האלפית והחזיונות המסתוריים

פרק ראשון- הקדמה

"מה את זוכרת ממה שקרה?" אחות בעלת שיער
חום-שחור, בעל קצוות סגולים דהויים וחלוק לבן
ארוך שהגיע עד נעליה, שאלה אותי מיד לאחר שהתועררתי בבית החולים הסמוך לביתי. "כל מה שאני זוכרת זה אש-והרבה." ניסיתי לשחזר מה קרה שם. "הבית היה מלא באש. נחנקתי ובקושי הצלחתי לנשום. הצעקות של אמא ואבא" הכל פתאום התחיל לחזור אליי. "א-אני זוכרת איך לא הפסקתי לבכות מלחץ, האש סגרה עליי, אור שחור סוגר עליי מעל הכיוונים" התחלתי להזיע מהידיים מעט. "ניסיתי להיאבק בו והנה אני כאן." עניתי לה, קצת בהלם, מנסה לעכל את מה שעבר עליי בימים האחרונים.
הבית שלי עלה באש
התחלתי לשאול את עצמי שאלות
למה אני בבית חולים?
נפצעתי?
נורא?
כמה זמן אני כבר פה?
עד מתי אני צריכה להישאר פה?
פיספסתי את היום הולדת שלי?
הבית בסדר?
מי עשה את זה?
אני בסדר עכשיו?
מה קורה לי?

השאלות התרוצצו לי בראש כמו נמלים קטנות; לא הפסקתי לחשוב על מה קרה ויקרה, איך ממשיכים מכאן או האם זה ישפיע עליי.

אבל, בשביל להבין איך הגעתי למצב הזה, צריך להתחיל מההתחלה.
אז איך בעצם הכל התחיל?