פרק 11 ⚔ ליילה ⚔

78 11 9
                                    

ניסיתי לישון, באמת שניסיתי לנוח, אבל רק אחרי הרבה זמן הצלחתי להירדם. כל הגוף שלי כאב. אני לא יודעת לכמה זמן נרדמתי, אבל בסופו של דבר התעוררתי. הרגשתי יותר טוב, אבל עדיין הייתי קצת בהלם מזים.
בואו נלך קצת אחורה וננסה להבין מה קרה:

(1) זים הצליח להרגיע את הבימאר (משהו שהיה אמור להיות בלתי אפשרי).

(2) אחרי הכישלון שלי ושל ריק הוא הצליח לפגוע בעיניים שלו ולעוור אותו עם חצים (עוד פעם, משהו שהיה אמור להיות בלתי אפשרי).

(3) אחרי שהוא עיוור אותו הוא הצליח להרוג אותו בכך שהוא פגע בנקודה ממש קטנה שכמעט כל הזמן מכוסה (עוד פעם, משהו שהיה אמור להיות בלתי אפשרי).

(4) בואו נדבר על העובדה שאת סעיפים 2 ו-3 הוא עשה כשהרגל שלו תקועה מתחת לאבן ענקית.

לאט לאט התחלתי להאמין יותר ויותר במה שזים אמר. יכול להיות שבלתי אפשרי הוא באמת רק גרסה אחרת לאפשרי, אבל אם זה נכון יכול להיות ששאדו באמת שיקר לי וקשה לי לחשוב או להאמין לזה.

הסתובבתי והסתכלתי על זים, הוא לא שם לב שאני מסתכלת עליו, אז לקחתי את ההזדמנות להסתכל עליו יותר טוב. היה לו שיער שחור פרוע חוץ מקבוצת שיער קטנה ליד העין בצבע כחול בוהק. אני לא יודעת למה הוא צבע את השיער שלו, אבל הוא נראה קשור אליו ותהיתי לעצמי למה. השיער שלו היה קצת מדי בשביל לאסוף אותו עם גומייה, אבל ארוך מספיק בשביל להציק לו בעיניים. אם כבר מדברים על העיניים של זים, הם היו בצבע כתום, אבל לא לגמרי כתום כי מקרוב הם נראו יותר בצבע זהב מאשר בצבע כתום. הוא לבש חולצה לבנה קצרה שהשרוול השמאלי שלה בצבע זהב והשרוול הימני בצבע סגול חציל, זיהיתי אותם כצבעי המרד, שמתי לב שגם ריק לובש את אותה חולצה. על הידיים שלו היו קשורות פיסות בד קטנות, על יד שמאל בצבע סגול חציל ועל יד ימין בצבע זהב. הוא לבש מכנסיים מבד בצבע שחור, היה ברור שהם בגדים של לוחם או במקרה של זים קָשַׁת. על המותניים שלו הייתה קשור בתור חגורה (מה שלדעתי נראה לא נחוץ) בנדנה שחציה סגול חציל וחציה השני בצבע זהב (הצבעים של המרד).

זים חלץ את הנעל שלו מהרגל הפצוע. הוא הוריד את פיסת הבד מיד ימין שלו וחבש את הרגל. כשגמר הוא נשען על הקיר מאחוריו ונראה מלא במחשבות.

זה חלף מהר כשהוא ראה שאני ערה. הוא נאנח ואמר "אני יודע שאת רוצה לשאול משהו". כשהוא הסתכל עלי בעיניים נרתעתי קצת מצבע העיניים שלו.

קמתי בזהירות והתיישבתי ליד זים. אחרי כמה דקות של שקט אזרתי אומץ ושאלתי "איך....?", לא יכולתי לסיים את השאלה. כנראה שזים ציפה לזה כי הוא הוציא צחוק יבש, אבל מסיבה מסוימת היה עצב מאחורי הצחוק הזה. לאחר כמה שניות שלא המשכתי את השאלה (כי לא ידעתי איך לנסח אותה) הוא אמר עם קצת צחוק בקול שלו "איך, מה?
איך הרגעתי את הבימאר?
איך הרגתי את הבימאר?
איך אני מרגיש? האם אני בסדר או לא?
יש הרבה גרסאות לסיים את השאלה הזאת, פשוט תבחרי אחד".

⚔ להבים שקריים ⚔Where stories live. Discover now