חצויים? הוגוורטס? פחחח נגיד *גמור**

אוי. מסע צללים.

את הפרק אני כותבת בזמן שאני שומעת את השיר pompeii 😂 זה כיףףף אחלה שיר

נ.מ ויל

''תאחזו בידי, ותתכוננו לבחילה קלה.''
אמר, וכולנו עשינו כדבריו.
אני, ניקו, פרסי, אנבת', פייפר, ג'ייסון, הייזל, פרנק וליאו.
אפילו האגריד.
פתאום- העולם הטשטש, תדמיינו שמסובבים אתכם חזק ומהר, דוחסים אתכם לצינור, משקשקים ועוצרים בבת אחת במקום זר. זה פחות או יותר מה שקרה.

''לזה קוראים התעתקות, אבל אתם עוד לא אמורים לעשות את זה. אולי יש לכם בחילה אבל זה יעבור.''
אמר, וכולנו התרגלנו למסע צללים, והאגריד להתעתקות.
''ואתה אומר לי לא לעשות מסע צללים, שפחות גרוע מזה.'' ניקו לחש, והיה אדיש למצב.
כמה ניקואי מצידו. אני זוכר את תחפושת הסלק שלו, ואיך כולם לטשו מבט...
והוא אפילו לא ברח באותו רגע אלא רק היה המום.
''אז איפה אנחנו בעצם?'' שאל ליאו את השאלה המובנת מאליו.
''ברוכים הבאים לסימטת דיאגון, אני צריך ללכת אז האגריד יעזור לכם בהכל. אומנם יש עוד קצת פחות מחודש-'' (שלושה שבועות ליתר דיוק)''-עד לשנת הלימודים, אבל עדיף להקדים.''
אמר דמבלדור, והתעתק שוב.
''טוב, בואו נלך לבנק, גרינגוסט ומשם נמשיך ונקנה הכל,'' אמר האגריד, עם התלהבות? והוביל אותנו.
הבנק שלהם, 'גרינגוסט', היה מבנה לבן חלק, עם עמודי שיש בכניסה, כמה קומות ודלת רחבה.
כשנכנסנו היו שם יצורים מוזרים..
''הם גובלינים, אחראים על כל הכספות.'' לחש לנו האגריד בקצרה.
ראיתי שכמה התלחששו ושמתי לב שכל השאר גם שמו לב.
''שלום, בואו איתי לכספות שלכם.'' יכולתי להשבע שראיתי אותו מחייך בגללנו.
''שמעתי מה עשיתם, אתם יודעים.''
''או.. תודה.'' לחשה לו אנבת' וראיתי איך כולם מתלחששים אז החלטתי להתלחשש עם ניקו קצת. זה תמיד עוזר.
''היי, לאן אתה חושב שהוא מוביל אותנו?'' שאלתי אותו, והוא מיד ענה:''אני לא יודע, אבל תהיה מוכן.''
בגלל שכירון קרא לנו ישר לפני הקרב, שהיה מסתיים לא טוב, אז נשארתי עם הגיטרת-חץ.
ובמקרה הצורך, אני יכול לשיר או לשרוק.
(ה.כ בגיבורי האולימפוס, נראה לי, אמרו שהוא לא טוב כמו שאר בני אפולו בחץ וקשת או בשירה, אבל הוא מרפא טוב ויודע לשרוק ממש חזק)
הם הובילו אותנו לעגלה, ולקחו את פרסי ג'ייסון וניקו.
''העגלה קטנה, לכן רק חלק יעלו וכל פעם אחרים.''
בינתיים אני הלכתי לדבר עם השאר.

נ.מ ג'ייסון
הם הובילו אותי, פרסי וניקו לעגלה קטנה.
כשנכנסנו, הגובלין משך באיזו ידית, והעגלה התחילה לנסוע. מאוד מהר, אם מותר לציין.
ראיתי את פרסי וניקו מלבינים, נכנסנו עמוק יותר ויותר- הבנתי מה זה מזכיר להם.
אני אישית מעדיף את השמיים, אז אני גם לא הכי נהנה מהנסיעה.
נכנסנו עמוק יותר ויותר, עד שעצרנו, בפתאומיות כל כך עד שפרסי נפל על ניקו, וכנראה מעך אותו קצת.
שניהם היו סמוקים כל כך עד שפשוט התחלתי לצחוק.
''היי אחי, יש לי חברה!'' אמר פרסי, וניקו ענה:''אאוץ'''
בציניות, כמובן. החלטתי להצטרף אליהם אז אמרתי:''פרסי! רגשות בנאדם!'' וכולנו צחקנו.
ברצינות, אני לא יודע מה הייתי עושה בלי החבר'ה.
הגובלין יצא, ואנחנו אחריו. פרסי וניקו היו בכוננות למקרה שיקרה משהו, וגם אני כמובן.
הוא הוביל אותנו קצת, עד שהגענו לשלושה כספות- אחת, האמצעית, מעוטרת ובברקים וסופות, כסופה כולה ובריח אורנים.
השנייה מצד שמאל מעוטרת בים, כחולה כולה וסימן פגעסוסים וצדפים. בריח קצף גלים כמובן.
השלישית מצד ימין הייתה, כמובן, שחורה כולה ומבריקה כזכוכית, מעוטרת בגולגלות, עצמות ויכולתי להרגיש איך היא מושכת אותי, או את הנשמה שלי, אליה.
כולנו פתחנו את הכספות שלנו, נדהמנו לגלות שהיו ערימות על ערימות על ערמות של כסף.
הוא הביא לנו שקים קטנים, שמסתבר שאין להם תחתית.
''מרי פופינס!'' אני ופרסי צעקנו, והתפוצצנו בצחוק.
כן... אז אנחנו חובבי סרטים ישנים, אז מה?
התחלנו להכניס כמה שרק יכולנו, וזה היה המוןןן.
הגובלין נעל את הכספות, ועלינו שוב בעגלה המפחידה והמהירה.
ירדנו מהעגלה, נחושים לא לעלות עליהם שוב.
עכשיו פייפס ליאו והייזל עלו. פרנק נראה מבואס, ו-ויל התקרב לניקו, שעדיין היה טיפה חיוור (יותר מהרגיל)
מעניין מה הסיפור של שני אלה...

פייפר סיפרה לי שאתמול הם הסמיקו המון, התחבקו ו-ויל נישק את ניקו על הלחי. הם אמרו שזה 'כדי שלא ידחפו לעניינים של אחרים', אנחנו לא קנינו את זה.
ומן הסתם אני מאושר בשביל ניקו, בטירוף.
וקופידון לא עשה לו משהו. אני לא יודע מה המצב בינו לבין פרסי, אבל הם נראים בסדר.
''אה, ופייפס,'' קראתי לה לפני שעלתה והתנשקנו. בפה. הבטן שלי עשתה פליפים באוויר, אני הוצאתי את כל החשמל, והרגשתי נהדר מיד. מת על הילדה הזאת, החברה שלי.

היא עלתה, וחייכה אליי ומיד פנתה להייזל וליאו.
הלכתי לויל, להכיר אותו קצת כי באמת- הוא מדריך ביתן אפולו ואני אפילו לא החלפתי איתו מילה מאז שהוא פה.
''היי אחי'', הוא אמר שבאתי ואני השבתי חיוך.
''היי! ממצב?'' שאלתי, והוא ענה עם חיוך:''אתה יודע, רגיל עם כל הדברים המוזרים האלה... נא''. כיף לדבר עם מישהו שלא עבר מסע שלם, אלא פשוט להנות ולא לחשוב על זה.
''יצאת לפני למסע חיפושים או נבואה?'' שאלתי, לדעת עליו יותר.
''תאמת, שלא.''
ניקו הגניב מבט, מנסה לקלוט על מה השיחה, והתקרב לעברינו.
''מה עושים שם למטה?'' אמר ויל, והחווה בראשו לעבר המסילה.
פרסי דיבר על פרנק, וניקו סיפר לו.
''בכנות, אני לא מבין מה קורה פה, אבל כנראה ככה זה עם נבואות.'' התלוצץ ויל, ועניתי:''בגדול, כן.''
וצחקקנו לנו.
פייפס הייזל וליאו חזרו, עם השקים הקטנים.
''טוב, נדמה שאני הבא.'' אמר ויל, והתקדם עם פרנק.
''בהצלחה, סולאס'' שמעתי את ניקו לוחש, ומיד אחרי זה משכתי אותו לצד כדי שלא ישמעו.
''ניקו, מה המצב בינך לבין ויל? תראה, אתה לא חייב לענות ואני לא מכריח אותך פשוט זה נראה יותר מסתם 'ידידים'.'' אמרתי, בעדינות.
''אה.. א-אני.. אני לא סגור על זה.'' אמר, והלך.
אני יודע אני יודע. אני לא אמור להתערב בדברים כאלה. או לגרום לניקו אי-נוחות. אבל בשם האלים, הם מאוהבים שני אלה!

פרנק ו-ויל עלו, הייזל הלכה לפרנק, ושניהם התקרבו אלינו אז יצא שכולנו היינו מול האגריד.

''כולם פה, עכשיו הולכים להשיג ספרים.''
הייתה אנחה גדולה באיזור, נחשו ממי.
בכל מקרה לא נוכל לקרוא אז למה אנחנו באמת צריכים?
אבל בכל זאת הלכנו, אנבת' נראתה בגן עדן. והיא כבר הייתה בו, אם שדות האליסיום נחשבים..
קנינו את הציוד שצריך והתקדמנו לעבר החנות של.. אוליבינדר?
נכנסנו לחנות, והיו שם מאות על גבי מאות קופסאות נעליים. לא, לא נעליים, שרביטים.
''לא ראיתי אתכם קודם, שרביט חדש?
הו! אתם עם האגריד.''
''כן, וזה שרביט ראשון. אבל תזהר, יש להם הילות חזקות במיוחד.'' אמר האגריד.
''יותר משל--'' שאל אוליבינד, ולא הבנו כלום.
''אני לא יודע, אבל מזהיר מראש.''
''טוב ויפה, קוסמים, בואו איתי. נמצא לכם שרביט.''

ווהווווו אנחנו כבר בפרק 7!!!!
איך בינתיים? תיקונים? הצעות לשיפור? תאוריות?
צרחות? מוזמנים.ות לשתףףף יאייי
כוכבים? בשמחה!
ביוששש
נצנצימממממ✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨ ביוששש