האלפית והחזיונות המסתוריים

פרק חמישי- אחיות, חיות ואהבות חדשות

פתחתי שוב את העיניים ואמרתי בקול שכבר היה מבואס מעצמי: "אל תגידו לי שזה קרה שוב" הסתכלתי על ג'ק שכבר היה רגיל לכל זה, ועל ג'ולקה שבודקת אותי בצד.
"טוב אז לא נגיד לך" אמר ג'ק וצחק, הצטרפתי אליו.
"יש דרך שאני אוכל לשלוט בזה? זה כבר מתחיל להיות מעיק" שאלתי את ג'ולקה, שעכשיו התחילה לבדוק לי לחץ דם.
"כרגע לא, בגלל זה לא רצינו לספר לך ולהלחיץ אותך" ענתה לי, ואני הפכתי מבואסת.
"אז כרגע אני פשוט אצטרך לחכות, ופשוט לא להרגיש שוב דבר אם אני לא רוצה להתעלף?" עניתי בציניות וצחקתי.
המצב הזה מוזר לי, אז אני צוחקת בשביל לא להיות לחוצה. זה קורה לי הרבה פעמים, נגיד לפני חיסונים, מבחנים, או סתם לקיחת אחריות.
"נראה לך? אנחנו נמצא משהו, נכון ג'ולקה?" אמר ג'ק והפנה את מבטו לג'ולקה. הוא כנראה היה לחוץ. היא שתקה לרגע, כנראה מתוך מחשבה, ואז ענתה "כן, אבל אני לא יודעת כמה זמן זה יקח".
כמה רגעים אחרי נכנסה לילי לחדר.
"מה את עושה פה? אמרתי לך שאת לא חוזרת לכאן" אמרתי ללילי בקול תוקף למרות שהייתי קצת מסוחררת.
היא כבר יודעת שאני יודעת מה היא עשתה, ושאני כועסת עליה מאוד שהיא לא סיפרה לי.
"באתי לראות מה קורה איתך, למה את כל כך כועסת עלי? מה כבר עשיתי?" ענתה והפנתה אלי פרצוף חמוץ.
"אני חושבת שנשאיר אותכם לבד" אמרה ג'ולקה והפנתה מבט לג'ק "הבנתי" ענה לה ג'ק והוסיף: "ניפגש" אמר לי וכמובן שעניתי לו: "ברור".
הם יצאו מהחדר והשאירו אותי עם לילי או איך שאני התחלתי לקרוא לה: "מפלצת".
"מה יש לי? מה יש לך!" אמרתי לה ברגע ששמעתי שהם עזבו לחלוטין.
"מה את רוצה ממני? לא שלטתי בזה ושתינו יודעות את זה!" היא החזירה לי בקול תוקף. היה שקט לרגע ואז החלטתי להפר אותו.
"אני מצטערת, לא הייתי צריכה להגיב ככה, איך היום שלך?" היא באמת לא אשמה, אני סתם עצבנית ולחוצה. היא הפנתה אלי מבט מבולבל.
"די בסדר אני מניחה, קצת עמוס אבל הייתי חייבת לבוא לבקר אותך אחרי חודשיים" ענתה, היה נראה שהיא נרגעה. שוב הייתה שתיקה בחדר
"מתי משחררים אותך?" שאלה.
"אני עדיין לא יודעת" השבתי.
"אני מקווה שבקרוב"
"גם אני, תאמיני לי" אמרתי ואז נכנסו עוד שני רופאים וג'ולקה לחדר, וטענו שהם צריכים עוד בדיקת דם.
"ניפגש בקרוב אה?" אמרתי ללילי אחרי שהם ביקשו ממנה לצאת.
"ברור, ביי סיסי" ענתה.
"ביי" השבתי בחיוך.
--
התעוררתי וחמש רופאים הביטו בעיניי.
"מה קרה?" שאלתי והתחלתי להסתכל על כל החדר.
"התעלפת שוב" ענה לי רופא בעל שיער ג'ינג'י חלק.
"לכמה זמן הפעם?" שאלתי המומה.
"עוד שבוע, אני כבר לא יודעת מה להגיד לך אנדי" ענתה ג'ולקה
"אני בסדר עכשיו?" שאלתי, הייתי חייבת.
"כן" ענתה לי, והמשיכה לבדוק אותי כאילו לא קרה כלום.
אחרי חודש של בדיקות ללא הרף, החליטו לשחרר אותי הביתה, וכמו בפעם הקודמת, ג'ק חיכה לי שם, מחכה לראות את פניי בבית בחזרה.
"סוף סוף אה?" הוא אמר תוך כדי שהתיישבתי על המיטה בדחרי. "כן, סוף סוף".
"אני אתן לך יום להתאפס על עצמך, ומחר את חוזרת כמו חדשה. ואל תתעלפי לי שוב בסדר?" הוא אמר והתחיל לצחוק
"אני ממש אשתדל" הגבתי בציניות והצטרפתי לצחוקו.
אחרי שעה בערך הוא הלך הביתה ואני נכנסתי להתקלח.
יצאתי מהמקלחת ואז לפתע התחיל לכואב לי הראש וראיתי אור שחור, התחלתי לתפוס את הראשי והתחלתי להרגיש כאילו אני נשאבת לשם.
התחלתי לראות את מילו, עוף החול שלי. הוא עמד להכנס לווטרינר מיוחד בעוד חץ נרה לו ללב. יצאתי מהאור השחור, ודמעות זלגו מעיני.
"לפי דעתי זה היה עוד חיזיון, אבל הפעם לא התעלפתי, רק ראיתי שחור" סיפרתי לג'ק אחרי שהתקשרתי אליו והוא הגיע עד אלי כשהוא שמע מה קרה.
"יש סיכוי, אבל את בטוחה שראית את מילו ולא עוף חול אחר?" שאל ג'ק והוא היה נראה המום. "אין לעוד אף אחד בכפר עוף חול לפי מה שאני יודעת, זה בטוח מילו" אמרתי והדמעות המשיכו לרדת. איך יכול להיות שהוא יפגע? "הכל יהיה בסדר, אנחנו נוודא שזה לא יקרה" אמר ג'ק וחיבק אותי חזק.
"תודה" אמרתי לו והוספתי "מה הייתי עושה בלעדיך".
"שטויות" השיב לי וחיבק אותי אפילו יותר חזק.
--
כל הלילה לא הצלחתי להרדם. המחשבות על מילו שיגעו אותי. מה יקרה אם אני לא אצליח להציל אותו? איך זה בכלל יקרה? מה יקרה? מתי? מה אני אמורה לעשות? המחשבות מילאו את הראשי. קיבלתי אותו כשהייתי קטנה ומאז אני מספרת לו כל דבר כאילו הוא החבר הכי טוב שלי. הוא עושה את עצמו מקשיב ומהנהן עם ראשו על כל דבר שאני אומרת.
מאז ומעולם הייתי טובה עם חיות, תמיד היה לי סוג של קשר מיוחד איתם.
שוב אני רואה אור שחור. רגע, זה אומר שיהיה לי עוד חיזיון? אין ברירה, אני חייבת לבדוק.
--
צדקתי, זה היה עוד חיזיון. הפעם זה היה ג'ק-כאן כבר התחלתי לדאוג אפילו- יותר ממה שכבר דאגתי. ג'ק עמד בתחנת האוטובוס שלו, וחיכה לאוטובוס שיגיע, זה היה נראה כאילו הוא היה צריך להגיע הביתה.
ג'ינה, האמא השניה שלו, התקשרה אליו ואמרה לו שהוא חייב לחזור הביתה. אז כנראה שהוא לא צריך להגיע הביתה חשבתי לעצמי.
הוא ענה לה שהוא לא חוזר עד שאני אהיה בסדר. לפתע ראיתי את עצמי בחיזיון, השיער החום שלי התנופף ברוח הגשם, לבשתי מעיל צהוב שהגיע עד ברכיי, טייץ שחור חלק, מגפיים צהובות תואמות למעיל ובידי אני מחזיקה מטריה. עיניי החומות שתואמות לצבע שיערי היו מלאות שמחה כאשר הבטתי בג'ק. דמותי העתידית רצה אליו, ומחבקת אותו.
"אתה באמת לא חייב" היא אמרה לו והוא..רגע מה? נישק אותי? מה קורה פה?! הוא החבר הכי טוב שלי, הוא לא יכול פשוט לנשק אותי. נישקתי אותו חזרה. אוקיי זה כבר מתחיל להיות מוזר, מה לעזאזל קרה לי עכשיו.
יצאתי מהחיזיון התחלתי להתנשף. "זה לא יכול להיות, שום סיכוי" לחשתי לעצמי וקמתי לקחת לעצמי כוס מים, אחרי מה שראיתי כאן, לחלוטין הייתי צריכה אחת.
מצאתי את לילי בסלון, משחקת בחצים שלי. "מה את עושה-?" אמרתי לה בלחש ולקחתי לה מהיד את החצים שלי במהירות לפני שהיא תיפגע.
"מה את עושה כאן?" ענתה לי בלחש.
"אני שאלתי קודם" אמרתי לה בקול עצבני ומבולבל, עדיין מהחיזיון.
"מתאמנת, ואת?"
"מה יש לך להתאמן בלילה? אני רק באתי לשתות מים" השבתי תוך כדי שהוצאתי קנקן מים מהמקרר. "סתם רוצה להתאמן, יש לך בעיה?" ענתה והוסיפה: "ממתי את קמה באמצע הלילה? קרה משהו?" הרגשתי שהיא מתחקרת אותי.
"סתם, התעוררתי והייתי צמאה". עניתי, תוך כדי שמזגתי לעצמי מים בכוס, שלא תחשוד, והוספתי: "פעם הבאה כשאת רוצה את החצים, לפחות תבקשי". "בסדר בסדר, סליחה" היא ענתה לי וחזרתי לחדר, לנסות לישון.