⚔ להבים שקריים ⚔

פרק 17 ⚔ ריק ⚔

בבוקר למחרת הובלתי את ליילה למטבח. כשהגענו לשם גיליתי שזים כבר היה שם. "בוקר טוב" אמרתי לו כשהתקרבתי אליו, הוא ישב על אחד השולחנות ואכל תפוח. לקחנו קצת אוכל וישבנו ליד זים.
אחרי 2 דקות שזים סיים לאכול הוא קם מהשולחן והתקדם לכיוון היציאה, אבל לפני שהוא יצא הוא הסתובב אלינו ואמר "אני אראה אתכם אחר כך!". ליילה פנתה אלי ושאלה "לאן הוא הולך?", הסתובבתי אליה ועניתי "בדרך כלל בבקרים הוא שומר על הילדים", היא הנהנה בתגובה.

כשסיימנו לאכול לקחתי את היד של ליילה והובלתי (יותר נכון להגיד, גררתי) אותה אל מחוץ למבנה. "לאן אנחנו הולכים?" שמעתי את ליילה שואלת מאחוריי, "אני רוצה להראות לך משהו" עניתי עם התלהבות בקולי.
כשהגענו מחוץ למבנה הובלתי אותנו לכיוון מטע עצי הפרי, עצרתי בכניסה אליו. ליילה פנתה אלי ושאלה "זה מה שרצית להראות לי, מטע עצי פרי?" הסתובבתי אליה ואמרתי "לא, עצרתי בשביל להסדיר את הנשימה שלי". היא צחקה קצת ואני לקחתי עוד פעם את היד שלה.

הובלתי אותה עמוק לתוך המטע, וכשהגענו אל המרכז עצרתי. ליילה הסתכלה סביב ואמרה בהתלהבות מזוייפת ברורה בקולה "וואו, איזה מדהים, עצים". גילגלתי עיניים וישבתי על האדמה, היא הסתובבה אלי והרימה גבה. פניתי אליה ושאלתי "את תמיד מסתכלת על דברים ככה?", היה ברור שהיא לא ציפתה לשאלה הזאת. "מה זאת אומרת? איך להסתכל על הדברים?" היא שאלה, "להסתכל על דברים בצורה כל כך שטוחה" הסברתי לה, עינייה נפערו והיא שאלה "סליחה?!". צחקתי קצת וסימנתי לה לשבת לידי.

אחרי כמה שניות של התלבטות היא ישבה לידי והסתכלה עלי כשהיא קצת עצבנית ועם קצת חשד, "תסביר" היה כל מה שהיא אמרה. לקחתי נשימה עמוקה והתחלתי להסביר "את תמיד מסתכלת על דברים בצורה ישירה ולפעמים זה מוביל אותך לראות את התמונה הגדולה, אבל זה הכל, את תמיד מסתכלת על דברים מזווית אחת בלבד". בזמן שהסברתי, לא הורדתי את החיוך מפניי אפילו לא פעם אחת. ליילה שלחה לעברי מבט נוקב ואמרה "אמיץ מצידך לחשוב שאתה מכיר אותי כל כך טוב". צחקתי קצת והגבתי "למרות שאני מכיר אותך רק יומיים, אני כבר יודע שאת יותר קלה לקריאה ממה שאת מראה". יכולתי לראות את החוסר הסבלנות בפניה, היא הסתכלה לי ישר בעיניים ואמרה "אם יש לך משהו להגיד, תגיד אותו, תגיע כבר לפואנטה". עוד פעם צחקתי קצת ואמרתי "מה שאני מנסה להגיד זה..." עצרתי שניה ושכבתי על הגב, עדיין מסתכל עליה והמשכתי "...עצה קטנה, לפעמים בשביל לראות את התמונה השלמה, את פשוט צריכה להסתכל עליה מזווית שונה". ליילה הסתכלה עלי כאילו אני משוגע, החיוך שלי רק גדל.

הפנתי את מבטי אל השמיים ואחרי כמה דקות של התלבטות ליילה שכבה על האדמה לידי. הסתכלתי עליה כשפניה אורו מהפתעה והתלהבות. חזרתי להסתכל על השמיים וחיוכי רק גדל. אני זוכר את הפעם הראשונה שהייתי כאן ועשיתי את זה. זה היה שהייתי בן 12 והכל היה כל כך מבולגן, וכולם היו בלחץ. אני רק רציתי למצוא מקום שקט ובסופו של דבר הגעתי לכאן ומיד אהבתי את המקום.
תמיד אהבתי להגיע לכאן כשהכל נהיה יותר מדי בשביל להתמודד איתו. אהבתי להגיע לכאן בעיקר בבקרים או בזמן השקיעה ולהסתכל על השמיים, שבאותו יום עם ליילה היה מלא בעננים בצורות וגדלים שונים.