חצויים? הוגוורטס? פחחח נגיד *גמור**

יום רגיל למדי (נגיד)

נ.מ ניקו

לא. לאאא חשבתי, ידעתי שזה חלום אבל זה היה מפחיד. אפילו בשבילי.
זה היה מוזר מדי, וחשוד- מישהו עם עור חיוור כמעט יותר ממני כיוון אליי מקל מוזר, באמצע מבוך מוזר
(לא מתחת לאדמה למזלי) ולחש כל מיני דברים שגרמו לפרצי אור מהמקל לצאת ולפגוע בי, וזה כאב.
רק ש... טוב... זה לא היה לגמרי אני- הרגשתי משקפיים עליי, וזה כאב לי מאוד ולא ידעתי איך להפסיק והכי חשוב, זה במקום שאף פעם לא הייתי בו.

התעוררתי מהחלום בבהלה, מבין שכנראה יהיה לי עוד טיול קטן של חצי עולם. באסה. וכאילו שזה לא מספיק- אני בשלושה ימים במרפאה של המחנה כי מי אם לא סולאס שהכריח אותי.
עכשיו ראיתי את ויל נכנס לכיוון שלי, עם האנרגיות שלו. ''די אנג'לו!''
''היי סולאס''
''מה קרה? אתה נראה מוטרד'', שאל. אוףף לא הוגן שהוא טוב בלקרוא את הפנים שליייי
''הדברים הרגילים.. סיוטים....'' עניתי, ''רוצה לספר?'' שאל אז סיפרתי לו והוא חשב מעט ואמר:''אולי אנבת' תדע'' הוא הרי ידע שאני ואנבת' דיי סבבה, למרות שסיפרתי לה ולפרסי על הרגשות שהיו לי כלפיו...
אז ויל עזר לי לקום מעט כי עדיין הייתה לי סחרחורת, ממש טיפה ואתמול כשניסיתי לקום הוא התווכח שאני יחזור למיטה אבל לא חזרתי והתווכחנו בערך כחצי שעה... הוא ניצח... אני לא מספר איך!
ו... אין לי כוח להתווכח אז הוא שם יד מהכתף לעורף ולכתף השנייה כדי ליצב אותי.

נ.מ ויל
עזרתי לניקו לקום, הוא קפוא!! הבטתי בו והוא נראה די מעוצבן מזה, עם המבט הילדותי שלו כאילו הביאו לו עכשיו צלחת עמוסה באוכל, כמו אתמול.
''מה?'' שאל כשראה שהבטתי בו במבט משועשע.
''סתם,  אסור לי להסתכל עלייך?'' שאלתי והוא נראה נבוך אז החזרתי את היד לכיס והתחלנו ללכת לכיוון ביתן אתנה.
''אולי כדי במקום ללכת לכירון?'' שאל ניקו
''אחחח בסדרררר אבל עד שהגענו?''
''כן, עד שהגענו עכשיו בוא!''
אמר והסתובבנו לכיוון הבית הגדול.

''כירון?'' שאלנו ביחד.
''בואו יקיריי, מה קרה?''
''אז ככה, היה לי חלום שהלך ככה:'' אמר, בדיוק כמו שסיפר לי.
כשניקו סיים לדבר כירון נראה... לחוץ מעט? הקנטאור הרגוע.. לא רגוע?

נ.מ כירון
אוי לא. הם עדיין לא מוכנים!
הנבואה הקדומה. כשהאולימפיים רק התחילו... הם יצרו עוד צדדים בעולם חוץ מבני תמותה ואמונות אחרות. הם יצרו את...
הקסם, בעזרת הקטה.

''זאת עומדת להיות שיחה ארוכה, תתכוננו''.

''כשזאוס והרה וכל האולימפיים רק יצרו את עולם בני התמותה והחצויים הם יצרו עוד סוג, קוסמים. אבל לא כאלה עם טריקים ובלופים אלה כאלה אמיתיים. ניקו, אני חושש שפגשת אחד מהם, אחד אפל במיוחד.
אני יודע זאת מפני שלפני כחמש מאות שנה בערך פגשתי ענק, אבל נחמד, מסתובב לו בחוץ בחיפוש אחר משהו. הוא אמר שהוא במשימה סודית. עקבתי אחריו מעט וגיליתי שהוא בודק לגבי העולם- איך הכל התחיל. כשהוא חקר את המיתולוגיה אני ניסיתי לעזור לו- הוא היה בהלם שעקבתי, אבל זה רק כדי לוודא שהוא לא מפלצת. הוא הראה לי מאיפה הוא- עולם שלם של קוסמים, עכשיו הוא מורה בבית ספר שנקרא הוגוורטס וקוראים לו האגריד. הוא חלק איתי דברים ומרוב שהרגשתי רע על כל המידע שחלק איתי, חלקתי איתו קצת מהמיתולוגיה היוונית, שלנו. גילינו כמה חצויים עם קסם טהור בדם- לא ידענו איך יש להם קסם אבל לא היה לנו זמן לחקור. ועכשיו- אתה, ניקו יקירי קוסם. ה'מקלות' הם שרביט והאיש החיוור- הוא קוסם אפל שנקרא וולדמורט, לפי מה שהאגריד עדכן אותי בסוף השנה שעברה..''

''זה אומר עוד מסע חיפושים?!" שאל ניקו, באמת שאני מרחם על הילד.
''אני חושש שאתה זקוק לעצת האורקל.''

הייי מה דעתכם בינתיים?
מוזמנים לתת טיפים לשיפור או רעיונות:)
אולי הרעיון לא מקורי אבל נקווה שהעלילה כן🐽
נתראה בפרק הבא✨