התעוררתי בבוקר בידיעה שהיום הוא יום ההולדת ה-17 שלי והחלפתי למדים של המסדר. המדים כוללים מכנסיים ארוכים מעור שחור וגופיה עם צווארון גבוה בצבעים שחור וירוק ים כהה. החצי העליון של הגופייה בצבע שחור והחצי התחתון בצבע ירוק וחץ שפונה כלפי מטה מפריד בין הצבעים. קשרתי בנדנה ירוקה על הירך הימנית ובנדנה שחורה על יד שמאל מעל המרפק ונעלתי נעליים ירוקות.
לפני שיצאתי מהחדר הכנסתי את הפגיון שלי לנדן ,שהיה תלוי בצורה אופקית בחלק התחתון של הגב שלי, ותליתי את הלהבים שלי על המותניים. הלהבים היו באורך 40 סנטימטר, על ה-15 הסנטימטרים הראשונים מלופף רצועת עור שחורה בשביל שאני אוכל להחזיק אותם, הלהבים היו עשויים מברזל חזק בצבע אפור כהה, ויש עליו קווים שחורים שבסוף כל קו היה מחובר נקודה שחורה. לא הכרתי את הברזל הזה אבל שאדו אמר לי שהמגן של אבא שלי (שעבר בארמון בתור שומר) היה עשוי ממנו, אז כשהייתי בת 7 לקחתי את המגן של אבא שלי (שמרתי אותו כי זה הדבר היחיד שיש לי ממנו) והכנתי ממנו את הלהבים, וממה שנשאר הכנתי פגיון. הרסתי את המגן כי הוא לא היה במצב להגן על אף אחד ורציתי שהוא יהיה קרוב אלי כול הזמן.
הלכתי לכיוון חדר האוכל, בדרך ראיתי נערה שלבשה את אותם בגדים שלבשתי רק במקום הבנדנות היא לבשה ג'קט ג'ינס קצר בצבע שחור, והיה לה שוט שקשור כמו חגורה. בנוסף היה לה שיער שטני שהשתלב ממש טוב עם העיניים שלה שהיו בצבע כחול בהיר כמו סופת ברקים בלילה.
ידעתי מי זאת, הייתי מזהה את הקול השחצני שלה מקילומטרים, זאת הייתה אמבר.
אמבר עצרה מולי ואמרה "היי לוזרית" בקול השחצני שלה, אז החזרתי לה באותו קול שחצני "היי כישלון", הפנים שלה האדימו ואחרי כמה דקות היא נרגעה ואמרה "אומרת מי שלא יצאה לשום משימה, אני לעומתך כן יוצאת למשימות, אז אם לא אכפת לך אני צריכה ללכת לאחת" ובנימה זו היא פשוט הלכה.
• • • • •
אחרי שאכלתי ארוחת בוקר הלכתי למשרד של שאדו הראש של המסדר. שאדו הוא איש קרח עם זקן זיפים אפרפר קטן בגיל העמידה.
המשרד שלו היה פשוט. היו בו כמה מדפים ,ארון ושולחן.
כשנכנסתי הוא ישב בכיסא שלו וישר ראיתי אותו. הוא לבש חליפה בצבעי המסדר והחרב שלו שהייתה תלויה לו על הגב, הייתה שחורה כמו הלילה.
הוא ישר ראה אותי ואמר בנחמדות "היי ליילה, במה אני יכול לעזור לך?" נשמתי נשימה עמוקה ואמרתי מהר "אני רוצה לצאת למשימה, בבקשה בבקשה!!" שאדו נאנח כאילו אומר 'לא עוד פעם זה' ואז הוא אמר "כבר דיברנו על זה-"
"כן אבל עכשיו זה שונה" קטעתי אותו, הוא הסתכל לי בעיניים "ואיך בדיוק זה שונה?"
"זה שונה כי היום הוא יום ההולדת ה-17 שלי ואתה הבטחת לי שכשאהיה בת 17 אוכל לצאת למשימות" אני אומרת תוך כדי שאני מקווה שהוא יזכור את השיחה שהייתה לנו לפני שנתיים.
הוא נעמד ונשען על השולחן ועוד פעם נאנח, אחרי כמה דקות של חשיבה הוא אמר "בסדר, את יכולה להצטרף לפגישה, היא תהיה מיד אחרי ארוחת הצהריים".
התרגשתי כל כך שיכולתי לצעוק, אבל הרגעתי את עצמי ואמרתי בחצי צעקה "תודה! תודה, תודה".
הסתובבתי ובאתי לצאת מהמשרד, אבל אז שאדו אמר "אה וליילה" הסתובבתי אליו "כן" הוא חייך עלי "יום הולדת שמח" לא התאפקתי ,רצתי אליו וחיבקתי אותו ולא האמנתי כשהוא חיבק אותי בחזרה.
יצאתי מהמשרד של שאדו עם חיוך גדול על הפנים שלי והלכתי לכיוון החדר שלי.
~•~•~•~•~•~
היי לכולם 💕
סליחה שלא העלתי אתמול, פשוט היה לי יום עמוס אז אני מקווה שתהנו מהפרק הזה.
אז נתראה בפעם הבאה
אוהבת -❤-
YOU ARE READING
⚔ להבים שקריים ⚔
Fantasyמה קורה כשאתה מגלה שכול מה שידעתם עד עכשיו הוא שקר? שכול מה שסיפרו לכם הוא שקר ליילה היא מתנקשת מלכותית שכול חייה חשבה שהיא נמצאת בצד הטוב של המלחמה. אבל היא טעתה. ריק הוא מורד שאף אחד לא מעריך אפילו אמא שלו שהיא המנהיגה של המרד, הוא תמיד חשב שכ...
