חצויים? הוגוורטס? פחחח נגיד *גמור**

מילמול מילמול

התמונההההה אני יצרח וימות בשקט😂😂😂
סליחה מראש על כל הזמן שמתחיל לוקח לי להעלות פשוט לא הייתי בבית ולא היה לי זמן
נ.מ ויל
נרדמתי על הכורסא, עם ניקו בזרועותיי. ''לילה טוב, ילד מוות.'' לחששתי לו, והוא החזיר:''לילה טוב, סולאס''.
הרגשתי איך גופו נרפה לאט לאט, פניו השלוות והרדומות וגופו החסר משקל.
ואז, כאילו שאסור שזה יקרה, כנראה הגיע סיוט. מהעבר, לפי המילמולים.
''ב-ביאנקה!'' הוא לחש, והתחיל שוב לרעוד. הוא מילמל עוד כמה מילמולים חסרי הקשר, עד שדמעות קטנות ובוגדיניות החלו לנזול על פניו.

הידקתי את החיבוק, לחשתי לו מילים טובות וליטפתי את שיערו. אם הוא היה יודע, הוא היה הורג אותי.

''ויל'', לחש. וקפאתי. הוא עדיין ישן. הוא.. חולם עליי? בסיוט? אני חייב להוציא אותו מזה, אפילו אם זה רמז על וולדיש. זהו.

''ניקו, ניקו.'' הוא נשאר שם, מכווץ.
''ניקס! ילד מוות!'' הוא התחיל להתעורר, ומחצתי אותו, ממש מחצתי.
''ויל? מ-מה? עזוב, עדיף לא לדעת''.
הוא שם לב לדמעות, כאילו לא ראיתי אותן כבר, ושאלתי במהרה:''על מה חלמת?'', הוא נראה חושש מעט והתחיל לספר:''ההוא בלי האף. ה-הוא מצא דרך... להעלות את ביאנקה. ואיים עלייך.אני נשבע, פעם הבאה אני רוצח אותו ואת כל הצבא המטופש עם המסכות המטומטמות שלו. שיקפצו להרה.'' אמר, נרגז ומעוצבן וחייכתי. ניקו, הגן עלי, כשהוא זה שצריך טיפול מבינינו.

''אני יודע להילחם, אתה יודע.''
''באמת, סולאס, אתה?'' גיחך לעברי, עם מעט ציניות.
''מי אתה ומה עשית לילד המוות שלי?''
''נו באמת... שלך?''
''רק שלי. אתה שלי אני שלך.''
''כמה טוב לחזור לגן.''
אמר, ולא יכולתי שלא לחייך לעברו. הוא מתחיל להיפתח יותר, ולגחך. ולהיות ציני. אני אוהב את בן האדס הזה.
''הסיוט נגמר, תחזור לישון, ניקס''
(ה.כ איפ ניקס מזכיר לי את האלה הזאת בטרטרוס עם אחוזת הלילה😂 וניקו חיוור עם בגדים שחורים זה מבלבל😂😂)
''מה שתגיד, סאנשיין.''
''-איך קראת לי?''
''אל תהיה מופתע, אתה ממציא לי עשר שמות כל יום. צריך משהו חדש כבר חוץ מסולאס.''
''אז מה עם 'הבן זוג המדהים שלי והרופא החתיך ומנשק אלוהי ויותר טוב ממני ומאפולו?'''
''נא, אני אסתפק בסאנשיין.''

נשארנו לדבר עוד קצת בלחש, כדי לא להעיר את כולם. פרנק התעורר באמצע. אתם לא רוצים לדעת מה הוא חשב. וגם ליאו, פעמיים.

המשכנו לדבר, וגילינו שכבר בוקר.
''בגללך לא ישנתי!'' התלונן.
''הי, אתה ישנת חצי שעה טובה, לעומתי!''
פייפר התחילה להתעורר, ואחריה אנבת' וג'ייסון.
''ממתי אתם ערים?!'' כמעט וצעקה עלינו, וקלטה שחלק עוד ישנים.
''ערים? היינו צריכים לישון?''
אמר ניקו, וזו חייכה חיוך תמים. מהסוג הלא טוב.
''הו לא פייפר, רק דיברנו בחייאת!''
יריתי לעברה, וזו שמחה.
ג'ייסון התעורר וחיבק אותה מאחור.
''רואה! למה אותי אתה לא מחבק ככה? אני גם הבן זוג שלך, מגיע לי פרס על זה שהצלחתי להתקרב אל 'ילד המוות' המרוחק''
התלוננתי, כדי לעצבן, והוא התגונן וענה:''סתום, סולאס''.
''מה יש היום?''
חזרנו לשגרת הלימודים. הידד.
''סנייפ, קרפדה, מקגונגל ועוד כמה.'' ענתה אנבת', וליאו החוויר. ''גברת פינק? היא.. חזרה לעצמה?''
''אני לא חושב שהיא אי פעם באמת הייתה היא.''
אמר פרסי, להקל על האווירה וצחקנו מעט, חוץ מניקו.