חצויים? הוגוורטס? פחחח נגיד *גמור**

אמת או חובה?

הנה המקומות ישיבה, שיהיה יותר נוח:

נ.מ ניקו.

''אמת או חובה?'' שאל ליאו את ויל. טוב, היה שלום רופאי הותיק.

''חובה.'' איך כולם מנסים להיות אמיצים ולבחור חובה... ''בוא, בסוד.'' אמר ליאו, עם החיוך התחמני שלו.
הוא לחש לו באוזן, בלי שאף אחד ישמע. ויל נהיה אדום פתאום, חזר לשבת וסובב את הבקבוק.

אנבת' ופייפר.

''אמת או חובה?'' שאלה אנבת', ופייפר ענתה:''חובה''.
אנבת' חשבה קצת ואמרה:''חובה עלייך להתלבש הכי מכוער שאת יכולה, ולשים את האיפור הכי מזוויע בעולם.'' פייפר נראתה המומה, ומסוקרנת. חיכינו לה שתסיים ו... לא ציפינו לזה.

היא לבשה חולצת סטרפלס עם סמל כמו של ההיפים, רק בצבעים זורחים וכמה קטנים מסביב, שורט שהגיע בדיוק מעל הברך, בצבע כתום זרחני, נעליי בובה עם דגמי בובות מודבקות עליהן, איפור... אין לי איך לתאר, אבל זה היה.. מזוויע, בכנות.

כולנו היינו בשוק, ופייפר גיחכה מהעניין.
פתאום ליאו קרץ אליה, ויל הסתכל עליו וליאו החזיר מבט.
במהירות, ויל הסתובב אליי, התקרב קצת במהירות ובעדינות, הצמיד את ראשו, ונישק אותי. פשוט נישק אותי. היינו מנצחים בתחרות נגד עגבנייה,
וכולם חייכו מסביבנו. זרמתי עם זה, נישקתי אותו גם והוא החזיק בראשי, אני חפנתי בידיי את לחיו. הייתי

המום. התרגשתי ובו זמנית נלחצתי.
'אוקיי, נשיקה ראשונה על הפה. על אמת.' חשבתי.
כן, אני לא כזה שמתרגש אבל אני גם לא כזה אוהב הפתעות.

היינו ככה בערך.. 10 שניות. ראיתי כמה חצויים שהסתכלו, כמה הרבה. והם מיהרו להתפזר.

''לא עשיתי את זה רק בגלל החובה.'' לחש ויל, ו- לעזעזל עם פרסי! הנה זה חוזר.
פייפר שרקה, ליאו חייך, הייז חיבקה אותי, ובמהרה כולם הצטרפו לחיבוק. וכן, גם ויל. אני לא מת על מגע, אבל הם כבר עברו את גבול המשפחה, אז זה די בסדר. אני מרגיש בנוח איתם.

כשכולנו נרגענו, ויל קרץ לי, בעיניו הכחולות שמקודם, חצי טבעתי בהן. אבל עכשיו? כל כולי טבעתי בהן.
החזרתי לו חצי חיוך, כשכל גופי קורס שם בפנים.

נ.מ ויל
מצד אחד... אני חייב להודות לליאו.
מצד שני, אני חייב להרוג אותו.
אומנם ניקו זרם, אבל זה לא אומר שהיה לו נוח עם זה...
קרצתי לו, והוא השיב לי חיוך קטן שמסמן הרבה.
וכן.. היום יום ההולדת שלי. לא כולם יודעים, אלה רק קיילה אוסטין ו.. נראה לי שגם ניקו. וכל שאר ביתן אפולו. (ה.כ, תראו... הם עדיין בחופש אז נזרוםםם)