנו לנסות להיכנס לשם." ליאם נאנח.
לנייל לא היה מעצור, אז זה יהיה סיור ארוך בו יוסיף דברים לא הולמים לנאומיו המדהימים. לואי סוף סוף הבין מה נייל מנסה לעשות.
הוא ניסה להוציא ממנו איזושהי תגובה כדי שיוכל לדעת מה המיניות שלו. ובכן, הוא ידע שהם מתנהלים עם זה שזאין והארי מחבבים בחורים, אז אולי הוא יוכל לספר להם.
"אה, נייל, כדי לענות על שאלתך מקודם, אני אוהב בנים." נייל פרץ לגיחוך.
"זה חבר מדהים. תודה שסיפרת לנו." לואי מנע ממנו לומר עוד. "עם זאת, דבר אחד. אני עדיין לא יצאתי. אף אחד אחר לא יודע שאני גיי." ניאל שם את זרועו סביב הילד. "זה בסדר, חבר. אתה יכול לעשות את זה כשאתה מוכן. עד אז נשמור על סודך." לואי חייך, שמח שחבריו החדשים קיבלו את נטייתו המינית.
הנערים סיימו את הסיור שלהם, ללא שום פרשנות נוספת של נייל מכיוון שהוא סוף סוף השיג את מבוקשו מלואי. הם עשו את דרכם חזרה למעונות שלהם, נפרדים וחוזרים לחדרים שלהם. הם נזקקו למנוחה אחרי יום כה ארוך, ויומם הראשון בבית הספר יהיה מחר.
הבנים הלכו לישון, שמחים שכולם הכירו חבר חדש, או במקרה של לואי, חברים חדשים רבים.
מטרה? או שאני אעלה עוד פרק? בכל זאת תצביעו
נ.ב טליה איך הפרק פיצוי? (;
talyaxboys
YOU ARE READING
YOU WILL BRING ME HOME {l.s Translated}
Fanfictionהארי הוא סטודנט מעט פופולרי בן 16 בבית הספר לבנים ווד קרסט. לואי הוא ילד חדש, בן 18 עם בעיות פחד קלות. הארי עוזר ללואי לקבל את עצמו כמו שהוא והם מתאהבים, אך בדרכם נובעות גם בעיות. All writing rights go to @the_feminist_thumb All binding rights g...
