"מה את זוכרת ממה שקרה?" אחות בעלת שיער
חום-שחור, בעל קצוות סגולים דהויים וחלוק לבן
ארוך שהגיע עד נעליה, שאלה אותי מיד לאחר שהתועררתי בבית החולים הסמוך לביתי. "כל מה שאני זוכרת זה אש-והרבה." ניסיתי לשחזר מה קרה שם. "הבית היה מלא באש. נחנקתי ובקושי הצלחתי לנשום. הצעקות של אמא ואבא" הכל פתאום התחיל לחזור אליי. "א-אני זוכרת איך לא הפסקתי לבכות מלחץ, האש סגרה עליי, אור שחור סוגר עליי מעל הכיוונים" התחלתי להזיע מהידיים מעט. "ניסיתי להיאבק בו והנה אני כאן." עניתי לה, קצת בהלם, מנסה לעכל את מה שעבר עליי בימים האחרונים.
הבית שלי עלה באש
התחלתי לשאול את עצמי שאלות
למה אני בבית חולים?
נפצעתי?
נורא?
כמה זמן אני כבר פה?
עד מתי אני צריכה להישאר פה?
פיספסתי את היום הולדת שלי?
הבית בסדר?
מי עשה את זה?
אני בסדר עכשיו?
מה קורה לי?השאלות התרוצצו לי בראש כמו נמלים קטנות; לא הפסקתי לחשוב על מה קרה ויקרה, איך ממשיכים מכאן או האם זה ישפיע עליי.
אבל, בשביל להבין איך הגעתי למצב הזה, צריך להתחיל מההתחלה.
אז איך בעצם הכל התחיל?
YOU ARE READING
האלפית והחזיונות המסתוריים
Fantasia**הושלם** "עיניה הסגולות היו מלאות תסכול ועצב מעורבב עם כעס. הגוף שלה פשוט איבד שליטה. היא תחילה לשרוף את הבית מכל עבר, לשבור את הדברים ופשוט להשתגע... הייתי בהלם. פתאום הצלחתי לחזור לראות, ולצאת מהענן השחור שהייתי בו עכשיו. קמתי בבהלה. "זה היה רק ח...