חצויים? הוגוורטס? פחחח נגיד *גמור**

האתגר

נ.מ ניקו

ישנתי... די טוב. היום יש את האתגר של ביתן ארס. אני ו-ויל בטוח ננצח!

התעוררתי והלכתי לחדר אוכל. ויל אוטומטית כבר היה שם, והחזיק שתי צלחות מלאות באוכל, שגם אם הוא היה כחול, לא פרסי ולא ליאו היו מצליחים לגמור.
אבל לי, איש הרעיונות, הייתה תוכנית.
''בוקר טוב איש השמש''. הוא הסתכל עליי בתהייה מהכינוי החדש, אבל רק אמר ''בוקר טוב, ילד מוות''.
הוא הביא לי צלחת, והלכתי להקריב לאלים. הקרבתי קצת הרבה יותר מחצי האוכל, טא דא, התוכנית הגאונית.
''אפ אפ אפ אפ! אל תחשוב שלא ראיתי!'' אמר, כמובן, והעמיס לי חצי משלו. אוי וי.
כמה חצויים הסתכלו עלינו כי *ויל* קצת צעק כאן.
נאנחתי,''מוכן לאתגר?''
''או, אני תמיד מוכן'' ענה, עם התלהבות.

לאחר כמה ריבים שאולי קשורים לאוכל ואולי לא, קלאריס הלכה ליד כירון ואמרה לכולם:''היי מקווה שישנתם טוב, כי האתגר היום ואנחנו הולכים לקרוע אתכם!'' משום מה, הייתה לי הרגשה שזה נכון.

קלאריס עצרה רגע לקבל תשומת לב, והמשיכה:''אז זה האתגר,
יש ארבעה אתגרים:
-אחד, תחרות ריצה סביב כל המחנה כולל האגם (בלי כוחות פרסי!) והיער, 2 סיבובים.
-שתיים, אתגר מריצות- הכנו לכם שביל קוצים, ארוך במיוחד, ואתם צריכים לעשות עם בני הזוג שלכם מריצה ולעבור הלוך חזור.
-שלוש, שתלנו לכם כמה מלכודות ביער, אם התמזל מזלכם, תפגשו מפלצת ותקבלו ניקוד בונוס.
-ארבע, תחרות זוגות- כל זוג מתחרה נגד זוג אחר, בהשוואה לכוחות, אבל כדי שלא- שיהיה מעניין, ונלחמים בזירה עם הכוחות.

בני ארס לא יתחרו וישפטו, להגינות.''

''הוגן זה לא,'' לחשתי לויל שציחקק.
''אנחנו עוברים את זה בקל!'' אמר, וחייכתי להתלהבות המידבקת שלו.

''תתחלקו לזוגות'' קלאריס צעקה.
יכולתי לראות את הזוגות מאלה שאני מכיר:
אנבת' ופרסי
ליאו וצ'רלי (ה.כ קשה לי על צ'רלי, וגם על קליפסו, זה מה שיצא)
פייפר וילדה מביתן אפרודיטה
קיילה ואוסטין...
עכשיו הבנתי כמה אנבת' ופרסי בעלי מזל שהם מאותו מחנה.
כמה חצויי ארס הובילו אותנו לקו הזינוק.
''היכון, הכן, צאו!!''
אני ו-ויל רצנו בקל ולאט לאט הרמנו קצב.
''תביא את היד'', הוא ביקש. לא הבנתי למה אבל הבאתי אותה בכל זאת, והוא משך אותי יותר מהר, מדרבן אותי לקצב שלו.
הגענו לאגם וקפצנו ראש, ראיתי את פרסי עובר את זה במהירות גם בלי הכוחות, מחזיק באנבת'.
ושנינו צללנו.
עזרתי לו לעלות למעלה והמשכנו לרוץ במהירות.
הגענו ליער וניווטנו בין העצים, כשלפתע ויל עצר.
''ויל! מה קרה?'' שאלתי, מנסה להבין.
''א-אתה לא שומע? החורשה ה-היא לוחשת דברים..''
''מה?'' לא הבנתי מה קורה.
''בוא, נמשיך בינתיים ונדבר עם כירון אחרי זה.'' אמרתי, והמשכנו.
קפצנו מעל סלעים ועצים, מעדנו טיפה, כמובן שהכל כפול פעמיים והגענו לקו הגמר.
''מקום 24 מתוך 48, וכמה פרשו וכמעט כל העשרה שהפסידו יצאו.'' לחש לי, בשמחה והתלהבות.
''הכל בזכותך, דרבנת אותי בהתחלה..'' אמרתי.
הוא חייך חיוך נבוך והעיניים שלו נצצו. העיניים שבאמת היה כל כך קל לטבוע בהן..
השבתי לו חיוך, וחצוי ארס צעק:''זמן לאתגר הבא!''
אתגר מריצות. אוקיי, קלי קלות. כולה כמה קוצים.. בקטנה.
''אני למטה, העור שלך עדין מדי, פרינססה''.
אמר לי, ואני כמובן שהתגוננתי:''אמרה המלכה.''
''חוץ מזה, אני יכול לרפא או להוציא ממני את הקוצים באמצע.'' אמר, וחייך חיוך ניצחון.
''אויש נו בסדר!" נכנעתי.
הלכנו לתחילת השביל ובוא נגיד ככה, הם לא הגזימו כשאמרו שהוא ארוך.
''בטוח שתוכל לעמוד בזה?'' שאלתי, עם דאגה אמיתית.
''כן כן אל תדאג.''