האלפית והחזיונות המסתוריים

פרק עשירי- הפיה והרופאה רוקמות מזימות

ג'ק לא דיבר איתי במשך כל החודשיים האלה, אני מפחדת שקרה לו משהו.
"אני יצאת" אמרתי לאמא.
"אין בעיה, אבל  תחזרי עד ארוחת הערב". הנהנתי. יצאתי לכיוון הבית של ג'ק.
הגעתי, אבל הוא לא היה שם. "היי רוז, איפה ג'ק?" שאלתי את רוז אמא שלו.
"היי!" אמרה, חיבקה אותי והוסיפה:
"קבעת איתו? כי הוא לא כאן עכשיו, הוא אמור להגיע תכף."
"לא קבעתי איתו, אני יכולה לחכות בחדר?" עניתי, בתקווה שהיא תגיד כן.
"ברור" היא אמרה ועליתי במדרגות שמובילות לחדרו.
נכנסתי וראיתי לפחות עשרים תמונות של צפרדעים על הקירות. אם יש משהו שהוא אובססיבי אליו; זה צפרדעים.
בערך אחרי עשר דקות הוא הגיע וחיבקתי אותו.
"מה את עושה פה?" הוא שאל וצחק. היה נראה שהוא שמח שאני כאן.
"באתי לבקר אותך, לא דיברנו הרבה זמן" עניתי לו. "טוב לראות אותך" הוא אמר ושיחק לי בשיער.
"ועכשיו, מה הסיבה האמיתית שבאת?" הוא אמר. איך הוא ידע? אוף, טוב אני חייבת לגלות לו. אבל לא עכשיו.
"למה אתה חושב שאני באה כשאני צריכה משהו? אולי אני רק צריכה חיבוק?" אמרתי וצחקתי.
"תחושת בטן. הנה החיבוק שלך". הוא אמר, חיבק אותי, והצטרף אלי לצחוק.
"די נו, תהיה אמיתית עכשיו, את צריכה משהו?" הוא אמר לי והסתכל עלי במבט של את יכולה לספר לי הכל.
"למען האמת כן. אבל אל תחשוב שבגלל זה באתי." אמרתי לו, והוספתי: "אני צריכה עזרה. היו עוד חזיונות". הוא שתק לרגע, ואז אמר: "תשפכי".
--
סיפרתי לו על הפיות והכל, על זה שראיתי שאלסקה עובדת עם ג'ולקה, את זה שגיליתי שאם אני מרגישה רגש קיצוני מידי אני נכנסת לחיזיון בלי רצון, את הכל- בלי להחסיר שום דבר. נו טוב, הכל חוץ מהעובדה שהמצב הכלכלי שלי לא משהו.
"איך לא סיפרת לי על זה עד עכשיו?" הוא אמר לי ונראה שהוא המום.
"ניסיתי" אמרתי לו.
כל פעם שניסיתי לדבר איתו או להיפגש איתו לא ידעתי מה להגיד.
"בפעם הבאה את אומרת לי- בלי משחקים" הוא אמר לי וחיבק אותי שוב. הנהנתי.
"מה השעה?" אמרתי והסתכלתי על השעון. אני אפספס את ארוחת הערב- אמא הולכת להרוג אותי.
"אני חייבת לזוז, נמשיך לדבר על זה בפעם אחרת, טוב?" אמרתי, והוא הנהן.
--
"איפה היית- אני רוצה הסברים".  אמא תקפה אותי ברגע שנכנסתי הביתה.
"אצל ג'ק" עניתי לה, ושמתי את התיק שלי על הרצפה.
"למה היית שם עד שעה כזאת?" אמא תחקרה אותי, כנראה שהיא לא מאמינה לי.
"כי הוא לא היה בבית כשהגעתי, אז חיכיתי לו. אני נשבעת לך אמא". עניתי לה והוספתי: "מוזמנת לשאול את רוז, היא הייתה בבית".
"לא צריך, אני סומכת עלייך" היא ענתה לי.
--
"רוצי. הכי רחוק שאת רק יכולה. אני מתחננת אנדי, אל תחזרי לאחור ואל תחשבי על מה שקרה ומה שיקרה, רוצי בלי לחשוב, עד שתגיעי למקום בטוח". אמא אמרה, והאור השחור שאב אותי אליו. כן, זה שוב היה חזיון.
החזיונות שלי התחילו להפוך להיות על בני המשפחה שלי, וכל מי שקרוב אלי. אני לחוצה, אפילו יותר מהרגיל, אבל אני משתדלת לשמור על קור רוח. החלטתי לצאת ליער, אני אוהבת לטייל שם בלי סיבה.
הכל היה רגיל שם, הנהר הזורם, פטריות שצמחו, העצים הרבים, חוץ מדבר אחד- היו שם פיות, המון פיות. הן הלכו בקבוצות של חמש, זה היה נראה שהן מחפשות משהו.
"מכאן" אמרה פיה בעלת שיער חום שהיה אסוף לצמה, עם שמלה לבנה וסיכת כתר. רגע- זאת הייתה יוליה, אחת הפיות מהחזיון שלי. החלטתי לעקוב אחריהן, אני חייבת לגלות מה הן מחפשות.
--
הן התמקמו באמצע היער, עמדו במעגל והתחילו לדבר.
"אני מציעה שנעזוב את זה בשקט- אף אחד לא ידע אם אנחנו לא נספר". אמרה יוליה.
"אני מתנגדת יוליה" אמרה פיה בעלת שיער כסוף שמאוד דומה ללבן, וחליפה כתומה, שלא הכרתי קודם לכן. "אני חוששת שזה הפתרון היחיד שלנו אריקה". ענתה לה יוליה.
החלטתי לשייך את הפיות לפי צבע הלבוש שלהן: אז יש לי את הפיה הלבנה- שזאת יוליה, יש את הפיה האדומה- שזאת אלקסה, ויש את הפיה הכתומה- שזאת אריקה. במהלך השיחה של הפיות הבנתי גם שלפיה הירוקה קוראים איזבל, ולפיה הסגולה קוראים אליס.
"אלקסה, איך את הולכת לצאת מהמצב שאת נמצאת בו?" שאלה יוליה את אלקסה, אלקסה נראתה חיוורת.
"מאיזה מצב אני צריכה לצאת?" שאלה והיה נראה שהיא בטוחה מה יוליה הולכת לענות לה.
"מצב ג'ולקה, אם את מבינה למה אני מתכוונת" היא ענתה לה. מצב ג'ולקה?! הפיות האחרות יודעות על זה? מה קורה כאן? התאפקתי לא לצאת לשאול אותן.
"אם אני אביא לה את אנדי הזאת, והמשלוח יתקיים, אנחנו נוכל להשתחרר לחופשי, אתן תעשו מה שאת לא תעשו ואני אוכל לעזוב את כולכן סוף סוף". היא ענתה ועלה חיוך מרושע על הפנים שלה.
היא התכוונה אלי. מה אני הולכת לעשות עכשיו? אני סחורה? היא בכלל רוצה להיפטר מהן? מה הולך לקרות? אלקסה עצרה את מחשבותי ואמרה: "את מוזמנת לצאת, אנחנו יודעות שאת כאן- אנדי".
היא קראה לי הרגע? לצאת? לא לצאת? זה מסוכן? מי יודע מה הן יכולות לעשות לי?! כברירת מחדל, החלטתי שאני אצטרך לצאת בסופו של דבר.
--
"א-אני מצטערת, לא הייתי צריכה לעקוב אחריכן, פשוט בחיים לא ראיתי פיות". שיקרתי להן אחרי שיצאתי מהמחבוא שלי.
"זה בסדר, אני יוליה אגב, נעים לפגוש אותך, אני בחיים לא פגשתי חצי אלפית" היא ענתה לי ונגעתי באוזן ימין שלי.
"נעים לפגוש אותך גם, יוליה" אמרתי לה בחזרה, הבטתי באלקסה, והוספתי: "אל תקחי אותי אליה, אני מתחננת, את ראית מה היא יכולה לעשות לי".
הייתה שתיקה לכמה רגעים ואז היא ענתה לי: "אין לי ברירה, אני מצטערת" והתחילה לצחוק.
"מה כל כך מצחיק?" שאלה איזבל, הפיה הירוקה.
"שאתן כל כך סתומות- פיות טיפשות" ענתה לה אלקסה ואז חבורה של אלפים יצאו מהשיחים ואיתם ג'ולקה. "אז אני מבינה שעלית עלי, אנדי". אמרה לי ג'ולקה והתחילה לצחוק.
"ברור שעליתי עליך, את לא כל כך טובה בלשמור סודות" עניתי לה בתקיפות מעורבבת עם חשש קל. אני לא כל כך טובה בעימותים.
"תקשרו אותן" אמרה ג'ולקה והחיוך שעל פניה הפך למפחיד במיוחד.
"רוצו!" צעקתי לחבורת הפיות, והתחלתי לירות בחץ וקשת שלי לכל עבר, עד שפגעתי באלפים שניסו לקשור אותי. זאת הסיבה שאני לוקחת איתי חץ וקשת- אין לדעת מה יקרה. רצתי בלי להסתכל לאחור בתקווה שלא ימצאו אותי.